"מניפסט החלאה", ואלרי סולאנס
האישה שירתה באנדי וורהול מסבירה למה הגבר הוא יצור פסיבי וחסר ביטחון שמזיין רק כדי לשכוח שהוא רוצה להפוך לנקבה
כיום ניתן להתרבות טכנית ללא סיוע מגברים (או מנשים, אם תרצו) ולהביא לעולם נקבות בלבד. עלינו להתחיל לעשות זאת מיד. שימור הגבר חסר אפילו את המטרה המפוקפקת של רבייה. הגבר הוא תאונה ביולוגית: הגן Y (זכרי) הוא גן X (נקבי) לא שלם, כלומר יש בו מערכת כרומוזומים לא שלמה. במילים אחרות, הזכר הוא נקבה לא שלמה, נֵפל מהלך, הפלה שהתרחשה בשלב הגנים. "להיות גבר" פירושו להיות לוקה בחסר, מוגבל מבחינה רגשית; גבריות היא מחלת חֶסר, וגברים הם נכים רגשיים.
הגבר הוא אגוצנטרי לחלוטין, לכוד בתוך עצמו, אינו מסוגל להזדהוּת, לאמפתיה עם הזולת, לאהבה, לידידות, לחיבה, לרוך. הוא יחידה מבודדת בתכלית, ואינו מסוגל ליצור קשר עם הזולת. תגובותיו הן מהבטן בלבד, לא מהמוח; האינטליגנציה שלו אינה אלא כלי בשירות הדחפים והצרכים שלו; הוא משולל יכולת ללהט מחשבתי, ליחסי גומלין מחשבתיים; אין ביכולתו להתייחס למאומה, להוציא את התחושות הפיזיות שלו. הוא גוש מת למחצה, נטול תגובה, אינו מסוגל להעניק ולקבל עונג ואושר. התוצאה היא שהוא משעמם לחלוטין במקרה הטוב, בועה לא מזיקה, כי רק מי שיכול להיטמע בזולת ניחן בקסם אישי. הוא לכוד באזור דמדומים, באמצע הדרך בין בני אדם לקופי אדם, ומצבו נופל בהרבה מזה של הקופים, מפני שבניגוד לקופי אדם, הוא מסוגל למגוון רחב של רגשות שליליים – שנאה, קנאה, בוז, סלידה, אשמה, בושה, פקפוק – ויתר על כן, הוא מודע למה שהוא ולמה שאינו.
למרות היותו פיזי לחלוטין, הגבר אינו כשיר אפילו לשירותי הרבעה. גם אם נניח מיומנות מכנית, שגברים מעטים ניחנו בה, הרי ראשית כול, הוא אינו מסוגל להזדיין בחדווה, בתאווה, אלא הוא אכול אשמה, בושה, חרדה וחוסר ביטחון, רגשות שמושרשים בטבעו של הגבר, אשר גם האימון הנאור ביותר עשוי רק לצמצמם; שנית, הרגש הגופני שהוא מסוגל לחוש כמעט אפסי; ושלישית, הוא לעולם אינו מזדהה עם שותפתו/שותפו, אלא מוטרד ללא הרף ממידת הצלחתו – האם זה תפקוד סוג א', עבודת שרברבות טובה. לקרוא לגבר "חיה" פירושו להחניף לו; למעשה הוא מכוֹנה, דילדו מהלך על שתיים. תכופות נאמַר שגברים מנצלים נשים. מנצלים אותן בשביל מה? ודאי שלא לשם תענוג.
למרות שהגבר האכול רגשי אשם, בושה, פחדים וחוסר ביטחון משיג בקושי - אם הוא בר מזל - תחושה גופנית קלה שבקלות, הוא בכל זאת אחוז בדיבוק הזיון. הוא ישחה בנהר של סמרק, יבוסס למרחקים בקיא עד גובה הנחיריים אם יהיה סבור שכּוּס ידידותי ממתין לו שם. הוא יזיין אשה שהוא מתעב, כל סמרטוטרית זקנה, ויתרה מכך, הוא אפילו ישלם תמורת התענוג. למה? פורקן מתח גופני אינו התשובה, כיוון שלשם כך מספיקה אוננות. אין פה גם סיפוק האגו; סיפוק האגו אינו מסביר זיון גוויות ותינוקות.
אגוצנטרי לחלוטין, משולל יכולת להתייחס לזולת, להזדהוּת או לאמפתיה, הגבר מלא על גדותיו במיניות בלתי ממוקדת ומציפה; הוא פסיבי מבחינה נפשית. הוא מתעב את הפסיביות שלו, לכן הוא משליך אותה על נשים, מגדיר את הגבר כאקטיבי, ואחר כך יוצא להוכיח שהוא אכן אקטיבי ("להוכיח שהוא גבר"). אמצעי ההוכחה העיקרי שלו - הוא הזיון (גבר גדול עם זין גדול מזיין זיון גדול). כיוון שהוא מנסה להוכיח דבר מוטעה, הוא נאלץ "להוכיח" אותו שוב ושוב. זיון הוא אפוא ניסיון כפייתי נואש להוכיח כי אינו פסיבי, כי אינו אשה. אבל הוא פסיבי והוא רוצה להיות אשה.
בהיותו אשה לא שלמה, מקדיש הגבר את חייו לניסיון להשלים את עצמו, להיעשות אשה.
במילים אחרות, לנשים אין קנאת פין; לגברים יש קנאת כּוּס. כשהגבר משלים עם הפסיביות שלו, מגדיר את עצמו כאשה (גברים ונשים כאחת סבורים שגברים הם נשים ונשים הן גברים) ונעשה טרנסווסטיט, הוא מאבד את השאיפה לזיין (וגם לעשות כל דבר אחר, לאמיתו של דבר; הוא מגשים את עצמו כמלכת דראג) וטורח לקצוץ את הזין. ואז הוא מצליח להשיג תחושה מינית אינסופית, הולכת ומתפשטת, הנובעת מ"היותו אשה". הזיון, בשביל גבר, אינו אלא הגנה מפני תשוקתו להיות אשה. הוא אחראי ל:
מלחמה
הפיצוי הרגיל של הגבר על שהוא אינו אשה, דהיינו לירות ב"תותח" שלו, הוא במידה רבה בלתי מספק, מפני שהוא יכול לירות ממנו רק מספר פעמים מוגבל מאוד. לכן הוא יורה ממנו בקנה מידה גדול הרבה יותר ומוכיח לעולם כולו שהוא "גבר". כיוון שאין לו לא חמלה ולא יכולת להזדהות ולחוש אמפתיה, הוא מוכן לשלם, לשם הוכחת גבריותו, במספר לא מוגבל של מומים וסבל וחיי אדם, ובכלל זה חייו שלו - כי חייו חסרי ערך, הוא מעדיף להסתלק מהם עטור תהילה מאשר להמשיך ולדשדש בתוכם חמישים שנים נוספות.
חביבות, נימוס ו'מכובדות'
בינו לבין עצמו יודע כל גבר שהוא חתיכת חרא חסרת ערך. תחושת החייתיות גוברת עליו וגורמת לו בושה עמוקה. כיוון שאינו רוצה דווקא לבטא את עצמו, אלא להסתיר מהזולת את גופניותו המוחלטת, את האגוצנטריות המוחלטת שלו, את השנאה והבוז שהוא חש כלפי גברים אחרים, כמו גם להסתיר מפני עצמו את השנאה והבוז שהוא חושד שגברים אחרים חשים כלפיו, וכיוון שמערכת העצבים שלו אינה משוכללת, והיא מתערערת בקלות עקב כל הפגנה פעוטה של רגש או של תחושה - הגבר מנסה לאכוף קוד "חברתי" המבטיח תפלות מושלמת, שאין בה אף שמץ של רגש או של דעה מקוממת. הוא משתמש במונחים דוגמת "להזדווג", "מגע מיני", "לקיים יחסים עם" (בשביל גברים קיימת יתירות במונח "יחסי מין"), אשר מצופים שכבה עבה של נימוסים פלצניים - חליפה לשימפנזה.
כסף, נישואים וזנות, עבודה ומניעתה של חברה ממוכנת
אין שום סיבה אנושית לכסף, וגם אין שום צורך שאף אחד יעבוד יותר משעתיים-שלוש בשבוע. כל המשרות הבלתי יצירתיות (למעשה כל המשרות הקיימות כיום) היו עשויות לעבור מיכון כבר מזמן, ובחברה נטולת כסף, לכולם יכול להיות כל מה שירצו, כמה שירצו, מהטוב ביותר. אך קיימות סיבות לא אנושיות, גבריות, לרצון לשמר את מערכת הכסף:
1. הכּוּס. הגבר מתעב את עצמיותו הפגומה מאוד, וכשהוא לבד משתלטת עליו חרדה עזה ובדידות קיומית עמוקה בחברת עצמיותו הריקה. הוא חותר נואשות להתחבר לאשה כלשהי בתקווה הקלושה להשלים את עצמו, באמונה המיסטית שאם ייגע בזהב ייהפך לזהב, הוא עורג לחברתן המתמדת של נשים. חברתה של הנחותה בנשים עדיפה על חברת עצמו או על חברתם של גברים אחרים, שרק מזכירים לו עד כמה הוא עצמו דוחה. אבל נשים, אלא אם כן הן צעירות מאוד או חולות מאוד, יימצאו בחברת גברים רק עקב שוחד או כפייה.
2. כדי לספק לגבר המנותק את האשליה שיש בו תועלת ולאפשר לו לנסות ולהצדיק את קיומו בעבודה שאינה אלא חפירת בורות ומילוּים מחדש. זמן פנוי מטיל על הגבר אימה, שמא לא יהיה לו מה לעשות אלא להרהר בעצמיותו המגוחכת. כיוון שהוא משולל יכולת להתייחס לזולת או לאהוב, הגבר חייב לעבוד. נשים כמהות לפעילות משמעותית, מרתקת, מספקת מבחינה רגשית, אך אם הן חסרות הזדמנות או יכולת לעשות זאת, הן מעדיפות להתבטל ולבזבז את זמנן בדרכים שונות על פי בחירתן – שינה, קניות, באולינג, ביליארד, קלפים ומשחקים אחרים, רבייה, קריאה, שוטטות, חלומות בהקיץ, אכילה, אוננות, בליעת גלולות, יציאה לסרט, טיפול פסיכואנליטי, נסיעה לטיול, גידול כלבים וחתולים, שריצה על החוף, שחייה, צפייה בטלוויזיה, האזנה למוזיקה, טיפוח בתיהן, גינון, תפירה, יציאה למועדוני לילה, ריקוד, ביקורים, "שיפור עצמי" (השתתפות בחוגים) וספיגת "תרבות" (הרצאות, הצגות, קונצרטים, סרטים "אמנותיים"). לפיכך, גם אם יתקיים שוויון כלכלי מלא בין המינים, נשים רבות יעדיפו לחיות עם גברים או למכור את גופן ברחוב, וכך להשאיר זמן פנוי לעצמן, מאשר לבלות במשך שעות רבות ביום בעבודה משעממת, מטמטמת ולא יצירתית בשביל מישהו אחר, לתפקד כפחות מבעלי חיים, כמכונות, או במקרה הטוב - אם התמזל מזלן להשיג עבודה "טובה" - להשתתף בניהול ערימת החרא. לפיכך מה שישחרר את הנשים משליטתם של גברים אינו השגת שוויון כלכלי עם הגברים במסגרת המערכת של כסף-עבודה, אלא ביטולה המוחלט של מערכת זו.
3. כוח ושליטה. הגבר, אשר אינו שולט ברזי היחסים האישיים עם נשים, חותר לשליטה באמצעות מניפולציה בכסף ובכל מה שנשלט על ידי הכסף, במילים אחרות - בכל דבר ובכל אדם.
4. תחליף אהבה. הגבר, שאינו מסוגל להעניק אהבה וחיבה, מעניק כסף. זה יוצר אצלו תחושה אמהית. האם מעניקה חלב, הוא מעניק כסף. הוא "המפרנס".
5. לספק לגבר מטרה. הגבר, שאינו מסוגל ליהנות מהרגע, צריך לייחל למשהו, וכסף מספק לו מטרה נצחית, אינסופית: תארו לעצמכם מה הייתם יכולים לעשות עם שמונים ביליון דולר - להשקיע אותם! ותוך שלוש שנים יהיו לכם שלוש-מאות ביליון דולר!!!
6. לספק לגבר את הבסיס להזדמנות העיקרית שלו לשלוט באחרים ולתמרן אותם - כלומר האבהות.
"מניפסט החלאה", ואלרי סולאנס, תרגום: עידית שורר, עריכת תרגום וייעוץ מדעי: ד"ר דלית באום, סדרת ושתי, רסלינג
נא להמתין לטעינת התגובות
