אס.או.אס
פס ייצור הסלבס של "כוכב נולד 3" לא עובד, צביקה הדר נראה מותש, השופטים לא פותחים את הג'ורה - האמת צריכה להיאמר. זה לא אנחנו, זה הם

אם כל הבעיות. המתמודדים הם נשמת אפו של הריאליטי, כל ריאליטי, ואין מחלוקת שהעונה השלישית קיבצה אליה יותר מדי מתחרים שהם כמעט, ליד ובערך (אל דאגה, צדי, הביטוי הזה כבר כל כך נשחק שבקרוב לא תשמע אותו יותר.( אין מי שיעשה לנו ילד ואין מי שתשלותתת1!!!!!! מתמודדים משעממים וחיוורי אישיות, שיר ביטון, אריאלה עדוי ושלומי סבן - שאפשר היה לקבל בעונות הקודמות שלושה במחיר אחד ולנפות אותם הרבה לפני האחד על אחד עם צביקה הדר באולפן - מצאו את עצמם העונה בשלבים המתקדמים. אפשר להסתכן ולומר שמבין כל משתתפי העונה אין אפילו אחד שניחן בסטאר קוואליטי שבו אחזו שלישיות הגמר של העונות הקודמות: גם מי שהתברך בקול משכנע, סובל מסתמיות (נעמה לוי) או מבעיות בקומוניקציה (סעדו.( ומהצד השני, מי שמרגיש טוב על הבמה (אלישע) או יפה מספיק כדי לגרום לריקי לאבד עשתונות, פשוט לא יודע לשיר. ייתכן שזהו אספקט נוסף של הבעיה הדמוגרפית שעליו אף אחד לא חשב: מדינה קטנה, בניכוי משתתפי "כוכב נולד" של המגזר הערבי ומשתתפי
המיתון החריף בכריזמה יכול אפילו למכונת יחסי הציבור התקתקנית של ההפקה: אף אם ניסתה לשחרר פרומואים מיליטנטיים ")הבנים יוצאים למלחמה,("! לא הצליחה העונה השלישית לשחזר את הקרע בעם בין מעריצי נינט לבין תומכי שירי, שלא להזכיר את מלחמת האחיות שמתנהלת עד עצם היום הזה בין הסקעתושיות למויאליות. ובניגוד לעונות הקודמות, פס ייצור הסלבס נתקע, ואף אחד מהמתחרים לא הופך להיסטריה עוד בזמן התחרות - מעבר למשתתפי הגמר, די להזכיר את סשה, לירון לב, דרגי ביניים כמו שירלי לילו ואלון ליטבק, ואפילו עוברי אורח לרגע כמו שירה חן.
"כוכב נולד" כבר לא עשויה מהחומר שממנו עשויים חלומות. יותר מדי אנשים שנמצאים בדרך ל- או מ- להקות צבאיות, יותר מדי תלמידים מיוחסים (או מורים) לפיתוח קול, פחות מדי בוגרים של חיל החימוש או סינדרלות. ולא, להיות דימונאי זה לא מספיק.

כשעושים את זה טוב, תעיד העונה הרביעית של "אמריקן איידול" והעשירית(!) של "הישרדות," אין צורך לגוון. המסלול הרגוע לבני ה+40- על המזכירות, המוסכניקים ואמא של סשה, שהושק בגאווה בראשית העונה - שבר שיאי עליבות ונשכח במהלכה, פשוט כי לא ידעו איפה לדחוף אותו. גם השיחות בין מישה קירקילן לסבתא או בין הדר עוזרי לאחיה היורד, הן עניין שיפה לו אם יישאר בגטו של יהורם גאון או במעברת "קולה של אמא." אה, ובבקשה תגידו ש"רקדן נולד" זאת בדיחה.

צביקה הדר, בבסיסו, נמנה עם סוג אנשי הטלוויזיה שאף אחד לא באמת יכול לשנוא. הוא המכנה המשותף הרחב, במובנו הלא מרושע. גם אם לא סבל אף פעם מכריזמה חורכת מסך, הרי שהאיש ניחן בחביבות טבעית ובעונות הקודמות, כמו גם בשלב האודישנים, ניהל הדר את העניינים כאילו מדובר בעל-האש משפחתי גדול ושמח שהתמקם אצלו בחצר. ההתערבבות עם העם היושב על הברזלים בציון, בחסות "הניידת" שביקרה בחורים נידחים ומתנ"סים זניחים, נרשמה כהצלחה רבתי ועשתה לו רק טוב. אלא שעם סיום שלב האודישנים והחזרה לאולפנים - נפלו פניו (העצומים.( אולי זה חסרונו הבולט של ידידו הטוב אסף אשתר, אולי סתם עייפות החומר, אבל הפרסונה העממיקו כבר לא באה עליו יפה. את מקומה של שמחת החיים הצביקית האמינה למדי, החליף הדר מותש ונטול אנרגיות, ובעיקר נבוך, שמספק קטעי קישור מפוהקים, ראיונות תמוהים (אם היית מחלת מין - איזה סוג היית(? צ'אפחות משתדלות מדי ודאחקות אוויליות, שעליהן הוא מקפיד להתנצל מיידית. די לצפות בשפת הגוף שלו כשבישר על פרשיית הזיופים כדי ללמוד מבוכה מהי. בעונה השלישית ייזכר הדר כמי שרוב הזמן נראה כמו מי שמת, מת כבר לחתוך הביתה.

רשעותם של השופטים היא מרכיב הכרחי בכל ריאליטי, ובוודאי חיונית באקלים המתנחמד יתר על המידה של "כוכב נולד." הסערה זוטא שחוללו דברי הביקורת של ריקי גל להדר עוזרי, מלמדת כמה עניין היה נוצר לו היה בין השופטים ולו אחד עם פה ג'ורה וקצת יותר נפח בביצים. אלא שלא רק שהטריבונל הנוכחי מדשדש בזהירות, רוב הזמן, כשאפו תחוב במדריך הפוליטיקלי קורקט, אלא שגם התובנות המקצועיות שהוא מפיק - שהרי באנשי מקצוע מהשורה הראשונה מדובר - גם הן, איך לומר, אינן מהמבריקות, ובוודאי שאינן עולות במשהו על המסקנות שמקבל לעצמו הצופה ההדיוט בבית.
אם בעונות הקודמות עוד נאמרו דברי טעם מפיהם של רוני בראון או צדי צרפתי, ודברי ארס מכיוון גל, הרי שבעונה הנוכחית הפכו השופטים לחסרי נפח: הקרעכצן של צדי יצא מכל החורים, גל הפכה לחמשיראית הלאומית, וגם פיק, למרבה הצער, לא מספק יותר ממחמאות ריקות מתוכן. האמת צריכה להיאמר: תנו לנו עוד מהגז הרעיל שרוסס בפניה של עוזרי. ואם אפשר, במקום "לא בשל," "בעל פוטנציאל" ו"צריכה להשתחרר," נא להשתמש במילים המפורשות - "מזייף כמו מסור," "חסר אישיות" ו"משעממת רצח."

העונה השלישית קיבעה סופית את אופייה התאגידי של "כוכב נולד" - מפעל שנועד כל כולו למקסם רווחים עבור בעלי המניות. אין הכוונה, חלילה, לאובדן הבתולים - הקופה הרושמת של "כוכב נולד" צלצלה בעליזות כמו סלוט משין מקולקלת בווגאס עוד בעונות הקודמות, למעשה, כבר בעונה השנייה נשמעה ביקורת על ברית הדמים עם נותני החסויות ועל מטחנת האס-אם-אסים - מה שאבד ל"כוכב נולד" בעונתה השלישית הוא הבושה. איכויות שירה, ביצועים, כישרונות, מוזיקה, חלומות היו כלא היו. פתיחת הקווים למשלוח אס-אם-אסים עוד בטרם נוגן התו הראשון כמוה כהנחת הקלפים על השולחן (סגול, בצורת כוכב) - העונה הנוכחית אפילו לא מנסה להעמיד פנים.

אין לדעת כרגע אם תקום על ראשנו עונה רביעית - וגם אם נצפה בה לכשיתניע הטנדר ויחפש חברים ברחבי ישראל - אבל ברור לכל שאם פני ההפקה להמשך, מוטב לה להתחיל בסדרת תחקירי אירוע כבר עכשיו. הניתוח יהיה לא נעים, אחרי הכל לא קל להסתכל בפרצופו של הבן האהוב ולומר לו "אם תמשיך ככה לא תגיע רחוק," אבל בכל זאת, כיתה ד' זה לא צחוק. אי אפשר לזלזל. זה הרי בערך הגיל שבו ילדים מתחילים לקבל סלולריים מההורים.
ואם יחליט מי שיחליט שדי, נגמר, חלאס, מיצינו, אז כמאמר שימי תבורי (ואולי בעצם היה זה שלומי סבן,( בואו "נגמור את זה יפה." בכל זאת, לא נעים מהילדים.