גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


קבלו את אלבום השנה

העברית, הלועזית, לא משנה. אלבום הבכורה של שולי רנד הוא הדבר הכי מרגש בסביבה. גם סביבה חילונית, אגב. ואילו החדש של יובל בנאי מסמן שבר גדול, עם הבטחה לעתיד מתוק

שי להב | 11/4/2008 8:21 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
היה ברור שזה יגיע. שהגל השוצף והפורה הזה, של מוזיקאים המקיימים יחסי קרבה מתהדקים עם הבורא, יובילו בסופו של דבר ליצירת מופת. הפקה מוזיקלית: השכינה.

רבים שכבו על הגדר, כדי לסלול את הדרך. אהוד בנאי הניח את אבן הפינה. אביתר בנאי פצח ביציקה. עובדיה חממה הכין את התשמישים. ואז הגיעו מאיר בנאי, עם "שמע קולי" הנהדר, ויונתן רזאל, ופתחו את השער.

פתחוהו רחב. עבור יעבור בו תקליט הזהב של שולי רנד. אין דרך, וגם אין טעם, לנסות ולפרוט את עוצמות היופי, הרגש והכישרון שיש ב"נקודה טובה". צריך פשוט להאמין לי, ולעוט על החנות הקרובה למקום מגוריכם.

ובכל זאת. נתחיל בקול של רנד. שביר, מחוספס, גברי וחסר ביטחון, והכול באותם מיתרים. מזכיר קצת את סר שמוליק קראוס, במנעד הרחב. לקול כזה אתה מאמין. מוכן ללכת אחריו, ואיתו, גם כשהוא שר שירי תהילה לבורא, שבו אתה מאמין פחות.

והכתיבה. אוי, הכתיבה. תנ"כית, יומיומית, פשוטה ורבת רבדים, והכול באותן מילים. רנד מגיש לכם את עצמו על טס חלוד, נטול הגנות, תוך שהוא חושף את כל חולשותיו, געגועיו ומאווייו. ועוד הרבה דברים המסתיימים ב"יו".

הישירות הזו שלו, והדיבור החילוני לגמרי, על הנושאים הדתיים לחלוטין, הופכים אותו לגשר אמיתי

על מים סוערים. כאפיקורס מקצועי, לא חשתי - ולו לרגע אחד במהלך ההאזנה לאלבום - בשמץ של הטפה, ניסיון לגנוב דעת, ולחלופין - דקלום של אדם שטוף מוחין. רק רגש צרוף.

ואולי זה תודות לניגונים. פשוטים, מורכבים, ענוגים ובועטים, והכול באותם תווים. ניכר בו, ברנד, שהוא לא מתאמץ. שהמנגינה פשוט פורצת ממנו, בסגנון עדות הבילט-אין. תקראו לזה "שכינה". תקראו לזה השראה. תקראו לזה נגמר המקום, ועוד לא סיימנו עם הסופרלטיבים. בכל מקרה - ברור לגמרי ש"נקודה טובה" ייכנס לכם ללב כבר בשמיעה ראשונה, ויישאר שם גם אחרי אינספור מעקפים.

בנאי בבנייה

קל מאוד לרדת על "מעבר להרים", החדש של יובל בנאי. להזכיר חלק מהטקסטים, שנשמעים בוסריים( ! ) ולא מלוטשים, עם כל הקונספט הבסיסי של "נכוויתי, עזבתי את העיר הגדולה, עברתי לגליל ועכשיו החיים שלי זעתר".

להיטפל ללחנים הפשטניים בחלקם, שהעיבוד המינימליסטי מותיר עירומים במערכה. ויש עוד. אבל אני מתעקש למצוא גם את האור. ויש הרבה. כי בנאי כבר מזמן לא נשמע כל כך חשוף וכן.

כי חלק מהמנגינות באלבום הזה מזכירות את שיאי הרגש של משינה. ובעיקר, כי אחרי טונות החלודה שהצטברו עליו בשנים האחרונות, בנאי מגלה צמד מוצק במיוחד של אשכים, וקופץ ראש אל תוך בריכה ריקה מחברים ישנים, מנגוני יחסי ציבור משומנים וציפיות.

די נדיר לראות, במציאות הממוכנת ונטולת ההפתעות של המוזיקה הישראלית, כוכב בכזה סדר גודל, שבאמצע החיים פשוט משליך הכול כדי להתחיל מהתחלה. וזה יצליח לו. מעבר להרים מסתתרת לה קריירה מחודשת, עם הרבה אופציות להרחבה.

יובל בנאי. צילום: יחצ
יובל בנאי. צילום: יחצ יחצ

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
  • עוד ב''מוזיקה''

כותרות קודמות
כותרות נוספות
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
ניווט מהיר
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים