החתיכה החסרה
את זמן המסך הטלוויזיוני הזעיר כגווייה או כמשתגלת במיטת שיזוף היא מחליפה הקיץ בהשתתפות בסרט עתיר התקציב "האי". בשדרת הכוכבים עוד לא מארגנים לה מרצפת, וקופולה לא רודף אחריה, אבל היי, היא הצליחה לרכך את מייקל ביי, מהקשוחים שבבמאי הוליווד. גם החיים החברתיים סבבה, למרות שהנוכחי שלה גר בסידני. נועה תשבי, מבזק חדשות מאל-איי
תשבי, זאת אומרת הפנים שלה, הפכו להיות הלוגו של הסרט "האי". עד עליית הסרט למסכים בארצות הברית פתח קלוז אפ היסטרי שלה את הטריילר. במילים אחרות, כל אמריקני שביקר בקולנוע בשבועות האחרונים קיבל את תשבי לפרצוף.
"האי", שבהפקתו הושקעו 160 מיליון דולר, מתאר ימים הזויים אחרי פיצוץ גרעיני אדיר, שבעקבותיו אוזל מלאי החמצן בעולם. הדרך היחידה להישרד היא לחסות בתוך בלון זכוכית ענק, הפרוש על פני אי בודד. בכל ערב מתקיימת הגרלה שבה נבחרים חלקי ארץ בעולם שתושביהם יזכו בכרטיסי כניסה לאי.
פה נכנסת לתמונה תשבי, דמות הכרוז היפה והסמכותית, שמכריזה מדי ערב, מעל מסכי הטלוויזיה, מי הם אזרחי העולם המאושרים שעלו בהגרלה וימשיכו לחיות. השיטה השרירותית שנגזר בה הדין זוכה לביקורת קשה והופכת למאבק הישרדות נואש שמוביל יואן מקגרגור.
נכון לסוף השבוע הראשון שלו בבתי הקולנוע לסרט היתה פתיחה חלשה. הוא התמקם רק במקום הרביעי ברשימת שוברי הקופות, עם הכנסה של 12 מיליון דולר. לא לזה ייחלו בדרימוורקס והאולפנים לא הסתירו את אכזבתם.
הבמאי מייקל ביי, מומחה לשוברי קופות ("ארמגדון", "פרל הארבור", "נערים רעים") לא הצליח הפעם לספק את הסחורה, למרות מסע יחסי ציבור עתיר תקציב. אבל תשבי יכולה להיות מרוצה. עד כה התבטאה הקריירה שלה בתפקידים קטנים, שלא לומר קטנטנים, בסדרות טלוויזיה כמו "לאס וגאס","CSI מיאמי", "ניפ/טאק", "דרו קארי" ו"זיווגים". תפקיד בסרט של אולפן חשוב כמו דרימוורקס מעלה אותה ליגה.
בפרמיירה בניו יורק לפני שבועיים, לבושה בשמלת ערב שחורה וארוכה בעלת מחשוף נדיב ומפוסל
("וינטג' שמצאתי באחת החנויות במלרוז"), היא זכתה למטח פלאשים על השטיח האדום. ברשימת הקרדיטים, שבראשה מקגרגור וסקרלט ג'והנסון, היא מופיעה
כישראלים באל-איי אנחנו מכירים. מתראים באירועים חברתיים בעיר. הפעם הפגישה בינינו מקצועית. הלוקיישן שנבחר הוא "לולו", בית קפה אופנתי בשדרות בוורלי שבסופי שבוע צריך להמתין שעה כדי לזכות בו לשולחן וגם באמצע השבוע מקבץ אליו נחשבים כמו ג'ניפר אניסטון, טובי מגווייר, ריס וויתרספון וכאלה שרוצים להיראות בחברתם.
תשבי מגיעה לפגישה בחברת טולי, כלבתה הלבנה והענקית. המלצר, שמזהה את פניה בשמחה, מפרגן לטולי קערת מים על הרצפה. תשבי מסתפקת בסלט טונה עם רטבים בצד כדי לשלוט בכמות הקלוריות.
"זה סרט מדהים", היא פותחת בהתלהבות את השיחה על "האי", שיעלה בישראל ב-10 באוגוסט . "עד עכשיו אני לא מאמינה שקיבלתי את התפקיד הזה. כשהתסריט הגיע אלי הייתי בשוק. אחרי כל עשרה עמודים נשמתי עמוק, כמו אחת שלא מאמינה למה שהיא קוראת. הייתי בהלם. זה סיפור ענק".
את תמיד בבדידות מזהרת על המסך. אמנם זוכה לכל הפריים, אבל משחקת לחלוטין בלי פרטנרים. זאת לא חוויה קצת מוזרה, אפילו טכנית, כשמדובר במשחק?
"זה היה דווקא די מגניב. להיות לבד על הסט, רק אני והבמאי... ועוד 150 אנשי צוות. וכולם שם רק בשבילי".
חוץ מלהיות יפה ולמצמץ כמה שפחות מול המצלמה, איזה הנחיות קיבלת מהבמאי?
"הוא רצה שאני אהיה דמות מאוד מרגיעה, מאוד נעימה, אבל יחד עם זה גם קצת מאיימת, אחת שבשקט שלה חורצת גורלות".
איזה קשר נוצר ביניכם על הסט?
"אחרי כמה טייקים השתחררנו. הוא קרא לי 'המפקדת', ובכל פעם שהיתה קצת התפרקות של מתח מסביב הוא ביקש ממני, בתור המפקדת, לעשות סדר בעניינים. היה לנו מאוד נחמד ביחד".
באמת? ביי נחשב לאדם מאוד קפדן וקשוח. ידוע שכולם משקשקים ממנו.
"וואללה,יש בזה משהו. אפילו יותר ממשהו. אבל אני עברתי תהליך אישי עם עצמי עוד לפני שעלינו על הסט. כשסיפרתי שאני הולכת לצלם סרט עם מייקל ביי, אתה לא מאמין איך אנשים הזהירו אותי. בטירוף. אמרו לי שהוא משוגע, עצבני, צורח, שהוא דיקטטור, בלתי אפשרי לעבודה. בקיצור, קדחו לי בראש שהוא איום ונורא ושיותר טוב לי להיזהר ממנו.
"ואז אני יושבת בבית, יום לפני תחילת הצילומים, ואני קולטת שאני בפאניקה, בפחד היסטרי, יושבת ואומרת לעצמי, 'יו, ואם הוא לא יאהב את מה שאני עושה, ואם הוא יצעק עלי, ואם הוא יפטר אותי'. והפחדים מתחילים לעבוד שעות נוספות והכל מתהפך אצלי בתוך הבטן.
"ואז,משהו בפנים, וזה הכוח הפנימי שיש לכל אחד, אומר לי: 'תעצרי,זה הכל שמועות וסיפורים, הצילומים עוד לא התחילו, אף אחד עוד לא צעק עלייך, אף אחד עוד לא פיטר אותך. מה שהולך לקרות בינך לבין מייקל תלוי בך, במקצועיות שלך ובכיף שתביאי איתך'.
"ככה הגעתי ביום הראשון אל הסט, והבנתי. הבנתי על מה אנשים מדברים. אנשי הצוות היו בטירוף עוד לפני שהוא בכלל הגיע. לספרית רעדו הידיים, אנשי הסאונד ועוזרי הצלם הלכו על ביצים, שאף אחד לא יתנפל עליהם. אווירה שקשה מאוד ליצור בתוכה. ואז הוא נכנס, האדון בכבודו ובעצמו, ובלי להסתכל לי בעיניים, שלא לדבר על להגיד שלום, ישר אמר שהשיער לא טוב, שהאיפור לא מתאים לי, שהבגד איום ונורא, ועזב את החדר.
"וואו, שחקנית אחרת היתה נופלת ומפסיקה לתפקד, אולי גם אני בתקופה אחרת שלי, אבל הפעם הרי הכנתי את עצמי. 'תשבי', אמרתי שוב, 'מקצועיות וכיף, והוא יכול לקפוץ לך. זה מה שיש, זה מה שאני נותנת, והוא יכול לחתוך אותי עם סכין אם הוא רוצה. אני איהנה מזה'.
"מייקל מאוד שנון ומהיר והייתי מוכנה לזה מראש. לכל מה שאמר, אמרתי, 'אין בעיה, תקבל בדיוק את מה שאתה רוצה'. בלי שום אטיטיוד. בשלב מסוים, בתוך העבודה, מצאתי את ההזדמנות ואמרתי לו: 'תדע לך שמאוד נעים וקל לי לעבוד איתך'. הוא עצר את המצלמה, הסתכל עלי. כל הסט עמד בדום שתיקה. הביטו בי כאילו התחלקתי על הראש. ואז הוא אמר: 'ממש לא קל לעבוד איתי'. 'אתה טועה', עניתי ,'לי זה קל'. לך תמשיך להתווכח עם אטיטיוד מתרונן כזה. נדמה לי שהוא חייך, והצילומים נמשכו. בסוף היום ניגש אלי חצי מהצוות והתחנן אלי שאבוא לסט כל יום כי אני היחידה שיכולה להרגיע אותו".
התפקיד שלך בסרט גדל כתוצאה מהכימיה שנוצרה ביניכם?
"תתפלא, אבל כן. בסוף היום הוא הוסיף לי עוד כמה רפליקות שעיבו את התפקיד ועשו אותו למה שהוא היום. ושוב אני חוזרת, ושלא יבינו אותי לא נכון, התפקיד שלי הוא לא תפקיד גדול. נשארנו חברים מאוד טובים".
היו שמועות שרץ ביניכם משהו יותר מסתם חברות.
"שהייתי החברה שלו? שטויות. שום דבר מעבר לידידות. היתה לי חוויה מהממת איתו, ולמרות שהוא קשה ומפחיד הצלחתי לרכך אותו".
ההכנה העצמית וההתמודדות המוצלחת עם ביי החמור קשורות במהפך הפנימי שעבר על תשבי בעקבות "הפורום", הסדנה המפורסמת. "למדתי לאוורר את הפחדים המיותרים, במיוחד בעבודה", היא מסבירה. "כל צורת החשיבה שלי השתנתה וזה הביא לי מיד תוצאות. היום, כתוצאה מהסדנה, אני מקבלת יותר הצעות עבודה מעניינות ואני עובדת יותר, ברוך השם. אני יכולה להגיד באחריות שכל מי שינסה את זה ישנה לעצמו את החיים מהקצה אל הקצה".
איך בדיוק?
"כולנו מפחדים מהעתיד בגלל דברים שקרו לנו. בלי להרגיש אנחנו חוזרים תמיד על אותן שגיאות. אני למדתי איך לא לחזור עליהן. הבנתי איך להבין ולאבחן כל מצב. לכן כל השטיקים של מייקל ביי, הבמאי הגדול, לא עבדו עלי. הוא לא היה יכול עלי".
איזה ביקורות קיבלת על ההופעה שלך בסרט?
"ממש טובות, למרות שהתפקיד לא גדול. הסוכנים שלי מאוד התלהבו והם כבר מעבירים את הביקורת שלהם בין כל אנשי התעשייה שהם מכירים".
זאת אומרת שאת מצפה מהם שיארגנו לך עבודות חדשות בתקופה הקרובה?
"בטח. אני כל יום מצפה לתפקיד נוסף. אני לא מוותרת".
יש כבר הצעות קונקרטיות?
"אני לא יכולה לדבר על שום הצעות קונקרטיות עד שדברים לא נסגרים. אבל מבחינת הרזומה, אני יכולה לומר שהפגישות והאודישנים קיבלו תנופה מאוד גדולה. הרבה מאוד מפיקים ובמאים שואלים עלי. לא שאני יכולה להגיד שקופולה שואל עלי, אבל כאלה שאת השמות שלהם עדיין לא מכירים בישראל".
האם את מעורבת בקידום הסרט מעבר לטריילר?
"היו לי כמה ראיונות לטלוויזיה ולעיתונות, אבל צריך להבין שהם יותר מתעניינים בכוכבים הגדולים: יואן מקגרגור וסקרלט ג'והנסון. מייקל ביי הציג אותי בפני העיתונות הזרה בהוליווד, זאת גם הסיבה שקיבלתי קצת התייחסות".
תגיעי לפרמיירה בארץ?
"כן.אני מאוד שמחה לפתוח את הסרט בישראל. זה יהיה נחמד".
שש שנים היא כאן, וזה בהחלט לא מעט. מספיק כדי להבין כבר מי נגד מי. בעוד ההתאקלמות בלוס אנג'לס עברה עליה דווקא בקלות, "אני מיד מוצאת את עצמי במקומות חדשים, מתחברת מהר לאנשים ומרגישה בבית", הרי שההתאקלמות בהוליווד לקחה זמן.
"רק היום אני מתחילה להבין מה קורה", היא אומרת. "אני יודעת היום שאני מפוקסת רק בעבודה. אז נכון שיש מסיבות, יש שטיח אדום, יש פלאשים של מצלמות ויש תהילה. אבל זה לא מה שמביא לך את העבודה. זה לא יעשה אותי שחקנית טובה יותר. זה לא אומר עלי שום דבר, זה לא אמיתי. מה שמשנה זה מה אני נותנת על הסט בצילומים ומה שאני מוציאה מעצמי באודישנים".
את מתארת משהו מאוד לא זוהר.
"נכון. זאת קודם כל עבודה קשה מאוד עם סדר יום מטורף".
מטורף?
"כן, מטורף. בשבע בבוקר אני נשלפת מהמיטה, עושה יוגה ארוכה בבית ומכינה את עצמי לאודישן. שחקנים אחרים, אם יש להם אודישן בשלוש אחר הצהריים, מרשים לעצמם לקום ב-12 בצהריים ואף אחד לא אומר להם כלום. לא אצלי. אם אין לי אודישן אני הולכת למכון כושר, מקיימת פגישות עם מלהקים, מפיקים, במאים, ויש כאלה כמעט כל יום. חוץ מזה, יש לי כל יום שיעור משחק עם שני מאמנים אישיים שמלווים אותי כל הזמן".
מיהם?
הגעתי אליהם דרך ג'וליאן מקמהון (אקס שלה וכוכב "ניפ/טאק" - ע.פ) שהמליץ עלי בחום גדול. הוא, אפשר לומר, סלל בפני דרך ארוכה מאוד ואני רק יכולה להודות לו על כך. המורה שלי מדריכה גם את האלי ברי ואת שרליז תרון וכמובן שגם את ג'וליאן.
"שלא כמו בישראל, שם אחרי שלוש שנים שחקן כבר לא צריך ללמוד יותר, פה, גם כשאתה שחקן עסוק ומפורסם כמו אל פצ'ינו, רוברט דה נירו או ליאונרדו דיקפריו, אתה לומד כל הזמן ויש לך מאמן אישי שמכין אותך לכל תפקיד בסרט. צריך להבין שמכיוון שבכל סרט פה מושקעים כל כך הרבה מיליונים של דולרים, כל שחקן צריך להביא את המקסימום שלו מול המצלמה, אחרת זה לא עובד, הוא ימצא את עצמו באשפת חדר העריכה. האחריות של השחקן פה היא ענקית ואין מקום לפאשלות או לבינוניות.
"זאת גם הסיבה שלהגיע להיות שחקן עסוק בהוליווד לוקח הרבה מאוד שנים. ככל שהשנים חולפות אני מבינה כמה פחות אני יודעת על עצמי וכמה עוד אני צריכה ללמוד. כשהייתי בת 16 חשבתי שאני יודעת הכל על הכל, הביטחון העצמי שלי צעק ממני. אם הייתי כזאת היום אף אחד כאן לא היה מוכן לעבוד איתי ".
עדיין לא נשבר לך מאודישנים?
"אתה יודע כמה נקודות שבירה היו לי? 5,000. אבל אתה חייב להבין שאם לא נותנים לך תפקיד זה לא אומר עליך כלום. זה בטח לא אומר שאתה שחקן לא טוב. זה מקסימום אומר שלא היית טוב באודישן המסוים הזה או שחיפשו משהו אחר, שאתה, איך שאתה נראה, לא התאמת לו. ככה זה. היום אני כבר לא נכנסת לסרטים ולדכאונות. זה היה קורה לי בהתחלה, אבל גמרתי עם זה. אני לא רוצה יותר להיות מבואסת".
הגדרת לעצמך, כשהגעת, איזה פרק זמן שאחריו, אם את לא עושה את זה, את מתקפלת וחוזרת הביתה?
"אם הייתי עושה את זה אולי כבר לא הייתי כאן עכשיו. אני חושבת שזאת טעות גדולה להגדיר זמן. הרבה שחקנים שמגיעים לכאן עושים את הטעות הזאת. הם נותנים לעצמם חמישה-שישה חודשים, ואם זה לא קורה להם והם לא כובשים את הוליווד הם קמים ועוזבים. כל פעם שאני שומעת את זה מחברים שלי, ישראלים או אוסטרלים, אני אומרת להם שיעשו לעצמם טובה ויחסכו את הטרחה, כי בלי סבלנות ובלי אהבת החיים כאן אין לזה סיכוי".
את אוהבת את החיים כאן?
"בשבילי זה אחלה משחק. מגניב לגמרי. לוס אנג'לס יכולה להיות המקום הכי מזויף בעולם או המקום הכי אמיתי והכי מגניב בעולם. העיר הזאת מקבצת אליה את האנשים הכי יצירתיים מכל העולם. האנשים הכי מדליקים בעולם מקובצים במקום אחד קטן וזה יוצר פריחה אנושית מאוד מעניינת. כולם נורא רוצים להצליח, כולם נורא רוצים לכבוש את העולם, וחלק באמת מתחרפנים ומאבדים קצת את עצמם.
"אני תמיד אומרת שלוס אנג'לס היא כמו טופו. אין לה טעם משל עצמה. שלא כמו ניו יורק, פריז או לונדון, אפילו תל אביב, שהן ערים עם טעם וריח, לוס אנג'לס היא עיר שטוחה וזה תלוי מה אתה עושה עם זה. אם יש לך חברים שאתה אוהב ויש לך עבודה שאתה אוהב, זה מקום מדהים".
מי החברים שלך כאן?
"יש לי הרבה. ישראלים, אמריקנים, אוסטרלים. חלק קשורים בתעשייה וחלק לא. אני בדרך כלל אוהבת לעשות את החגים אצלי בבית ולהזמין את כולם, גם את הלא יהודים".
את בקשר עם שחקנים ישראלים אחרים שחיים פה?
"אני בקשר הדוק עם אקי אבני וסנדי בר. הם זוג מקסים ואני מאוד מעריכה את מה שהם עושים פה בעיר. הם מתאקלמים פה בכל המובנים. אני מאוד אוהבת אותם".
ומה עם הגרושה הטרייה מיכל ינאי?
אנחנו מתראות עכשיו הרבה מאוד. היא אישה מהממת ושחקנית מדהימה. אני נותנת לה טיפים והיא מחזירה לי בטיפים שהיא יודעת. אני מרגישה שתחרות רק תפגע בנו, בישראלים. אנחנו צריכים לעזור אחד לשני".
ככה שמילי אביטל לא צריכה להילחץ שאת נושפת בעורפה כשחקנית הישראלית הלוהטת בעיר?
"אני לא נושפת בעורפה של אף אחת ובטח לא בעורף של מילי. היא שחקנית עסוקה ואני מפרגנת לה".
מיכל ינאי סיפרה בראיון בישראל לפני כשבועיים שגיא פרנקל, במאי שחי באל-איי, מרים סדרה שיככבו בה שחקנים ישראלים שחיים בעיר. שמעת על זה משהו?
"מה זה שמעתי? אני חלק מהיוזמה הזאת. גיא הוא חבר מאוד מאוד קרוב שלי. יש דיבור ויש קצת עשייה. הסדרה עדיין קורמת עור וגידים ואנחנו בונים את זה ביחד כדי שזה יתאים לכולנו, אבל הדרך עוד ארוכה וזה ייקח עוד הרבה זמן כמו כל דבר טוב שקורה פה בעיר".
כמו שאת יודעת, יש נטייה בארץ לא לפרגן לשחקנים הישראלים כאן. הדיבור הוא שהם לא מצליחים לפרוץ את מסגרת התפקידים המזרחיים הסטראוטיפיים. בדרך כלל נעצרים בתפקידים של מחבלים.
"מה אתה אומר, לא מפרגנים? לא ידעתי! תאמין לי, הכל חוסר הבנה ורוע לב. אי אפשר לעשות הכללות. הכל מאוד אינדיבידואלי כאן. אני רצה במסלול שלי, ועכשיו לשמחתי רצה מהר, ואחרים עושים את זה בקצב שלהם. אני מאוד מפרגנת לכל הישראלים פה, כי אני רוצה שהם, כמוני, יביאו כבוד למדינה שלנו"
.
מקובל לחשוב שהמבטא הוא המוקש, שאותו לא מצליחים לעקוף. איך את עובדת על המבטא שלך?
"לי אין מבטא ישראלי. אף פעם לא היה לי. לכן גם לא הייתי צריכה לעבוד על זה".
ב "לאס וגאס" שיחקת חיילת ישראלית לשעבר. זה היה בתסריט המקורי או שזה הולבש עלייך כדי להצדיק, למשל, את עניין המבטא?
"הם באמת עשו את השינוי אחרי שהחליטו לתת לי את התפקיד. כשהגעתי לקריאה הראשונה בחזרות הסתכלתי על התסריט ולא האמנתי שהם התאימו את התפקיד אלי, לישראליות שלי. בסרט'פאטווה', שעוד לא יצא, מותחן פוליטי מהמם, עצבני אש, עם לורן הולי, לייסי שאברט ורייצ'ל מיינר, כשקלטו אותי שינו לי את התפקיד לדמות בשם נועה גולדמן, שהוסיפו במיוחד בשבילי".
אז את מבינה למה מדביקים את הסטראוטיפ לשחקנים הישראלים כאן?
"אני מבינה, אני מבינה הכל".
מה עם הזוגיות שלך?
"אני ממש לא רוצה להרחיב על זה ".
אז אני ארחיב, קוראים לחבר שלך אנדרו ג'י, הוא כוכב טלוויזיה אוסטרלי. איך זה בדיוק עובד, את כאן הוא שם?
"אנדרו ג'י ואני נמצאים עכשיו בירח דבש מתמשך פה בלוס אנג'לס. הוא הגיע אלי עכשיו ומקסים לנו ביחד. אנחנו על הקו לוס אנג'לס-סידני, וזה אומר שאני מגיעה לאוסטרליה כשאני יכולה ולהפך. אנחנו גם מבלים בעולם ביחד. לא מזמן היינו בסקי בקנדה".
קצת קשה לתחזק ככה יחסים.
"זה קשה כי הקשר בינינו הוא מאוד הדוק ואינטנסיבי כשאנחנו ביחד, ואז הוא פתאום נפרם, כי כל אחד צריך להתפנות לעיסוק במקום שהוא נמצא וחי בו. האמת, זה לא קשר שחשבתי שיימשך כל כך הרבה זמן, אבל היחסים בינינו התהדקו ונוצר מצב שאנחנו זוג שאוהב ונהדר לנו ביחד".
מתי תעשי לו סיבוב היכרות בישראל?
"הוא מתחיל בקרוב להנחות את העונה הרביעית של 'אוסטרליאן איידול', ולפני זה כנראה שנגיע ביחד לישראל, אם הכל יסתדר. אולי הוא יגיע איתי לפרמיירה של 'האי' בישראל. תגיד לי, אי אפשר לשמור קצת על פרטיות?".
אם עדיין היית היום עם ג'וליאן מקמהון, שנהיה כוכב גדול יותר מרגע לרגע, זה יכול היה לקדם אותך בתעשייה, לא? בסך הכל, די מקובל פה להתקדם דרך הפרטנר.
"זה לא מזיק, אבל זה יכול להרוס".
את המשפט הזה את מתבקשת להסביר.
"גיליתי שאני מעדיפה לא להיות קשורה יותר למישהו מהתעשייה. אפילו שהוא יכול להיות מנוע מרכזי בשבילי. בחייך, אם הייתי כל כך רוצה להתחתן עם איש עשיר ומצליח שידחף אותי, כבר מזמן הייתי יכולה להיות במצב הזה. בלוס אנג'לס, כל אישה יפה שהיא קצת מפורסמת ופנויה יכולה להשיג לעצמה שוגר דאדי שייתן לה את כרטיס האשראי שלו, בלי הגבלות, והיא יכולה לפוצץ אותו ולחיות כמו מלכה. אני לא צריכה את זה, למרות שהיו לי עשרות פניות כאלה. בחרתי אחרת".
מה עם הצעות עבודה מישראל, עוד מגיעות?
"כל הזמן, ואני נורא שמחה. לצערי, או לשמחתי, תלוי איך תציג את זה, אני לא יכולה תמיד לעשות את מה שמציעים לי בארץ בגלל ההתחייבויות שלי כאן. אבל אני יכולה להגיד לך שמאוד אשמח לעשות תפקיד טוב בסרט ישראלי. הלוואי שמישהו יציע לי תסריט מדליק. לא שיחקתי בעברית כל כך הרבה זמן".
החודש ביקרה תשבי בישראל כדי להשיק את קולקציית הסתיו של ml. תמורת הג'וב שלה כפרזנטורית של חברת האופנה היא משלשלת לכיסה 130 אלף דולר בשנה. באוגוסט תלווה, כמתנדבת פעילה בארגון "גדולים מהחיים", קבוצה של ילדים חולי סרטן שתבקר בקליפורניה. לפני שנה הוזמנה לארח אותם כאן, נדהמה מעוצמת החיים שהם מקרינים ומאז היא שבויה בקסמם ומוכנה לכל משימה. ככה שהחיים שלה הם לא רק ריצה מאודישן לאודישן.
משפט לסיום?
"תכתוב, זאת אומרת תדאג, שלא ייווצר הרושם שאני מחזיקה מעצמי בגלל שאני מתחילה לעשות פה משהו. כי אני לא".
נא להמתין לטעינת התגובות
