דיאט דואט
כוכב נולד מעבירה הילוך ואנחנו נסחפים עם המיינסטרים ועוברים לשני טורים בסוף השבוע, אחד בשישי ואחד בשבת. לירון ורטהיים לא סבלה כל כך מול הדואטים אתמול
הראשונים שהופיעו בדואטים היו גילה זילבר ונדב יהלומי שביצעו את "שוב" של שמוליק קראוס. גילה ונדב הם שני ילדים חמודים מאוד, אבל נראה שהמעמד של "כוכב" עדיין גדול עליהם. הציוות של שניהם יחד לא עשה להם טוב, והפך את הדואט, לדואט של האחים הקטנים של שני מתמודדים, ולא המתמודדים עצמם. מה זה אומר? זה אומר שמאוד הייתי נהנית לראות אותם מבצעים את "עוף גוזל" בהצגת הסיום בתיכון או במופע של מנחי ניקולודיאון, אבל עם כל הכבוד, אני בספק אם אחד מהם יכול להחזיק בשלב הזה הופעה ב"בארבי".
אחריהם עלו צמד "המושחתים" רפאל מירילא ומישל גוראלשווילי ששרו את "מה שעובר עליי" של חמי רודנר. הם פתחו את הביצוע שלהם עם עיבוד שקט ודי מוזר, שלכל אורכו היה אפשר לשמוע את החריקות מרוב המאמץ להיות יצירתיים רק בשביל התוכנית, יצירתיות שבאה על חשבון ההיסחפות הכיפית בשיר המקורי. כמובן שיצירתיות היא מבורכת, אבל כשיותר מדי מודעים למה שעושים, זה יוצא בינוני, וקשה לחוות אורגזמה (ככה סיפרו לי). לעומת זאת, החלק השני של הביצוע שלהם בסגנון רוק-אנד-בוא-נראה-להם-שלגרוזינים-יש-גדול-יותר היה אדיר וסוחף, וזיכה אותם בצדק במקום הראשון בדירוג של מרגול ושל גל, אך ללא חסינות סופית מתחרות הסולואים בשישי.
בשלב הזה של התוכנית התחלתי לחשוב שכל מי שישיר רוק יצליח בסופו של דבר להרשים. אבל עידן שמי ומורן אהרוני גרמו לי להבין עד כמה אני טועה. גם הם ניסו את מזלם בשיטת הרוק-הסוחף ע"ש ג'קו אייזנברג, אבל הביצוע שלהם ל"רוקד לקול הבנות" של אפרים שמיר הוכיח שאם זה נראה כמו רוק, ונשמע כמו רוק זה לאו דווקא רוק. הבחירה בשיר הייתה לא טובה, כמו גם הרעיון לצוות את עידן ומורן לדואט. עידן הוא חסר כריזמה בעליל, ואם בתוכניות הקודמות הוא נשען על האיכויות הקוליות שלו, הרי שבצעקה הרוקרית היתרון הזה כמעט נעלם. מורן הייתה בסדר בסך הכל, אבל היא חייבת ליצור לעצמה נישה ייחודית ספציפית, כדי שתשרוד בשלבים הבאים. כיוון שכרגע, ללא קשר ליכולות של מורן, לא בטוח שמישהו למעט קרוביה יבחין בחסרונה אם היא תנופה.
זהבית פסי ומאיה רוטמן הלוהטות שרו את "כמו צמח בר" שהלחין נחום היימן למילים של רחל שפירא, וזכו איתו בחסינות לניפויים בתוכנית של שישי. אני אישית מעדיפה את השיר כסולו ולא כדואט מפני שהמילים שלו מספרות על חוויית כאב כל כך אישית, אבל הביצוע של פסי ורוטמן בדואט היה באמת מצוין ומרשים. סחטיין עליהן, או כמו שמרגול ניסחה: "אחרי הביצוע של שתי המקסימות אני יכולה למות בשקט". לא פחות. לצד ביצוע מרהיב, חייבים לפרגן גם למאיה על השמלה ולזהבית על האומץ המשתלם להוריד את הכובע. נכון שההופעה החיצונית שלהן היא לא העיקר, אבל אם אפשר להוסיף פינוק על פינוק, אז למה לא בעצם?
הידיעה הבאה מכוונת לצופים שהלכו לשירותים ברגע ששמעו שהדואט של דוד סלם ועמיר חדד התחיל. בזמן שצמד הצרפתים- שבמקרה או לא במקרה הוא גם הצמד הכי חלש- ביצעו את "סיפור אהבה" שלושת-רבעי בצרפתית, ורבע בעברית, התמוטט לפתע
אחריהם עלו נירית מיליס וג'קו אייזנברג ששרו את "נרדם על החולות" של הג'קו. היא פירגנה לו לתת את הפוש והחשיפה הנוספת לשיר והאמינה (בצדק) שהוא יוציא אותה מנישת המיידלע. שניהם היו מקסימים, למרות שנירית מעט נבלעה בתוך השיר. גם השופטים הרעיפו מחמאות ובתוספות הקולות מהקהל בבית, נירית וג'קו היו הזוג השני אחרי זהבית ומאיה שזכו בחסינות מתוכנית הניפויים של שישי.
אחרונים הופיעו ישראלה אסגו ומאור פיניה עם "לשיר איתך" של בועז שרעבי למילים של אהוד מנור.
הביצוע שלהם היה כן ונוגע, וחייבים לפרגן להם על שלא נכנעו לכל הרוק הטרנדי הזה בקרב המתמודדים. השופטים היו תמימי דעים לגבי ההשפעה של ישראלה על הצוות הזה להיות בין הטובים, או במילים אחרות: תנו לג'קו וישראלה לעשות דואט. ולא שמאור שלא מוכשר, אבל לא כמו ישראלה.
אני חייבת להודות שמכיוון שלא היה ניפוי בתוכנית, שלב הדואטים גרם לי לייחל לפחות לאיזה רומן מפתיע מאחורי הקלעים, עם עדיפות משמעותית לנירית וג'קו. כמובן שבגלל שכל קשר בין יצורים מיניים לשיר ביטון ועמרי רוטברד הוא מקרי בהחלט, לקח לי איזה חצי שעה להיזכר שבעצם בעונה הקודמת גם היה רומן. במחשבה שנייה ואחרי צפייה ביממה האחרונה בנאומיו של עמיר פרץ בתקשורת, יכול להיות שלא כל רעיון יצירתי צריך להגיע לכדי מימוש.
נא להמתין לטעינת התגובות
