בגיל 21 תגיע להוליווד

בשנה שנחשבת לאחת הטובות עבור הקולנוע הישראלי, טקס פרסי אופיר מהווה נקודת רתיחה לתעשייה שלמה. 21 סרטים ישראליים חדשים רוצים פרסים וכמה שיותר

איתי שטרן | 14/9/2006 11:51

הערב יושק ברוב הוד והדר טקס פרסי אופיר. האירוע, שמהווה את נקודת הרתיחה לשנה קולנועית ענפה במיוחד הביא אל קו הגמר חמישה סרטים. שניים מהם כבר ראו אור מקרנות וקהל מקומי ושלושה עדיין מתחבאים תחת אצטלת הביקורת של האקדמיה, שתחליט מי מהם יקח הלילה את הפסלון המוזהב. המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר הם "אביבה אהובתי" בבימויו של שמי זרחין, "דברים מאחורי השמש", סרט הביכורים של יובל שפרמן, "מישהו לרוץ איתו" של עודד דוידוף, "שלוש אמהות" של דינה צבי ריקליס ו"אדמה משוגעת" של דרור שאול.

21 סרטים עלילתיים נוצרו השנה בקולנוע הישראלי. סכום חסר תקדים שמגיע לאחר בצורת יחסית בשנת 2005, אז זכה "איזה מקום נפלא" של אייל חלפון, שלא הצליח לרשום הצלחה מסחרית למרות הזכייה. ככלל, זכייה בפרס אופיר מזכה את לוקח הפרס בקהל רב שמגיע אל הקולנוע ומכניס לא מעט כספים ליוצריו.

כך קרה בשנת 2001 כשדובר קוסאשווילי לקח את הפרס על "חתונה מאוחרת" בטקס שנחשב עד היום לשנת ההתעוררות של הקולנוע הישראלי, ב- 2002 כש"כנפיים שבורות" של ניר ברגמן לקח את כל הקופה עם הבשורה על אחד הבמאים המוכשרים בישראל וב-2004 כש"מדורת השבט" הביא ליוסי סידר פרס שני עבור סרט שייצר לא מעט הדים בחברה הישראלית.

היבול הרב שידעה תעשיית הקולנוע המקומית הופך את התחרות השנתית, לקשה. סרטים מסחריים יותר דוגמת "הבועה" של איתן פוקס וגל אוחובסקי מצא את עצמו מחוץ לרוב הרשימות יחד עם סרטים מצוינים דוגמת "מחילות" של אודי אלוני שקיבל המון כבוד בעולם (הוקרן לראשונה במסגרת פסטיבל ברלין וקיבל מסע יחסי ציבור מרשים במיוחד מהפילוסוף הסלובני, סלבוי ז'יזק) אך לא מצא חן בעיני חברי האקדמיה. גם "ימים קפואים" שנחשב לאהוד המבקרים והסרט הנבחר של פסטיבל חיפה בשנה שעברה, מצא את עצמו מתמודד רק בקטגוריות שוליות יותר.

לא מעט ביקורת נשפכת מדי שנה על חברי האקדמיה בשל בחירותיהם, שלעיתים נתפסות כמשונות. זכורה במיוחד התקרית בין אבי נשר שיצא בהשמצות גורפות כנגד ההחלטה שלא להכניס את סרטו "סוף העולם שמאלה" (שהפך עם הזמן לסרט הרווחי ביותר בישראל, אי פעם) לרשימת המתמודדים, לפני כשנתיים. טענות על כך שחברי האקדמיה נגועים באליטיזם, המבקש להעלות על נס סרטים שעוד לא נצפו בקרב הקהל הרחב יחד עם בחירות לא הגיוניות ביחס לסרט שנשלח להתמודדות בטקס האוסקר, יצרו לא מעט אנטגנוזים.

ספק אם יש לו מקום לעוד פרס בארון. טיראן אייל לנדסמן

הימורים

עם זאת, נראה שהשנה לרוב חברי האקדמיה לא יהיו התלבטויות קשות מדי. אם שום דבר חריג לא יקרה (מה שלא מובטח לעולם ביחס לקבוצת אנשים שמחשיבים את עצמם כקובעי דעת קהל) הרי שהפרסים שיחולקו הערב יתפזרו בין יוצרי "אביבה אהובתי" ובין העיבוד הקולנועי לספר של דוד גרוסמן "מישהו לרוץ איתו".

באגף הבימוי, השאלה סבוכה קצת יותר, שכן לרוב הפרסים הגדולים מתחלקים בין הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר. מסיבה זו, רק הגיוני שהקרב יערך בין עודד דוידוף (מישהו לרוץ איתו), שמי זרחין (אביבה אהבותי) ודרור שאול (אדמה משוגעת). דינה צבי ריקליס (שלוש שמהות) ויובל שפרמן (דברים מאחורי השמש) יצטרו להמתין לשנים קצת פחות עמוסות.

באגף המשחק, כל בחירה מלבד אסי לוי המשחקת את אביבה, בסרטו של שמי זרחין, תפיל את כל הקלפים מהידיים. מדובר באחת השחקניות המבריקות ביותר בישראל שקיבלה בעבר כבוד אירופאי חסר תקדים (היא הייתה מועמדת לפרס האוסקר האירופאי על השתתפות ב"אבנים") ואף גרפה פסלון ישראלי על תפקידה

בסרט "קשר עיר". המתחרה היחידה שיכולה לתת פייט ללוי היא בר בלפר, מ"מישהו לרוץ איתו" שנחשבת לתגלית החדשה של הקולנוע הישראלי.

באגף הגברי, השאלה נשארת פתוחה בהרבה. אסי דיין, על כל נגזרותיו הטלוויזיוניות ומצבו הנפשי (הזכייה אתמול "בטיפול" שווה סצנה קולנועית בפני עצמה) לא השתתף בסרט החזק של השנה (סרט הביכורים של יובל שפרמן זכה לביקורות בינוניות ביותר) , מה שמשאיר במרכז הטבלה את איתי טיראן שכבר התרגל לקטוף כל פרס בדרך למעלה (פרס שחקן התיאטרון בשנה שעברה הוא רק אחד מיני רבים) ועושה תפקיד יוצא דופן ב"מחילות". מולו ניצב דרור שאול שעוד לא אוחז בפרס אופיר, דבר שרק הופך את הזכייה של השחקן הגאון הזה, למתבקשת.

זהו, עד כאן ההימורים שלי. מכאן והלאה, אתם יותר ממוזמנים להזין את שלכם. בין אם תהיה זו אביבה של זרחין ובין אם יהיה זה העיבוד ל"מישהו לרוץ איתו" , נראה שאפשר רק לקוות שגם בשנה הבאה תהיה רשימת כה ענפה של סרטים שיתמודדו בקטגוריות השונות.

לרשימה המלאה לחץ כאן