הכהן
בוראט פה, בוראט שם, בוראט בכל מקום בעולם. אבל רק ב"רולינג סטון" הצליחו להוריד את השפם מהעיתונאי הקזחי מחולל המהומות ולשים את היד על הדבר האמיתי: ראיון עם סאשה בארון כהן בתור סאשה בארון כהן. קנינו
זהו הלואין, הלילה שבו אלפי בוראטים מסתובבים ברחובות עירנו בהערצה מחופשת לעיתונאי הקזחי המזויף, אבל בוראט הזה הוא הדבר האמיתי. חבורת יחצנים, צלמים ועוזרים מקיפה אותו בעודו מתקדם לעבר המדרגות הנעות שמובילות לוולטר ריד תיאטר, שבו עומדת להתחיל הקרנה מוקדמת של סרטו. הוא עוצר לרגלי המדרגות, מסתובב לעברי ומושיט את ידו.
"הי", הוא אומר בקול עמוק ובמבטא בריטי שמעולם לא שמעתי מפי דמותו המשופמת, למרות שצפיתי בכל החומרים המצולמים בהשתתפותו. "אני סאשה". ובמילה הזו - "סאשה" - הוא מודיע לי שהוא עומד להכניס אותי אל מאחורי הקלעים הקזחיים, אל תוך מוחו של האיש מאחורי הליצן, אל תוך העולם הפרטי של החידה האנגלית הכי פופולרית, סאשה בארון כהן.
מאז שהגיע למעמד כוכב בבריטניה ב-98' בדמות האלטר אגו השני שלו, עלי ג'י, בארון כהן מעולם לא התראיין בארצו כעצמו ומעולם לא ערך ראיון נרחב כמו זה. גם כשקידם את "לילות טלדגה", הפרודיה בכיכובו של וויל פרל, שם הוא משחק בתפקיד משנה, הסאשה ברון כהן שהציג בפני התקשורת עדיין היה דמות: טיפוס של בריטי יומרני ותאטרלי או צופה ממש טיפש שלא מבין אף אחת מהשאלות שמופנות אליו.
איש נמוך יותר עם שיער מגולח רודף אחר בוראט. "השיער שלך", הוא אומר ומסדר לו את אחד התלתלים על ראשו. האיש הוא ג'ייסון אלפר, שעיצב את כל התלבושות של בארון כהן ושמאוחר יותר הלילה יגנוב בטעות את הנעליים שלו.
אחרי שהוא עוצר להצטלם לפפראצי בפוזה האופיינית - חיוך, מרפקים צמודים לצדיו ושני אגודלים מורמים - מתקדם בוראט אל האולם ומציג את "בוראט". " בהתחלה הצנזורים הקזחים לא אפשרו לי להפיץ את הסרט בגלל אנטישמיות", הוא אומר לקהל. "אבל אז הם החליטו שיש מספיק".
מה שבא אחר כך - אחת הקומדיות הטובות ביותר בעשור האחרון ואולי אפילו ז'אנר חדש. משתתפים בה רק ארבעה שחקנים אמיתיים (וכוכב פורנו שנבחר לגלם את בנו המתבגר של בוראט, יואי לואיס) ; שאר המשתתפים הם אנשים אמיתיים שבוראט פוגש במסעותיו לאורך המדינה בחיפוש אחר פמלה אנדרסון - כל אחד הוא בעצם שלא במודע שחקן שמקדם את החיפוש הדון קישוטי של בוראט (אנדרסון הוכנסה בסוד העניינים). אם הייתם בכל מקום שהוא בקרבת טלוויזיה או עיתון בחודש האחרון, אתם מכירים את הסיפור. רוב הסיכויים שכבר ראיתם אותו, אולי אפילו פעמיים.
לאחר ההקרנה חוזר בוראט למנדרין אוריינטל הוטל להתקלח ולהפוך שוב לסאשה בארון כהן, לונדוני מנומס, ארוסה של השחקנית איילה פישר ( " לדפוק חתונה") , שלפעמים נאלץ להתגורר בלוס אנג'לס. אני מחכה לו ליד המסעדה "אסייט". פגשתי אותו פעם, לפני שלוש שנים, כשצילם את העונה הראשונה של "המופע של עלי ג'י" ב? HBO וראיין קבוצה של מדענים בתור עלי ג'י, מנחה טוק שואו שמשחק אותה איש גנגסטה היפ הופ ("בואו נדבר על איך הטכנולוגיה השתבשה לגמרי: יש מצב לעוד נינטנדו 64?") . אז הסתכם הראיון שלי איתו בתשובות כמו: "כש ני יצאתי מהמנוש פום פום של אמא שלי, 'ני התחלתי ישר לבכות בקצב ג'אנגליסטי. המילה הראשונה שלי היתה 'הו'".
הראיון הזה מבטיח להיות שונה.
למרות שכשנכנס למלון שעה מוקדם יותר היה בוראט מוקף אנשים, האיש שיוצא שעה אחר כך מהמעלית נמצא לבד. לכבוד הלואין הסיר סאשה בארון כהן סוף סוף את התחפושת. הוא לובש סוודר לבן מושלם למידותיו, ג'ינס, כובע בייסבול שגולש עד הגבות שלו ונעלי בית של המלון.
"לא הצלחתי למצוא את הנעליים שלי", הוא מתנצל. "אני חושב שג'ייסון לקח אותן כשאסף את המלתחה של בוראט. זה קורה כל הזמן".
כבר לא נשארה לו הרבה אנרגיה. כמעט כל יום בחודש האחרון העביר כבוראט. "זה מתיש", הוא אומר, "כי יש עליך לחץ הרבה יותר גדול להצחיק אם אתה מגיע למקום כלשהו בתור הדמות הקומית שלך".
ובמקביל , מאוד ייתכן שסיבוב יחסי הציבור הזה יהיה שירת הברבור של בוראט: הדמות קיבלה כזו חשיפה בינלאומית חסרת רחמים, שיהיה קשה מאוד למצוא מישהו בעולם המערבי שמאמין שהוא באמת עיתונאי קזחי. "אני חושב שמבחינתו זה יהיה בלתי אפשרי לפעול כפי שפעל עד עכשיו", אומר בארון כהן. "יכול להיות שהוא יעבור לגור במקום מאוד נידח בקזחסטן, שבו יהיה קשה מאוד ליצור איתו קשר".
בעוד המלצר מוביל אותנו לחדר שקט, הוא מוסיף, "אהבת את הסרט? ". הוא לא מנסה להתחיל סמול טוק; הוא באמת רוצה לדעת. חששות של ערב בכורה. אהבתי. "כן, זה היה יכול להיות רע מאוד אם לא", הוא אומר. אני מרגיע אותו שכן. "באמת? ". אני מרגיע אותו שוב. "זה היה קשה", הוא אומר. "זאת אומרת, היה קשה לצלם את הסרט".
בארון כהן, 35, נראה מוטרד מאוד שלושה ימים לפני הפצת הסרט. לא בטוח שהקהל האמריקני יבין אותו, לא בטוח שיבינו את המסר האנטי אנטישמי, לא בטוח שהוא יצליח להביס את "סנטה קלאוס 3" בקופות , לא בטוח שבתהליך העריכה של 400שעות )ועוד 50שעות של צילום קטעים מאחורי הקלעים( כדי להפוך אותן ל?84 דקות של סרט, התקבלו כל ההחלטות הנכונות. אך למרות דאגותיו, הסרט אכן יצליח להיות מספר אחת בקופות, כשהוא
כשבארון כהן שמע לראשונה שממשלת קזחסטן שוקלת לתבוע אותו ולפרסם מודעה על פני עמוד שלם ב"ניו יורק טיימס" המספרת בשבחיה של המדינה, הוא היה עסוק בעריכת הסרט בלוס אנג'לס. תגובתו: "הייתי מופתע, כי תמיד האמנתי בקהל, שהוא יבין שזו מדינה בדיונית ושכל המטרה שלי היא לאפשר לאנשים להוציא את הדעות הקדומות שלהם. ובחרנו בקזחסטן כי זו היתה מדינה שאף אחד לא שמע עליה, כך שיכולת לשחק עם סטראוטיפים שאולי יש לגבי המדינה הסובייטית לשעבר הנידחת הזו. אני לא צוחק על קזחסטן. אני צוחק על אנשים שיכולים להאמין שקזחסטן כמו זאת שאני מתאר יכולה בכלל להתקיים, שמאמינים שיש ארץ שבה הומואים חובשים כובעים כחולים, נשים חיות בכלובים ושותות שתן של סוסים והגיל לקיום יחסי מין בהסכמה הועלה לתשע".
יש שני דברים שעליהם בארון כהן לא אוהב לדבר: הרקע שלו ותהליך היצירה שלו - איך הוא יוצר את הדמויות, איך הוא משיג ראיונות עם אנשים שקשה מאוד להגיע אליהם כמו ניוט גינגריץ' ודונלד טראמפ, ואיך הוא גורם להם לענות ברצינות לשאלותיו המגוחכות. הנה מה שלמדתי, דרך ראיונות ותצפיות, על הדרך שבה הוא עושה זאת. הטכניקות שלו, כמובן, משתנות כל הזמן, ואחרי כל כמעט החמצה או ראיון פחות ממושלם, בארון כהן מוסיף עוד חוק.
עם עלי ג'י,הבקשות לראיונות הגיעו דרך חברת הפקה בריטית פיקטיבית )יונייטד וורלד פרודקשנס(. וכך , ממש עד שהמצלמות מתחילות לפעול, המרואיין נמצא תחת הרושם שהבמאי המסודר והלבוש בקפידה הוא זה שיערוך את הראיון ושהטיפוס המרושל, שלבוש בגדים שגדולים עליו בכמה מידות ושסוחב ציוד, הוא רק אחד מאנשי הצוות.
לעומת זאת, בסרט ובקטעי הטלוויזיה של בוראט נאמר למרואיינים שהצוות מצלם סרט דוקומנטרי המיועד לטלוויזיה של קזחסטן. להפתעת המפיקים, סלבריטאים ופוליטיקאים מוכנים לעשות ראיון עמום כזה, וברגע שהמצלמות מופעלות הם עושים הכל בשביל לר? צות.
מכיוון ש"המופע של עלי ג'י" כבר רץ שתי עונות ב?HBO, את רוב הסצנות ב"בוראט" היה צריך לצלם באזורים בדרום ארצות הברית שבהם חדירת הכבלים מזערית. ליתר ביטחון, בזמן ההכנות לראיון, התחקירנים וידאו שהמרואיינים לא שמעו מעולם על בארון כהן. על כל צרה שלא תהיה, עורכת דין הועמדה בכוננות. לפני כל סצנה המפיקים היו אומרים לה מה הם מתכננים לעשות, והיא הסבירה להם איפה עובר הגבול בין קומדיה לפלילים.
באתר הצילומים הדבר הראשון שצריך לדאוג לו הוא שהמרואיינים יחתמו על אישור, שמנוסח בעמימות ומשמיט את השם הממשי של ערוץ התקשורת שבו תשודר התוכנית. במקרה של סצנות שמצולמות במקומות ציבוריים, עוברים ושבים צריכים לחתום על אישורים בשביל להיכנס לאזור. "החזקנו מישהו בלובי של המלון עם טפסים", נזכר הבמאי לארי צ' ארלס, שביים בעבר את "סיינפלד" ו"תרגיע", באחת הסצנות. "היינו אומרים לאנשים שאנחנו מצלמים היום ושיכול להיות שהם יצולמו ברקע. ואז הם היו נכנסים למעלית ובום - שני אנשים עירומים היו רצים פנימה".
כעלי ג' י, לפני שהראיון מתחיל, בארון כהן יוצא ושואל את המרואיינים שאלות באמת מטופשות )כמו איות של מילים פשוטות, איך הוגים את שמם, איך כותבים אותיות מסוימות(, כך שהם מתרגלים לאידיוטיות שלו. ואז, ברגע שהמצלמות מופעלות והוא מתחיל את הראיון עצמו, הם מבינים שהאיש שהם דיברו איתו אינו איש צוות שערך הכנה לראיון אלא המראיין עצמו. למרות שמה שמשודר בטלוויזיה זה רק קליפ בן ארבע דקות, עלי ג'י מקדיש כרבע שעה לחימום המרואיינים שלו עם שאלות פשוטות. לאחר שהוסר כל ספק שיכול היה לעלות, הוא נועץ את הסכין ומתחיל לשאול שאלות מגוחכות כמו "איזה סוג סמים גורם לך ממש לעוף? " ו "אבל האם אלימות גרמה אי פעם לנזקים? ".
בתור בוראט, בארון כהן בוחן את מרואייניו בצורה אחרת. קודם כל, בדרך כלל הוא ייתן להם סיגריה קזחית או יעשה משהו אחר שיוכיח את האותנטיות שלו. לעתים הוא יתחיל את הראיון בלתת להם מתנה - שימורי דגים, שקית עוגיות או נשיקה נלהבת מדי. הוא מביט איך הם מקבלים את המתנה )או דוחים אותה(, והתגובה שלהם מאפשרת לו לדעת עד כמה יהיו מוכנים להרחיק לכת. במקרה של פעיל הימין אלן קייס, המתנה זוהתה כ?The Rib of a Jew, צלע של יהודי. קיס קיבל את המתנה ואמר "תודה רבה". אבל ברגע שקלט מה עשה מול המצלמות, הוא נכנס לפאניקה, קרע מעליו את המיקרופון ויצא מהחדר בסערה. המפיקים הצליחו להחזיר אותו לראיון לאחר שאמרו לו שהיתה אי הבנה ושבוראט אמר"Dew ' s Rib", צלע של טל שחר, וגם אם זה נשמע לקייס לא כל כך הגיוני, זה לפחות לא יכול היה להרוס את הקריירה הפוליטית שלו.
גם אחרי שהראיון מסתיים, נשף המסכות עדיין נמשך. בין אם הוא מגלם את עלי ג'י, בוראט או ברונו )כתב האופנה ההומו מאוסטריה(, בארון כהן נותר בתוך הדמות מהרגע שהוא עוזב את המלון ועד שאנשי הצוות מסיימים לארוז. זאת אומרת שלפעמים הוא מקיים ישיבות הפקה כשהוא עדיין בתוך הדמות. "היו לנו ויכוחים סוערים, כמו שיש לפעמים בין במאי לשחקן, אבל הוא היה נוגש בי בתור בוראט", נזכר לארי צ' ארלס. "הייתי מוצא את עצמי עומד באמצע שדה כותנה בלואיזיאנה כשבוראט צועק עלי".
לפעמים , לאחר ראיון, כשהמצלמות כבויות, בוראט היה נתקע בשיחות ארוכות עם מושאיו הסקרנים, ומדי פעם, כשהעניינים באמת השתבשו, עם המשטרה.
"בפעםהראשונהשנעצרתיעלידיהמשטרה,חשבתילעצמי'מה אעשה?' כי הייתי בנפרד מהצוות", אומר בארון כהן. "ואז חשבתי,'לאיכוללהיותשישחוקשאוסרלדברבקולמצחיקעםשוטר'. חוץ מזה, גם לא ידעתי איזה סיפור אנשי הצוות מכרו לשוטרים. אני זוכר שלארי צ'ארלס היה קצת מופתע כשאנשי השירות החשאי עצרו אותנו מחוץ לבית הלבן ואני נשארתי בתוך הדמות".
" היינו מול הבית הלבן בתוך מכונית גלידה, עם כל ציוד הצילום שלנו מאחור, כשאנשי השירות החשאי הורו לנו לעצור", מספר צ' ארלס. "וסאשה נשאר בתוך הדמות: הוא שאל אותם מאיזה ארגון הם, והם אמרו'השירות החשאי'. אז הוא שאל,'כמו הקג"ב?'. הוא שומר על קור רוח מדהים תחת אש".
המטרה הראשונה של הצוות כשהמשטרה הגיעה היתה להרחיק את בארון כהן מהר ככל האפשר, כי אילו היה נעצר, היו מגרשים אותו מארצות הברית והסרט היה נקבר. במנהטן, אחרי צילום סצנה שבה בוראט חושב שמכיוון שהחשבון שקיבל מהמלון כל כך גבוה הוא בטח רכש גם את הריהוט בחדר, אחד המפיקים ועוזר הבמאי מצאו את עצמם בכלא ל?19 שעות. זה קרה לאחר שמנהל המלון נדהם לראות את בוראט גורר שמיכה ושעון מעורר מהחדר דרך הלובי. וכשהוצא גם צו מעצר נגד בארון כהן, הצליח הצוות להבריח אותו למלון בניו ג'רזי.
עצם האזכור של שיטותיו להשגת ראיונות במהלך הארוחה גורם לבארון כהן להתפתל. "אתה בעצם יודע יותר על התהליך מ. . .". הוא עוצר. "ממי שהוא בעצם חלק מהעסק". הפסקה ארוכה. "זה אסון. נורא מבחינתי". צחוק עצבני.
לפעמים נדמה שבארון כהן מזיק לעצמו בכך שהוא כל כך חשאי לגבי השיטות שלו. בסופו של דבר, מה שהופך את הקומדיה שלו לכל כך אפקטיבית זה לא התהליך, שכל אחד יכול לנחש מהו ולחקות אותו, אלא בארון כהן עצמו.
"ההורים שלי העניקו לי המון אהבה", מסביר בארון כהן, "ואני חושב שזה מה שנתן לי את הכוח להיכנס לתוך קהל ששונא אותי". הפסקה . ספק. הכרה בכך שההערה הזו עלולה לרדוף אותו בראיונות גם בעוד שנים. נסיגה. "אולי. אם אתה רוצה לנתח את זה".
כצעיר מבין שלושה אחים, בארון כהן בילה את השנים המעצבות של חייו בבית הספר הפרטי לבנים "הייברדשרס אסק'ס בויז" ליד לונדון. סבתא שלו היתה רקדנית בלט ידועה שברחה מגרמניה לפני השואה. היא התיישבה בחיפה, שם הקימה בית ספר להתעמלות ששילב יוגה והתעמלות אירובית
לאנשים מבוגרים - מקצוע שגם כיום, בגיל 91, היא ממשיכה לעסוק בו. בלונדון, בתה )אמו של בארון כהן( התפרנסה מהוראת תאוריות התנועה של אמה. ואבא של בארון כהן, במקור מוויילס, היה הבעלים של חנות בגדים בכיכר פיקדילי.
שני אירועים קבעו את עתידו של בארון כהן כשהיה בערך בן שמונה. הראשון היה צפייה בסרטי הפנתר הוורוד של פיטר סלרס במסיבת יום הולדת תשע של חבר - ומאז הוא מעריץ נלהב של כל מה שהקומיקאי הבריטי הזה עשה. השני היה כאשר אחיו הגדולים הגניבו אותו לתוך הקולנוע לראות את "בריאן כוכב עליון" של מונטי פייטון. כעבור כמה שנים החל בארון כהן להאזין להקלטות של הופעות של דרק וקלייב, עם פיטר קוק ודאדלי מור. ובין סלרס, פייטון וקוק, נוצקו הטעמים הקומיים שלו.
"כילד, גם אהבתי מאוד ראפ", מוסיף בארון כהן. הוא מהסס, חושש לנדב כל מידע על עצמו, כי כל עובדה חדשה מצורפת מיד לביוגרפיה הרשמית הדקיקה שלו. אחרי רגע הוא מתרצה: "הייתי עושה ברייקדאנס. מגיל 12, אמא שלי היתה מסיעה אותי ואת החבורה שלי מאחורה בוולוו שלה. היה לנו את הלינוליאום איתנו, והיא היתה מסיעה אותנו לקובנט גארדן באמצע החורף, והיינו פורשים את הלינוליאום ומתחילים לעשות ברייקדאנס".
מה היה השם של החבורה?
היסוס. הסכמה. "בעצם, לא היה לנו ממש שם, עד שהתחלנו להופיע בבר מצוות. אני חושב שקראנו לעצמנו'שחור ולבן'. למעשה , היינו ילדים יהודים מהמעמד הבינוני שאימצו את התרבות הזאת. חשבנו שאנחנו מאוד קולים. באיזשהו אופן זה היה המקור של עלי ג'י".
דן מייזר פגש את בארון כהן בבית הספר כשהיו בני 11. " בעיקרון בית הספר הזה היה בית חרושת לקומדיה", הוא מספר על הייברדשרס. "ילדים יהודים משוגעים. ומכיוון שכולנו היינו חלשים מדי מכדי לריב אחד עם השני, פיצינו את עצמנו בקרבות מילוליים. סאשה היה תמיד הכי חברותי בשטח. היתה לו אישיות כל כך גדולה, ובכלל לא העליתי בדעתי שהוא יצליח להחביא את עצמו כל כך טוב בתוך דמויות מעוצבות בצורה מבריקה כמו בוראט ועלי ג'י".
בתיכון העביר בארון כהן את רוב זמנו בתנועת הנוער היהודית "הבונים דרור", שם גם החל לשחק. כאשר סיים את הלימודים, לקח חופשה של שנה כדי לחיות בישראל בקיבוץ ראש הנקרה. אחר כך חזר לאנגליה ללמוד היסטוריה באוניברסיטת קיימברידג' והופיע שם בכמה הפקות של "קיימברידג' פוטלייטס", למשל "כנר על הגג".
בימי הקולג' יצר בארון כהן גם את הבסיס לקריירה העתידית שלו: "התחלתי לפתח דמויות, בין השאר כדי להיכנס למקומות בלי לשלם. בקיימברידג' היה משהו שנקרא'נשפי קיימברידג' ', ובאותם ימים כרטיס לכל נשף עלה 120 פאונד. הייתי מנסה להכניס את עצמי ואחרים, על ידי זה שהתחזינו ללהקה או משהו כזה. וזה עבד. אני זוכר שכשהגעתי לניו יורק בגיל 23, זה היה כיף. חברים שלי ואני היינו נכנסים למועדונים בטענה שאנחנו מאבטחים או סוחרי סמים".
" תמיד היתה לו חוצ?פה,הוא לא חשש בשום מצב", אומר מייזר, שהמשיך עם בארון כהן ככותב ומפיק. "הוא לא מוכן להקשיב לאף אחד. בניו יורק הוא מעולם לא שקל את האפשרות שלא יוכל להיכנס למועדון. באותו אופן, הוא לא יחשוב פעמיים אם צריך להשיג ראיון עם האף?בי?איי בתור עלי ג'י. הכישרון הגדול שלו הוא הנחישות שלו. והוא תמיד?תמיד צודק".
אחרי הקולג' החליט בארון כהן להיכנס לעולם הבידור. "הקצבתי לעצמי חמש שנים כדי להתחיל להתפרנס כשחקן, כקומיקאי. "אם זה לא יצליח, אמרתי לעצמי, אעבור למשהו אחר, משפטים או משהו כזה".
בגיל 24 הוא מצא את עבודתו הראשונה בטלוויזיה כמנחה בינוני בתוכנית בידור בינונית בשם "פאמפ טי?וי" בתחנת לוויין קטנה. "התקציב היה בערך 40 פאונד בשבוע והיו לנו בערך 50? 60 צופים. אבל התוכנית הזאת אפשרה לי גישה לצוות ולחדר עריכה, אז התחלנו לעשות כל מיני ניסויים, לצלם סרטים קצרים, שברוב המקרים בכלל לא שודרו. יום אחד, בוולנטיינס דיי, שניים מהחבר'השעבדואיתיפרצולאולפןוהעלולשידוראתכלהקטעים שלא שודרו. הם פוטרו. זמן קצר אחר כך התחנה נסגרה".
בארון כהן עבר לתוכנית שנקראת "טוק טי?וי" בלונדון וויקנד טלוויז'ן, שם מצא מורה רוחני בדמותו של מייק טופין, במאי בשנות החמישים לחייו, שבעבר ערך את הקומדיות הקלאסיות של אולפני אילינג. טופין דחף את בארון כהן לפתח ולהרחיב את הדמויות שלו.
בארון כהן מניד את ראשו וממלמל משהו על זה שבטח כל קטעי הווידאו המוקדמים והמביכים שלו יגיעו בסופו של דבר ליוטיוב אחרי הסיפור הזה. "הרעיון היה שאני אנחה את התוכנית, ובמהלכה נשלבקטעיםמוקלטיםמראששבהםאנימגלםדמויותשונות,שיהיו להן כל מיני הערות עלי כמנחה. אחת הדמויות האלה היתה גרסה מוקדמת של עלי ג'י".
אחת ההשראות לדמות היתה די?ג' יי היפ הופ לבן מהבי?בי? סי 1 בשם טים ווסטווד. "היינו הולכים לכל מיני אירועי היפ הופ, וכבר אז הוא היה די מגוחך. כשגיליתי שהוא בכלל בן של בישוף, זה כבר נראה לי ממש אבסורד. הוא כל כך רצה שיציגו אותו כגנגסטה".
באותו זמן היה עלי ג' י דמות ממעמד קצת יותר גבוה שסיפקה מונולוגים מטורללים תחת כל מיני שמות, אחד מהם אם?סי ג'וסלין צ' ידל?יום )של שם אזור בצ'שייר(. אבל יום אחד הכל השתנה: במהלך צילומי קטע של אם?סי ג'וסלין צ' ידל? יום ראה בארון כהן קבוצה של צעירים לבנים על סקייטבורדים, שגם הם ניסו להיראות גנגסטה. בארון כהן וטופין חשבו שזה יכול להיות נחמד לתקשר איתם.
"אחר כך", נזכר בארון כהן, "מייק ואני הבטנו אחד על השני ופתאום קלטנו שאנשים מאמינים שהדמות הזאת אמיתית. בנקודה הזאת אוטובוס של תיירים עצר בתחנה ממש לידנו. הבטתי במייקל, הוא הביט בי, ואמרתי:'או?קיי, תעקוב אחרי'. אז עלינו על האוטובוס ובעצם חטפנו אותו. תפסתי את המיקרופון והתחלתי להגיד דברים כמו, "יו, צ'ק איט אאוט.'ני כאן וזה האוטובוס שלי. בויאקאשה '".
בארון כהן והצוות, מסוחררים מהצלחת התרגילים שלהם, פשטו על פאב, שם התחיל בארון כהן לעשות ברייקדאנס, עד שהוזעקה המשטרה, והם נזרקו החוצה. "ואז ראיתי בניין ששייך לאיזו חברה בינלאומית. נכנסתי ללובי ואמרתי,'באתי לפגוש את אבא שלי, הוא עובד בקומה השישית'. אז עלינו, ורק אחרי 20 דקות נזרקנו על ידי אנשי הביטחון. צעדנו על גשר ווטרלו בחזרה לאולפני לונדון וויקנד טלוויז'ן, היינו מפוצצים מאדרנלין ומאוד נרגשים, כי הבנו שגילינו כאן סוג חדש של קומדיה. אני מניח שהיא כבר היתה קיימת, ואנשים אחרים השתמשו בה, אבל אנחנו לא הכרנו קודם את הרעיון הזה: לקחת דמות קומית ולהכניס אותה לתוך סיטואציה אמיתית".
הצמד המסוחרר הגיע לאולפן בדיוק בזמן בשביל לשדר את התוכנית. באמצע הקטע השני של האם?סי החדש והמשופר התקשר מנהל התחנה לאולפן וביקש שיפסיקו את הקטע. "הוא אמר,'מה אתם חושבים שאתם עושים? יתבעו אותנו!'. באותו רגע הבנתי שאנחנו עושים משהו שיכול להיות טוב".
שנים מאוחר יותר קיבלה אותה דמות את השם עלי ג' י ממפיק בצ'אנל 4, הארי תומפסון, שחשב שאם תהיה לדמות שם אתני, למרואיינים יהיה קשה יותר לקרוא עליו תיגר מחשש שייתפשו כגזענים.
בערך באותו זמן החל בארון כהן להשתעשע בעוד ארכיטיפ: כתב ממולדובה ששמו אלכסיי קריקלר, שלבש עניבה מקושטת בתווים ולא היה מסוגל להבין ביטויים ומושגים בריטיים. למשל, כשראיין מישהו על קבוצת הרוגבי "בריטיש ליונס", אריות בריטיים, הוא התקשקש עם המרואיין עשר דקות, לכאורה כמי שלא יכול להבין ששחקני הקבוצה הם לא באמת אריות.
"הייתי המום מהסבלנות שגילו כמה מרואיינים מהמעמד הגבוה, שעשו כל שביכולתם כדי להיראות מנומסים - בעיקר בזמן שמצלמים אותם - והם אף פעם לא קמו באמצע ועזבו", אומר בארון כהן. זו היתה תגלית שלימים תתדלק את הקריירה שלו.
הדמות של אביו הקדמון של בוראט, אלכסיי קריקלר, היתה מבוססת על רופא שבארון כהן פגש כשהוזמן על ידי חבר לחופשה באסתרחאן שבדרום רוסיה. בארון כהן הגיע והתברר לו שנחת באחד המקומות הכי מדכאים שראה מימיו. "אבל היה שם רופא אחד, וברגע שפגשתי אותו התחלתי לצחוק", נזכר בארון כהן. "אני זוכר שפגשתי אותו והוא אמר,'אתם האנגלים, כן, אתם האנגלים. אתה קוראים לזין קק, אבל אמריקנים, הם אומרים קאק. כן, הם אומרים קאק. אתם אומרים קוק והם אומרים קאק'. תוך שניות אני והחברים שלי התפקענו מצחוק. היו לו כמה אלמנטים של בוראט, אבל לא היו לו הגזענות, האנטישמיות ושנאת הנשים. הוא בכלל היה יהודי".
הדמות הגדולה האחרונה שפיתח בארון כהן היתה ברונו, כתב אופנה שהתחיל כמי שמתחנן בפני סלבריטאים שיתראיינו, ואז, כשהם סוף סוף מסכימים, הוא שוכח את השאלות. הופעת הבכורה שלו היתה בתוכנית על שבוע האופנה בלונדון של פרמאונט קומדי צ'אנל.
בסופו של דבר הדמויות האלה ייסדו אימפריה קומית. אבל לא לפני שבארון כהן כבר התייאש מהאפשרות שתהיה לו קריירה בעולם הבידור. הוא התקדם במהירות לעבר סיומן של חמש השנים שהקציב לעצמו בשביל להצליח להתקיים כקומיקאי, ועד אז זה לא ממש עבד. המצב הכלכלי שלו היה רע עד כדי כך שלפעמים נאלץ ללבוש בגדים של עלי ג'י כשיצא.
"ישבתי על חוף בתאילנד. זה היה ארבע שנים ועשרה חודשים מאז סיום הקולג', ובדיוק חזרתי מהחתונה של אחי באוסטרליה", נזכר בארון כהן. למרות שכבר כמעט עשר בלילה, הוא מאחר לפגישה עם הכותבים שלו כדי להכין חומרים להופעות שלו למחרת אצל הווארד סטרן וקונאן אובריאן. "חשבתי להישאר בתאילנד, כי היו לי חיים מאוד נוחים על פאונד וחצי ליום. ואז קיבלתי טלפון מהסוכנת שלי שיש אודישנים לתפקיד המנחה ב' Show O ' clock 11', תוכנית הלייט נייט הסאטירית. אני זוכר שאמרתי לה שאני לא יודע אם אני רוצה לחזור. כל כך הרבה פעמים דחו אותי, שכבר לא ידעתי אם זה שווה את זה".
הוא החליט לנסות. ואחרי שהאודישן שלו זכה לתגובות פושרות, הוא החליט להראות להם הקלטה שלאלכסייקריקלרבהפגנהבהיידפארקשלהתומכים בהמשך ציד השועלים. הם החתימו אותו במקום.
וכך הפכו הקטעים של בארון כהן כעלי ג'י ב"O ' clock Show 11" לקאלט ואפשרו לו להעביר את הדמויות שלו לתוכנית משלהן בת שישה פרקים, "המופע של עלי ג'י", והוא הפך לתופעה בריטית כל כך אותנטית שהיה קשה מאוד להחזיק את הדמות בחיים כי כולם זיהו אותה בבריטניה. בארון כהן חנך את הקהל האמריקני כשהופיע כעלי ג'י בתור נהג הלימוזינה של מדונה ב"מיוזיק", וכך בסופו של דבר הצליח להחיות את הדמויות שלו כשהעביר אותן לארצות הברית לשתי עונות ב?HBO. בנוסף הוא
עשה כמה תפקידים הוליוודיים בתור הקול של מלך הלמורים ב"מדגסקר" )בעיקר למען האחיינים, שלדבריו נבהלו באמצע הקרנת הבכורה ויצאו מהאולם( וב"לילות טלדגה" )לבקשתו של וויל פארל, מעריץ של "עלי ג'י" (.
" יש לי עוד דמויות שאני רוצה להתחיל לפתח בחצי השנה הקרובה", אומר בארון כהן. "אבל אני חושב שזה יתחיל להיות הרבה יותר קשה לצלם קטעים בשטח. אני מצפה בכליון עיניים להתחיל לצלם סרטים על סט".
בחודש שעבר זכתה יוניברסל בקרב על המכרז לפיתוח פרויקט חדש של בארון כהן. למרות שדווח שתקציב הסרט בכיכובו של ברונו הוא 42.5 מיליון דולר, בארון כהן אומר שהסכום לא מדויק, העסקה היא רק סביב בדיקת האפשרות לפתח את הסרט והוא עדיין לא בטוח אם הסרט יהיה מתוסרט או יתבסס על המציאות, ואם ברונו יככב בו או דמות אחרת. לעת עתה, הדבר היחיד שבארון כהן יודע זה שהוא זקוק לחופשה.
לאחר שבארון כהן לוקח את הביס האחרון מהדג, הוא מתנצלשעליולבלותאתשאריתהלילהשלהאלוויןבכתיבה להופעות שלו למחרת בתוכניות רדיו וטלוויזיה. מכל מקום, הוא מבטיח להתקשר עוד כמה ימים כדי להמשיך לדבר.
ד ד ד
שבוע אחר כך, זמן קצר לאחר שחזר מניו יורק לביתו השכור שבלוס אנג'לס, בארון כהן מקיים את הבטחתו. הוא מתחיל את השיחה ואומר שהוא קצת מודאג לגבי כמה דברים שאמר בראיון, ושהוא מקווה שהוא לא מפגין יותר מדי זלזול בהערותיו לגבי הממשלה הקזחית.
"אנימתנצלשאניכלכךזהיר,אבלהדבריםהאלהמתחילים לצבור הרבה משקל ומשמעות אחרי שאתה דוחה אותם במשך שנים", הוא מודה לבסוף ומתכוון לראיון שלו כבארון כהן. "האמת, זה היה ממש מפחיד להסכים לעשות את זה".
למרות שבמשך השנים העלה כל מיני סיבות, מעניינים משפטיים ועד הרצון לשמר את האמינות של הדמויות, בארון כהן מציע עכשיו עוד סיבה להשאיר את עצמו מחוץ לראיונות. "אני חושב שאני קודם כל אדם פרטי, וקשה ליישב את זה עם העובדה שאני מפורסם", הוא מודה. "כך שאני מנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - לאפשר לדמויות שלי להיות מפורסמות ועדיין לנהל חיים נורמליים שבהם אני לא לכוד בתוך ידוענות ופרסום".
" כנראה שאני חמדן". הפסקה . אנחה. אולי התגלות. "אולי הגיע הזמן להניח לזה". ד
נא להמתין לטעינת התגובות
