לא עשו אותו באצבע

עורך "אצבעוני", מיכאל שיר, מוציא בגיל 82 ספר ראשון לגדולים. והגיבורה, היא לא מפסיקה להזדיין

יריב מוהר | 6/7/2005 14:57

מיכאל שיר מוכר כמייסדו ועורכו של עיתון הילדים המיתולוגי "אצבעוני", במסגרת זו הוא כתב ופרסם מאות סיפורים קצרים ואגדות ילדים; כעת, בגיל 82 הוא מוציא את ספרו הראשון למבוגרים, "הרוזנת", באמצעות ספרי יובל מבית הוצאת אצבעוני בע"מ.

הרומן "הרוזנת" מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש במהלך מלחמת העולם השנייה, לרבות פרשת הריגול המפורסמת "מבצע ציצרו": נערה מכפר פולני נידח, מוצאת את דרכה אל העיר הגדולה, כובשת בסערה את ליבם של הגברים והופכת לרוזנת מכובדת. מלחמת העולם השנייה הורסת את תוכניותיה של הרוזנת הצעירה, והיא מוצאת מפלט באנקרה, שם היא נשבית אל רומן סוער עם דיפלומט בריטי רגיש. על רקע אנקרה ונופי אנטליה, בצילן של ידיעות אמיתיות ממלחמת העולם השניה, מתפתחת העלילה.

במהלך השנים פרסם שיר ארבעה ספרי שירה למבוגרים: "לך באהבה", "שירים לאלמונית", "לעלמה בכחול" ו-"את ואני", כששירים מתוכם משולבים ברומן "הרוזנת".

את יתר הזמן הקדיש שיר לילדים: במשך 53 שנות פעילותו ב"אצבעוני" ביקר באופן אישי בכל בית ספר וכיתה ברחבי ארץ. לפני כשנתיים פרש שיר מעריכת העיתון, ופנה לכבוש יעד חדש בחייו – ספרות מבוגרים.

"ההתרחשויות האמיתיות המהוות את הבסיס לרומן 'הרוזנת' ליוו אותי לאורך חמישים השנים האחרונות", מספר שיר. "זהו סיפור ריגול נפלא ומרתק, ושמחתי להתעמק בו בהזדמנות הראשונה שהיתה לי. בשנתיים מאז שעזבתי את 'אצבעוני', הקדשתי את מלוא מרצי לכתיבת הרומן והעלאת רעיונות לספרים נוספים, שכתיבתם מתרחשת בימים אלה".

אהבה ישנה.

בעשר אצבעות

מיכאל, למה פתאום להוציא ספר מבוגרים אחרי כל כך הרבה זמן בו עסקת בעיקר בילדים?
"אני בא ממשפחת סופרים, סבי הוא הסופר י.ל וולמן שיש רחוב על שמו בת"א - הוא הקים את אגודת העיתונאים; אבי סבי גם הוא היה סופר וחוקר ספרות - מי שהוציא את ספריו לאור היה חיים נחמן בילאליק והספרים האלה נמצאים איתי עד היום. כלומר אני ינקתי ספרות משחר ילדותי. אלא מה, כשרציתי ללמוד ספרות באוניברסיטה נפל פחד על המשפחה; קרא אותי רב סבי ואמר לי אתה לא תהיה סופר אלא מהנדס.

"ואני מהנדס. הייתי קצין אימונים אלקטרוני ראשי של חיל האוויר, אבל מכיוון שחיברתי בשביל חיל האוויר ספרי הדרכה בחשמל הייתי בקשר עם אנשי ההוצאה לאור של חיל האוויר ואז גמלה ההחלטה בלבי לעזוב את שדה האלקטרוניקה ולעסוק בספרות.

התפטרתי מחיל האוויר וייסדתי את 'אצבעוני' - באותה תקופה, שנות ה-50 המוקדמות, היה רק עיתון אחד לילדים, בלי ניקוד ומכוון לגיל גבוה.

"תמיד רציתי לכתוב גם למבוגרים וגם לילדים, אבל מכיוון שהייתי דון-קישוט יחידי וכסף לא היה לי (את 'אצבעוני' הפקתי בלי שום הון ועזרה, בעשר אצבעותיי) נאלצתי לרכז את כל מרצי ב'אצבעוני' ולא להתפצל. את הסיפור, "הרוזנת", את תמציתו הדפסתי בעיתון שמוציא לאור לנוער ושנקרא 'עניין חדש', כבר לפני למעלה מ-10 שנים – כמובן בוורסיה לנוער. לפני שנתייים לערך החלטתי להעביר את ניהול אצבעוני לבני, רמי שיר, עכשיו עיתותי בידי ואני יכול לכתוב ספרים למבוגרים".

איך בדיוק התוודת לפרשיית הריגול עליה מבוסס הספר?
"כיוון שאני גם איש מדע אני מתעניין בכל תחומי המדע ובתוכם גם ההיסטוריה שאותה אני רואה כמדע ואסור לראות אותה אחרת. כך אני מכיר את הפרשייה הזאת שריתקה אותי במיוחד והיא בעצם זו שהכריעה את הכף בפלישה לנורמנדי כשהגרמנים, מסיבה שמפורטת בספר, בחרו פתאום לא להאמין למרגל שעזר להם כל כך.

"העניין ההיסטורי פה הוא חשוב ביותר. אסור לא לקבל לקחים מההיסטוריה כי אז מחמיצים את כל העניין – ובאמת חבל שרוב המנהיגים שלנו לא יודעים היסטוריה. בספר יש לעמדה הזאת ביטוי, למשל כשנחתם ההסכם בין ריבנטרופ הנאצי למולטוב הרוסי אז אחד האורחים אומר: 'נו עכשיו יש ברית'. אז הרוזנת, הגיבורה, אומרת שהסכמים בין אנשים תלויים בבית המשפט ואילו הסכמים בין מדינות תלויים רק ברצון הטוב של המדינות ובאינטרסים שלהן ואכן תוך זמן קצר פלשו הגרמנים לרוסיה".

זה לקח שמתאים גם להתנתקות?
"תראה, איש לא יכול באמת לצפות את תוצאות ההתנתקות - לא הימין וגם לא השמאל: דבר אחד ברור אם לשני הצדדים יהיו אינטרסים לפתח שלום יהיה שלום ואם לא אז לא. אני משתדל להיות אובייקטיבי והיגיוני לא ימני ולא שמאלני וכך גם בספר".

עטיפת הרוזנת. יח''צ

תן לאצבעות ללכת במקומך

מה בין עלילת הריגול לסיפורה של הנערה הפולנייה?
"בעלילה הזו ישנם שני אספקטים: הספר קודם כל בא לספר סיפור מרתק שמביע רגשות ונותן תמונה של גיבוריו, מעבר לכך סיפור הריגול אי אפשר להגיד שיש לו מוסר השכל, אבל יש לו השלכות על מה שקורה ברמה האישית כיוון שגם אותו מרגל, שהיה משרתה של הגיבורה, מאוהב בה".

אתה מעדיף להיות מזוהה כסופר ומשורר או כעורך עיתון הילדים אצבעוני?
"שניהם ביחד; אי אפשר לנתק אחד מהשני. אני עורך את אצבעוני רק 53 שנים ואני רק בן 82; אני קם כל בוקר ואומר היום זה היום הראשון בחיי. התחלתי כבר לכתוב את הספר הבא, עוד שני ספרים מתוכננים בראשי, ו"הרוזנת" כבר מתורגם לאנגלית וייצא תוך כחצי שנה בבריטניה וארה"ב".

יש משהו מאצבעוני ומרוח הילדים בספר החדש?
"לא, בכלל לא. בספר החדש יש הרבה סקס למשל, באצבעוני אני לא אכניס סקס. בספר יש הרבה סקס אבל לא סקס לשמו, אלא כדי לתאר בעזרתו מי הם הנפשות הפועלות בנובלה. הגיבורה עושה סקס כל פעם ממניעים אחרים וכל פעם עם תחושות אחרות ומתוך עמדה אחרת".

הרגש שיש לך לאצבעוני זה אותו הרגש כמו ליצירה הספרותית שלך?
תראה, כשלאדם יש שבעה ילדים האם הוא יכול להגיד שאת אחד מהם הוא אוהב יותר? אני אוהב את כל אחת מהיצירות שלי.