רוני בת 19
מיס סופרסטאר לא מעשנת ולא שותה, ידעה תמיד שתעשה צבא, נהנית מהחיקוי של עלמה זק ומוציאה מיני אלבום חדש
"בשביל מה?", היא שואלת והוא עונה: "שאני אדע איפה בראשון את גרה". רוני נאלצת להודות שגם לנחמדות יש קווים אדומים. "זה לא מקובל", היא מסבירה ליורש הפוטנציאלי של המטריד הסדרתי הקודם שלה, שסיים כזכור את הקריירה בתא מעצר עם מבט של "מה כבר עשיתי" בעיניים.
אנחנו יושבים בבית קפה בראשון לציון בשעת ערב מוקדמת, אחרי שקבענו שאגיע למגרש הביתי שלה. גם בגלל שרוני בעיצומו של יום אינטנסיבי במיוחד (התחיל בצבא, המשיך בהופעה בלונה פארק ומחכה לה עוד הופעת לילה), וגם בגלל שאיכשהו בשנתיים האחרונות התקרבנו קצת יותר מהמקובל ביחסי מדיהאמן. גם זה קורה. הייתי מכנה אותה סוג של אחות קטנה, אבל כך טען בשעתו גם שדרן גלגל"צ עמרי רונן ועכשיו הם זוג. נסתפק בעובדה ששיחה שלי עם רוני היא יותר סידור של עובדות ידועות לשנינו בפורמט של שאלות ותשובות, ושאני מסרב עקרונית לקרוא לה "רוני סופרסטאר". זהו, ממשיכים.
-את בעצם יכולה להרשות לעצמך לעבור לתל אביב.
"אם אני רוצה להישאר לישון בתל אביב יש את הדירה של אחותי או את הבית של אורלי, המנהלת האישית שלי. מה ייתן לי לשכור כרגע דירה משלי? גם ככה אני חוזרת לפעמים הביתה בשעות מטורפות. לפחות אני יודעת שיש במקרר אוכל שאני אוהבת ושאני מספיקה לדבר קצת עם אבא ואמא שלי".
זה בדיוק המקום שבו מתנדנדת רוני, רגע אחרי שהמיני אלבום החדש שלה, "לא עוצרת", נחת בחנויות. בין "אני כבר בת 19" לבין "אני רק בת 19". הרצון להיות גדולה מול הביטחון שמספקת חממת אבא-אמא. התשוקה להוכיח שהיא הרבה יותר ממוצר פופ פלסטי שרוקד (תרתי משמע) עם חוטים שמושכים מפיקים ממולחים, מול המודעות לכך שהקריירה שלה "נשואה" כרגע לצוות שמנהל אותה.
"לא עוצרת" כולל שישה שירים, בהם "אדוני" ו"מותק II" שכבר חורכים את גלי האתר. לקראת החגים ייצא מיני אלבום נוסף, כך שחגיגה אחת פוצלה לשתיים. גם המישור המוזיקלי שבו פוסעת רוני משקף היטב את לבטיה הפרסונליים העכשוויים, ומזגזג בקלילות בין פופ מסטיקי קליט לקפיצות מדרגה היפ-הופיות וריפים של גיטרות חשמליות שמזכירים את הניסיון של בריטני ספירס לנטוש לראשונה את ממלכת מקס מרטין באלבומה השלישי. רוני, מצדה, לא מצדדת בהשוואה.
"האלבום השלישי של בריטני", היא מסבירה תוך שהיא גומעת קפה הפוך, "היה הראשון שלה שממש היתה לי בעיה איתו. עצוב לי לראות מה קורה איתה, ממקום של מישהי שנשמה אותה. היא באמת היתה השראה בשבילי והיא עדיין כזו, אבל בהפוכה. אני רואה מה היא עושה ולומדת לאילו מקומות לא אהיה מוכנה לרדת. היה לך משהו מדהים בידיים, זוהר ונוצץ וגדול מהחיים. בשביל מה את צריכה לעשות תוכנית ריאליטי ולהצטלם בלי איפור ועם שיער ג'יפה? אין לך משהו חדש להגיד, לכי לישון שנה. תני לקהל שלך להתגעגע אלייך קצת. תחזרי כמו גדולה".
-ואת זה אומרת מישהי שכבר קרוב לשנתיים חיה על מינונים מטורפים של חשיפה תקשורתית. אני זוכר שישבנו פעם באולפן וקיבלת גיליון חדש של "רייטינג". דפדפת ואמרת: "וואו, 'רייטינג' בלי תמונה של רוני", וזה לא היה לגמרי בצחוק. את מסוגלת לדמיין שנה מחוץ לאור הזרקורים?
"בשלב הזה לא, כי אני עוד מוכיחה את עצמי כל הזמן. אני בסוג של קרב תמידי נגד הבלונדינית הפוטנציאלית הבאה שתבוא יום אחד ותגרום לאנשים להגיד עליי שאני כבר פאסה. אתה חושב שזה ששני שירים חדשים משודרים הרבה ברדיו מבטיח מראש שהאלבום יצליח? צריך להשקיע עוד המון עבודה. וכן, חשיפה זה דבר ממכר. המשפחה שלי ואורלי, שהיא גם מנהלת אישית וגם חברה וגם פסיכולוג, שומרים עליי שלא אלך לאיבוד בצורך לראות את עצמי בעיתון או בטלוויזיה כל הזמן.
"לפני כמה חודשים נסעתי לניו יורק לבקר חברה. עברנו ליד בית ספר בדיוק כשהילדים יצאו לרחוב. אני, באינסטינקט, התחלתי ללכת מהר ותוך כדי סובבתי את הראש שלא יזהו אותי. פתאום אני קולטת שאני בניו
"זה מצחיק וזה לא, כי אני מסגלת התנהגויות בלי להרגיש. אם אני נכנסת לקניון במשקפי שמש, בשיער אסוף ובלי איפור, ברור שלא כל מי שנמצא שם מסתכל עליי, אבל אני מרגישה כאילו כן. צלמי פפראצי יכולים לשחק אותה נחמדים, אבל מבחינתם אני לא באמת בן אדם אלא אובייקט שעוזר להם למכור עיתונים. לא אכפת להם אם תפסו אותי ברגע לא מוצלח. מצד שני, אני לא אהיה צבועה. יהיה לי מוזר נורא אם הכל ייפסק יום אחד. אז כשאני אומרת על בריטני שתלך לנוח שנה אני יודעת שבשלב מסוים אולי זה יהיה הדבר הנכון גם בשבילי. כרגע זה לא המצב, אבל יש דברים שאני מקווה שלא אצטרך לעבור אף פעם רק בשביל חשיפה".
-לחפש בן זוג בתוכנית טלוויזיה כמו "דייט לסטרייט", למשל?
"את 'דייט לסטרייט' עשיתי בגלל אביעד קיסוס, שהוא חבר שאני אוהבת מאוד. 90 אחוז מזמן המסך בתוכנית היה שיחה מדליקה בין שנינו בחדר שלי בבית. לא חשבתי לרגע שבאמת אמצא שם אהבה. זה היה נחמד וזהו. לא נראה לי שאעשה תוכנית כזו עוד פעם".
-למה קראת למיני אלבום "לא עוצרת"?
"סוג של הצהרה. מין 'נה' קטן לאנשים שניבאו שאיעלם אחרי שיר וחצי. הדרך שלי להגיד: 'אני עוד כאן ואני לא הולכת לשום מקום'".
-מחפשים אותך?
"כל הזמן. אני לא מתלוננת, זה המקצוע שבחרתי, אבל יש רגעים שעם כל הרצון להחליק ולהגיד שהכל סבבה יש תחושה של'נו באמת, מה הקטע'".
-העובדה שלא היית מועמדת לזמרת השנה בטקס פרסי ערוץ "מוזיקה 24"?
"לא הייתי לחוצה על התואר זמרת השנה. אבל 'סופרסטאר' צעד חצי שנה במבוקשים ולא היה מועמד לא כשיר ולא כקליפ. אורלי קיבלה המון טלפונים מאנשים שלא הבינו מה קרה שם".
-אני יודע, הייתי מאלו שטלפנו. השאלה היא מה המסקנות שלך. בגלל שרואים בך תוצר של קמפיין שיווקי מבריק או העובדה שבמקביל למוזיקה את גם מנחה בערוץ הילדים ניקולודיאון ומדגמנת בגדי ים ונעליים, מה שמכונה "הממסד המוזיקלי" בארץ לא רואה בך זמרת אלא גימיק?
"בטקס פרסי ערוץ הילדים כן נבחרתי כזמרת השנה, אז במקום שהיה חשוב לי באמת לפרוץ אליו, הצלחתי".
-זה כל כך חשוב לך?
"חד-משמעית כן. ילדים זה הקהל הכי לא מזויף בעולם. אם הם מצביעים בעדך, סימן שהם באמת אוהבים אותך. אין אפס".
-את נשברת לפעמים?
"אם אני מחברת את האנשים בפופ ארט, באולפן ההקלטות, בחברת התקליטים שלי הליקון, בערוץ ניקולודיאון, כל מי שמעורב בקליפים שלי, בקמפיינים, בהופעות החיות, בצבא, חברים שלי, משפחה, יוצא שאני מתפקדת על בסיס כמעט יומיומי מול עשרות אנשים שכולם רוצים ממני משהו. אז כן, לפעמים בלתי אפשרי לצאת בסדר עם כולם גם אם אני מנסה.
"כשאני נותנת לעצמי להתפרק זה לרוב בבית מול המשפחה, ואז אני יכולה להיות בלתי נסבלת ואחר כך להרגיש נורא. זה קצת תסמונת התלמיד המצטיין. אם הייתי מבריזה כרונית היו מפסיקים לשים לב, אבל אני לא, אז אם אני נתקעת בפקק ומאחרת בעשר דקות לפגישה אני מרגישה בעייתית. או אם יש לי יום עמוס בהקלטות או בצילומים, ובקושי ישנתי לילה קודם, ולוקח לי קצת יותר זמן לעשות טייק מוצלח, אני מרגישה אשמה".
-איך את מתמודדת?
"מנסה לגרום לדברים כאלו לדרבן אותי במקום להפיל אותי. לא מזמן התחלתי לעבוד עם כוריאוגרף חדש. בסוף החזרה הראשונה הוא אמר לי: 'את לא רוקדת מדהים'. עקרונית יכולתי להתקשר לאורלי ולצעוק שאני לא מוכנה לעבוד איתו, אבל הבנתי שחלק מהבעיה של התלמיד המצטיין זה שהוא יכול להירדם בתוך ההצטיינות שלו והתחלתי לקחת שוב שיעורי ריקוד. אני זזה היום על במה כמו שלא זזתי בחיים".
-דיברת על נאמנות של ילדים, אבל רוב הטקסטים באלבום החדש שלך נעים בין אג'נדה פמיניסטית לוחמנית לבין משחקים מקדימים של הוא והיא.
"הם מבינים את זה, גם אם פיזית הם עוד לא שם, ויש כמובן הקהל שאהב את האלבום הקודם והתבגר איתי. אם יש משהו שילדים שונאים זו שפה מתיילדת, כשמדברים אליהם כאילו יש להם הבנה מוגבלת, כשלרוב הם רואים ומבינים דברים שמבוגרים לא מצליחים לקלוט. וכן, יש גם ההתבגרות האישית שלי. לא סתם זמרות פופ בכל העולם עושות אלבום ראשון מאוד נאיבי וילדותי ובאלבום השני יוצא מהן משהו הרבה יותר נשי ובוגר וסקסי. הכי קל להגיד: 'זה קטע של שיווק', אבל זו המציאות שלי.
"הייתי מעורבת הרבה יותר בכתיבת הטקסטים באלבום החדש. דברים שעשו לי את זה בגיל 16, כשאספנו חומרים לאלבום הראשון, שונים ממה שעושה לי את זה בגיל 19. החשיבה שלי אחרת, סדר העדיפויות שלי אחר, אפילו הגוף שלי נראה אחרת. מצד שני, אני לא חושבת שעשיתי מעבר כזה קיצוני. מה, קודם התלבשתי כמו נזירה בקליפים? היה מחשוף גם בקליפ של 'סופרסטאר'. התמונה הראשונה שלי בעיתונים היתה עם חולצה פתוחה. אני לא כריסטינה אגילרה שהיתה בת השכן עד שבקליפ של Dirrty היא נהייתה בבת אחת סלאט".
-דיברנו כמה ימים לפני שהתגייסת, כש"אדוני" יצא לרדיו, ואמרת לי אז שאת פוחדת שהשיר לא יצליח יותר מאשר מהטירונות. במבט לאחור, זה היה סדר עדיפויות מדויק?
"כן, כי הטירונות היתה מראש חוויה שיועדה להתחיל ולהיגמר אחרי פרק זמן שנקבע מראש. קיוויתי שאסתדר עם הבנות שיהיו איתי, אבל ידעתי שאם יהיו כאלו שלא אצליח לתקשר איתן, בסוף כל אחת תלך לדרכה. אבל אם 'אדוני' לא היה מצליח זה היה מוכיח שכל מי שניבא שאיעלם אחרי אלבום אחד צדק. שכל העבודה שלי לא הוכיחה את עצמה".
-כשליוויתי אותך לבקו"ם ביום הגיוס, אני זוכר שהלכת והתכנסת בתוך עצמך עד הרגע שבו עלית לאוטובוס.
"וזה המשיך ככה יומיים. הלכתי עם ראש מושפל, לא אכלתי ולא שתיתי עד שהתעלפתי בפעם הראשונה בחיים שלי ואז לקחתי את עצמי בידיים. אף פעם לא דיברתי כל כך מעט כמו בטירונות. בקושי הצלחתי להגיד 'כן המפקדת'.
"הרגע הכי קשה שלי בטירונות היה לחגוג יום הולדת 19. זה היה ממש בסוף, כבר לא היה דיסטנס, והבנות באוהל הביאו לי עוגה ובלונים ופיזרו עליי קונפטי מנייר כשנרדמתי, אבל היה לי קשה נורא להיות רחוקה מהמשפחה ומהחברים. אני לא מצטערת לשנייה על הטירונות, למרות שגם שם הגיע הרגע שהייתי צריכה לבחור בין להיות נחמדה ולשתוק ובין לעמוד על שלי. כשמישהי במחלקה העירה בנוכחותי על זה שנותנים לי להתקלח לבד פתחתי את הפה".
-איך זה נגמר?
"שתינו היינו נקיות בסוף היום. זה מה שחשוב".
-מה חשבת על החיקוי שלך שעשתה עלמה זק ב"ארץ נהדרת"?
"הייתי בטירונות כשההורים סיפרו לי על זה בטלפון. אני זוכרת שחשבתי: וואו, אם מחקים אותי ב'ארץ נהדרת' השגתי משהו. כשראיתי את זה צחקתי מאוד, למרות שכל מי שמכיר אותי יודע שאני לא מדברת ככה. זה לא כמו החיקוי של ציפי שביט שעלמה עשתה אחד לאחד. יותר משהו בהשראה שלי".
-אז מה זה צבא בשבילך? מטלה שתקועה ביומן על חשבון הזמן שהיית יכולה לנצל כדי לדחוס עוד הופעה?
"אין הרבה הבדל מבחינתי בין הצבא ובין התיכון. כמו שבנו לי לוח פעילות מסביב לשעות הלימודים, בונים לי לוח פעילות סביב השעות עכשיו כשאני בצבא ויבנו לי בעתיד לוח פעילות סביב האוניברסיטה כשאחליט ללמוד. תמיד ידעתי שאעשה צבא".
-איך הגבת כשג'ייסון דנינו, הקולגה שלך מערוץ ניקולודיאון, התקבל כמנחה לאם-טי-וי?
"נשבר לי הלב. הוא כמו אח שלי. אני יודעת שהוא יעשה עבודה מדהימה, אבל החלק האגואיסטי שבי נורא מתגעגע אליו".
-מה לגבי העובדה שהוא עכשיו מטר מלב תעשיית הפופ הבינלאומית ואת בפרובינציה?
"להצליח בחו"ל זה משהו שכל מי שנמצאת במקום שלי חושבת עליו, אבל אני לא אקדם את זה בכל מחיר. אני מסירה את הכובע בפני מישהי כמו אלונה טל, שעלתה על מטוס לארצות הברית וקיבלה תפקיד בסדרה 'ורוניקה מרס', וכל מי שמעז לנחות שם עם 20 דולר בכיס וחלום לכבוש את העולם. אני לא מסוגלת לעשות כזה דבר. אני צריכה את הצוות שעובד איתי שיכינו לי את השטח, שאדע מה קורה ומה לעשות ומתי".
-את לא הטיפוס של "שלוש, ארבע ו. . .".
"ממש לא. זה מפחיד אותי. אני לא אקפוץ בנג'י מאותה סיבה בדיוק. שאלו אותי פעם על 'כוכב נולד' ואמרתי שלא הייתי יכולה לעמוד חשופה לגמרי בתוכנית טלוויזיה בפריים טיים, לשיר, ואז לשמוע מה ריקי גל וצדי צרפתי חושבים עליי כשכל המדינה רואה את זה בשידור חי. זה לאבד שליטה, ואני חייבת להיות זו שמכתיבה את הקצב".
-גם להתאהב זה לאבד שליטה.
"להתאהב באמת, כן. לא יודעת. יש ימים שאני יכולה להיות נורא רומנטית. שחדר מואר בנרות יעשה לי את זה. רוב הזמן אני צריכה את הספייס שלי. שמי שנמצא איתי ינהל חיים משלו וייתן לי את החיים שלי, ואז כשאנחנו יחד נשתף זה את זה. לא יכולה כשיושבים לי על הווריד".
- בגלל זה נפרדת מעידו גור, שהיה בן זוגך בחודשים האחרונים?
"נפרדנו כי הגיע רגע שהבנו שזה כבר לא מתאים לשנינו. זה היה הדדי".
-ועמרי רונן, שהיה ידיד קרוב שלך הרבה זמן, פשוט היה שם?
"עמרי היה שם, אבל בעיקר העיתוי היה נכון. עמרי מבוגר ממני בשמונה שנים. הוא לא השתנה מאז שהכרנו. אני זו שעברה המון. התבגרתי מאוד. הייתי צריכה לעבור תהליך כדי שנגיע למקום שמתאים לנו להיות יחד".
-הוא משדר הרבה שירים שלך. קורה שהוא מגניב איזו הערה אישית?
"לא. מה שבינינו בינינו ומה שברדיו ברדיו. הרי כל זמן ששיר שלי נכנס לפלייליסט, אם הוא לא ישדר אותו מישהו אחר יעשה את זה".
-שנינו יודעים מה קרה לבריטני כשהיא התחילה להתבגר. מה עמדתך בנדון?
"על השתוללות בכל המסיבות האיניות בעיר? האמת היא שאני מבלה הרבה פחות בחודשים האחרונים. תקופת המועדונים שלי היתה לפני שנתיים, ממש לפני ש'סופרסטאר' יצא לרדיו. אלו היו ימי המרדנות שלי. היום אני מגיעה בעיקר לאירועים של חברים שלי או של קולגות שתרמו לי ואני מרגישה חובה להחזיר להם יחס".
-לא דיברתי רק על זה.
"מה, לשתות? הניסיון המועט שלי עם אלכוהול הוכיח לי חדמשמעית שלא נועדנו לחיות בשלום. אני לא יודעת לשתות. שתי כוסיות ואני גמורה, ובשביל מה זה טוב? להיראות קול רגע אחד ולהקיא את הנשמה בשירותים רגע אחרי? תראה את נינט, שיש בה משהו הכי חם ונקי, אבל במסיבה אחת היא החזיקה כוסית ביד ויומיים אחרי הופיעה תמונה גדולה שלה במדור רכילות עם הכותרת: 'נינט משתוללת'. גם היא ממש לא בקטע של אלכוהול, אבל תפסו אותה פעם אחת וזהו. לא צריך יותר".
-לא דיברתי רק על זה.
"סמים? לא מושך אותי לשנייה אפילו לנסות. אין סיכוי".
-תני לי לנחש, מפחיד אותך לאבד שליטה?
"ברור, אבל זה לא רק הפחד. אני פשוט לא בעניין".
-כמה שעות בממוצע את ישנה בלילה?
"ארבע. לפעמים חמש".
-וזה מספיק לך?
"לא".
נא להמתין לטעינת התגובות
