 |
 |
|
|
| מה מסתתר מתחת למרכז אמריקה? |
|
| לא רק פירמידות מרשימות בדיוקן השאירו אחריהם בני המאיה. מסתבר שישנה מערכת מערות תת-קרקעית עצומה מתחת לפני השטח, מלאה בתופעות טבע נדירות. מוניק אורבי צללה ובדקה |
|
|
|
 | דפדף בתיירות |  |
|
מוניק אורבי
5/4/2007 12:30 |
מוניק אורבי
5/4/2007 12:30 |
|
|
|
|
|
|
|
עשר שנים אחורה, כשהייתי צעירה (ולא, גם אז לא הייתי יפה...), בטיול הגדול של אחרי הצבא, נשארתי במקסיקו לעבוד כמדריכת צלילה. אחד הנושאים שעלו מפעם לפעם במין אקסקלוסיביות היה צלילה במערות של ריביירת המאיה. עשר שנים מאוחר יותר הגיע הזמן להגשים לעשות וי על עוד חלום קטן ולכן, לקחתי חופש בין עבודות ונסעתי למקסיקו לאיזור ה"ריביירה מאיה" כמו שהם קוראים לו, שידוע בחופיו המשגעים, ברוחותיו הנפלאות לגלישה, בעושר ימי רב, בפירמידות וב"סנוטה"(Cenote).
"ריביירה מאיה", קרוייה כמובן על שמה של אימפריית שבטי המאיה הגדולה, ששלטה בכל האזור הדרומי של מקסיקו (חבל יוקטן), כולל גואטמאלה והונדורס והשאירה לא מעט מזכרות באזור. המטיילים לרוב מבקרים באתרי הפירמידות הרבים שפרוסים באזור, כמו צ'יצ'ן איצה שנמצא כשעתיים נסיעה מפלאייה או מקנקון אל תוך היבשת, טיקאל בגואטמאלה, פלנקה על הגבול בין שתי המדינות ומי שאוהב קרוב, מסתפק במבצר הימי שנמצא ממש על החוף בטולום.
נפלאות הבנייה של בני המאיה מרשימים אותנו עד היום בדיוקם ובטכנולוגיה החדשנית בה השתמשו אלפי שנים אחורה לפני הספירה ובו בזמן, גם מעוררים לא מעט שאלות בנוגע לחיים שניהלו. אחד הסודות הגדולים שהתגלו בחבל יוקטן, בכל האזור שבין פלאייה לטולום,
לאורך החוף ובעיקר בג'ונגלים שבפנים היבשת, היה קשור למערכת תת-קרקעית שלמה של מערות ה"סנוטה" (=תהומי ועמוק בשפת המאיה) ששימשו למי השתייה עבור בני המאיה.
חצי האי יוקטן הוא בעל מבנה קארסטי ובנוי ברובו מאבן גיר. מתחת לפני הקרקע זרם לו בעבר נהר גדול של מי תהום שבמהלך זרימתו, חילחל בין השכבות של הקרקע וגרם לקריסה של הקרקע פנימה, מה שיצר בסופו של דבר מערות, שחלקן באוויר הפתוח וחלקן מתחת לפני הקרקע. פרט להיותן מקורות המים היחידים לבני המאיה, שימשו הן גם לטקסים מיוחדים ויש אומרים כי האמינו שזהו הקשר לעולם הבא. בחלק מהמערות חוקרים מצאו תכשיטים וחפצים שכנראה הושלכו פנימה במהלך הטקסים ובחלקן האחר, אף מצאו עצמות ושלדים של בני האימפריה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
/2 |
|
|  |
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
חשוב להגיד למי שלא עבר קורס צלילה במערות, שעליו לקחת הדרכה מקצועית. ראשית, הרבה מהמערות נמצאות במעבה הג'ונגל. ביוקטן יש מאות סנוטס ורובן ממופות, אך ישנן עוד רבות שעדיין לא מופו. המדריכים יורדים עם ציוד המותאם לצלילת מערות שכולל בין השאר ציוד לצלילה טכנית, שני מיכלים, חוט לצורך התמצאות, גלגלות, שני סטים של פנסים, מיכל פוני (ריכוז שונה של חמצן) והכי חשוב ידע והכרה של המקום.
את שתי הצלילות הראשונות העברנו באתר מקסים בתוך הג'ונגלים של אזור טולום, שנקרא "דוס אוחוס" (Dos Ojos=שתי עיניים). אלו הן שתי בריכות שמימיהן צלולים כקריסטל והן צמודות ונראות כשתי עיניים. אחת מהן ארוכה ומפותלת, יפיפייה ובתוכה נטיפים יפים (כמו בטיול בכיתה ה' למערת הנטיפים). בכמה מקומות, נכנס האור מלמעלה וצובע את המים בגוונים קסומים של כחול וירוק. עקבנו אחרי חוט זהוב ששמו המדריכים מבעוד מועד והגענו למערת עטלפים. מאובנים בצדדים, הראו לנו שהיה פה ים פעם, העטלפים מלמעלה שרקו לכבודנו ואגדת העצמות היבשות של בני המאיה הפעילה לנו את הדמיון בנוגע למה שמחכה לנו למטה. בסופו של דבר, היה זה אתר ממוסחר יחסית ויכולנו לקנות את תמונותינו מיד כשיצאנו, מדוכן הצילום שניצב ממש בפתח המערה.
|
|
|
|
|
|
|
|
/3 |
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
אנג'ליטה
|
|
|
|
|
|
|
הגענו למערת אנג'ליטה, שאגב אינה מומלצת לכל צולל בשל עומק הצלילה (42 מטרים). על אף שמה המעניין, הייתה היא פחות יפה מהצלילה הקודמת, אך הציעה לנו תופעת טבע ייחודית ומעניינת: שכבת גופרית בעומק של 30 מטר ויותר, בעובי של בין 2-3 מטר, שמפרידה בין המים המתוקים מלמעלה למים המלוחים שנמצאים למטה.
יצאנו לצלילה 4 אנשים ומדריך, ב7:45 בבוקר (עבור צוללנים השעה הזאת קיימת גם בחופש), לקחנו ציוד, העמסנו על האוטו ויצאנו לדרך. המערה נמצאה קרוב מאד לטולום, אך מסתבר שצריך היה לעבור בעיירה עצמה כדי למצוא את מי שאחראי על השטח, לשלם לו דמי שימוש ולצרפו למסע, על מנת שישמור על האוטו בג'ונגל בזמן שאנחנו בצלילה. קנינו לו גם קצת אלכוהול כדי לעזור לו להעביר את הזמן ולשמור על סבלנותו בעת שאנו צוללים.
פנינו לתוך הסבך, עצרנו בשום מקום בג'ונגל, לבשנו חליפות, לבשנו את הציוד, תוך כדי שהיתושים בסביבה עוקצים אותנו במרץ והתחלנו ללכת בתוך הסבך. הגענו לבריכה וירדנו אליה מגזע עץ. קיבלנו תדרוך קצר וירדנו למטה לעומק של 30 מטר למה שנראה לנו הקרקעית. היה זה ענן חול אטום שמסביבו הרבה עצים. הסתכלנו אחד על השני, בדקנו שהכל בסדר וירדנו למטה דרך הענן, שכעת נראה כמים שחורים וחשוכים לעומת הראות המדהימה שהייתה למעלה. המשכנו לרדת למטה, לא רואים כמעט כלום, כשפתאום הכל התבהר וחזר להיות שוב צלול. עלינו חזרה, במעגלים לאורכו של חוט, מסתכלים על שכבת הגופרית הכהה, כאל דלת של קסמים.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/739/372.jpg
תוכי טוקאן |
צילום: הנרי ר. ווטקינס |
תוכי טוקאן |
|
|
|
|
|
|
|
CALAVERA
|
|
|
|
|
|
|
חזרנו דרך הג'ונגל לאוטו, אספנו את הבחור המבושם ונסענו למערה השניה של אותו היום, זו שהתופעה המעניינת בה היא המפגש שבין מי התהום למי הים. קריסת הקרקע הגיעה ישירות לאקוויפר החוף (מה שקיים גם ב"דוס אוחוס" אבל באופן פחות מובהק) וגרמה לערבוב מיוחד, בו נמצאות שתי שכבות מים, בעלות דחיסות שונה (Halocline) אחת מעל השניה, מבלי להתערבב.
שוב חנינו בפתחו של הסבך והלכנו ברגל עם הציוד עד למערה, שם פתח המערה נמצא כמה מטרים מעל המים ויש סולם שבו אפשר לעלות ולרדת. אנחנו החלטנו לקפוץ פנימה עם הציוד, ווסתים בפה, מאזן מלא, מסכה על הפנים וכמו בסרט צבאי טוב, "הופ" פנימה, אחד קופץ, מסמן שהכל בסדר ומפנה מקום לבא אחריו.
עברנו בין מערות מחוברות, נהנים מכניסות מקוטעות של אור מבחוץ דרך פתחים שונים, שהפך את החוויה לצבעונית יותר ויפה. במעבר שבין המים המתוקים למלוחים, הרגשתי כמו בתוך חלום, במין אווירת טישטוש שכזו, שעוברים בין מציאות לחלום. יצאנו משם מטפסים על הסולם עם כל הציוד, מכינים את עצמנו למנוחה משזפת ונעימה על החוף המדהים ביופיו ובתוליותו של טולום.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/739/283.jpgצפרדע נדירה | צילום: הנרי ר. ווטקינס | צפרדע נדירה | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
