אין כמו בבית
"אמא, תגידי" של אורנה בן דור הוא סרט מטלטל שמיסמר את הצופים למסך. אייל לוי חושב שערוץ 10 צריך לקבל צל"ש על האומץ לשדר איכות בפריימטיים. וגם: ילדים יוצרים סרטים בערוץ הילדים
ועדיין, ערוץ 10 חייב לקבל הבוקר צל"ש על האומץ לשדר איכות בשעה שהקהל מצפה למנת האינסטנט היומית. האם מדובר במגמה או שבעל הבית השתגע באופן חד פעמי ומחר נחזור לג'ימבורי?
האמת, לא היה קל לצפות בסרטה של אורנה בן דור. בכל זאת הורגלנו לזפזפ בשעה הזו למחוזות הרבה יותר קלילים. אבל הבמאית מסמרה אותנו למסך ושפכה בפני כל את המעיים המשפחתיים. מה היה בתפריט? היחסים הטעונים עם אמה, עם בתה, מחלת הסרטן שהכתה במשפחה (כולל בה), הזקנה, הבדידות - הכל בקצב איטי וחודר.
שניות ארוכות של שתיקה קצת אחרי תשע, ושום זכר לתוכניות טעם החיים של אושרת קוטלר ומיקי חיימוביץ'. מבחינה מסחרית היה נדמה שמדובר בהתאבדות קולקטיבית. מה קרה לערוץ הנוצץ, רוצה להתחפש לארטה? איפה זה ואיפה המעברים החדים של "הישרדות", שהלוגו שלה הופיע כל הזמן בצד השמאלי של המסך, למעלה. מי שבמקרה התבלבל, שיבין שלא טעה. הוא במקום הנכון.
אבל אלה ששרדו את המשדר בטח קיבלו כמה מכות בכנף. "אמא, תגידי" הוא סרט מטלטל. התירוץ היה תרגיל שנתנה הפסיכולוגית לבמאית, אבל נראה שהיה שם יותר רצון לשחרר פצצות ישנות שלא נוטרלו. וכך בן דור ישבה מול אמה ודיברה על החוסר באהבה שחוותה בילדות, והאם החזירה בסיפורים על הבעל שבגד. חומר שבהחלט שווה סרט עלילתי, השאלה מה גורם לאנשים לשתף?
בדרך כלל במאי מביא סיפור טוב על אחרים, אבל מה מניע אותו לספר לנו על הפצעים הפתוחים שלו? לי נראה שבמקרה שלפנינו המצלמה עשתה שירות משפחתי טוב. היא גרמה להיפתח, להתקרב, לשבת ולשוחח - דברים שלא היו נעשים בלי נוכחות תאורן. אולי רעיון טוב לכמה משפחות; מצלמה, במאי, ויאללה ללבן בעיות.
מה שמצחיק הוא שבאותו זמן שודרה בערוץ 2 "אמא מחליפה". הרי אורנה בן דור מהרהרת במשך שנים על היחסים עם אמה. הייתה אהבה או לא? אז הנה פתרון מהיר: שעה בערוץ המקביל היתה מבהירה לה שאין כמו בבית, ואפילו הרייטינג יותר גבוה.
"אמא, תגידי", ערוץ 10, 21:00
אמא תגידי
צילום: יח''צ יס
תוכן אמיתי
סוף סוף החופש נגמר, והחלה עונת השיעורים. אפשר להגביל את הילד מעשר שעות טלוויזיה ביום, לשעה ורבע בלבד. אומנם עדיין צריך את האזיקים האלקטרונים, השוקר החשמלי והסורגים, אבל זו בהחלט משימה אפשרית. ובכן רצוי, במסגרת הזמן הקצוב, לכוון את הנער לערוץ המתאים. אם לא תשגיחו, הוא יגלוש בקלות לכל מיני סדרות של הרג המוני והרס חסר תכלית.
הנה המלצה לפני החגים - פרויקט "ילדים יוצרים סרטים". לא יוצא לי להגיע הרבה לערוץ הילדים, לא אוהב אותו במיוחד, אבל הנה שיתוף פעולה מבורך שלו עם משרד החינוך ועמותת להב, לקידום הערכים בחברה. תלמידים הגישו תסריט, עשו אודישנים בכיתה, עזרו בבימוי, ויצא להם סרט קצר, כמובן בהדרכה צמודה של
אנשי מקצוע.
אתמול ראיתי את היצירה המבוססת על סיפור שכתב עמית לוי, תלמיד כיתה ה' בבית הספר "יגאל אלון" בבת ים. אחלה. משחק טוב, מסר ברור. תוכן אמיתי ולא שני לוחמי סומו שמצילים את העולם בשבע דקות. הסרטים המשתתפים בפרוייקט יוקרנו בפסטיבל סרטי ילדים ונוער, שיערך החודש בסינמטק תל אביב. הטוב ביותר אף ימריא ויגיע לתחרות באיטליה.
אני בעד עוד ועוד פרויקטים כאלה. מצידי ערוץ שלם של חומר כזה. כמי שגדל על "שכונת חיים" ו"רגע עם דודלי", תנו לילדים שלנו קצת תמימות, תרחיקו אותם מהזבל. נכון, הוא מוכר טוב, אפילו מזכרות, אבל את תוצאותיו תקבלו בעוד עשר שנים כשישאלו "מי ראש הממשלה?" והם יענו במקהלה: "בקוגן".
"למה מכות? למה?", ערוץ הילדים, 14:30
נא להמתין לטעינת התגובות
