בגיל 83 אלסידס גיג'ייה הוא עדיין הסמל והדגל של המדינה. האיש שהדהים את העולם לפני 60 שנה וכבש את שער הניצחון ב-1:2 על ברזיל במראקנה, שהיה מפוצץ ב200- אלף צופים. החלוץ שהביא לאורוגוואי את הגביע באחד המשחקים שנכנסו לעמודים הראשונים בספרי ההיסטוריה העבים של הטורניר היוקרתי.
רוברטו מוילארט, שכתב את הביוגרפיה של מואסיר ברבוסה, שוער ברזיל והגיבור הטרגי של המשחק, תיאר את הרגע. "זה ממשיך להיות השער הכי מפורסם בתולדות הכדורגל הברזילאי, כי אף אחד לא חרג יותר ממנו כעובדה ספורטיבית והפך לחלק היסטורי בחיי אומה. לגול הזה ולירייה שהרגה את קנדי היו את אותם סממני דרמה: אותה תנועה, קצב, אפילו ענני אבק, אחד מהרובה והשני מרגל שמאל של גיג'ייה."
מונדיאל 1950 היה ייחודי. ארבעה בתים, כשהראשונות עולות לבית הגמר המסיימת ראשונה שם זוכה בגביע ולראשונה, ובפעם היחידה, אין משחק קובע.
ברזיל היתה אז בכושר. היא קרעה בבית הגמר את ספרד 1:6 ולא הותירה זכר לשבדים עם .1:7 אורוגוואי הגיעה למשחק המכריע בפרופיל נמוך אחרי תיקו עם ספרד ו2:3- דחוק על שבדיה.
ב16- ביולי, כל מה שברזיל היתה צריכה זה תיקו בכדי להיות אלופת העולם. אופוריה ברחובות. ה"גאזטה אספורטיבה" מסאו פאולו יצא בכותרת "מחר ננצח את אורוגוואי," והמהדורה המוקדמת של ה"או מונדו" מרחה תמונה של ברזיל לצד הכותרת "אלה אלופי העולם."
173,850 איש שילמו על כרטיס כניסה למשחק, אבל הדיווחים מספרים על כ200- אלף שגדשו את המראקנה ובאו לראות את הנבחרת הלאומית זוכה בטורניר הראשון שאחרי מלחמת העולם השנייה. לפני המשחק אמר מאמן אורוגוואי, חואן לופס, לשחקניו בחדר ההלבשה שהסיכוי היחידי שלהם לצאת בשלום מהאירוע, זה אם הם ידבקו בעבודת הגנה אפורה.
המאמן אמר את דברו ויצא מהחדר, ואז קם הקפטן אובדוליו וארלה ואמר לנוכחים "חואניטו בחור טוב, אבל היום הוא טעה. אם נשחק הגנתי נגד ברזיל, גורלנו לא יהיה שונה מזה של ספרד ושבדיה."
וארלה נשא נאום ארוך ואמר שהם צריכים לשחק נגד הסיכויים ובטח מול הקהל העצום ביציעים. הקפטן סיים במשפט שכל ילד באורוגוואי מכיר בעל פה: "חבר'ה, אאוטסיידרים לא משחקים. בואו ניתן הופעה."
הלחץ היה עצום והשחקנים יצאו לתוך הטירוף הברזילאי. חוליו פרס, אחד האורוגוואים, אפילו הודה שבזמן ההמנונים
שיאפינו השווה בדקה ה,66- ואז בא הגול של גיג'ייה 11 דקות לפני הסיום. לואיס מנדס, השדר של "רדיו גלובו," מיד צעק באינסטינקט "גוווול לאורוגוואי."! ואז, כשקלט את הצירוף המוזר, הוא חזר ושאל את עצמו "גול לאורוגוואי."?
ואת המילים האלה הוא עוד גרס שש פעמים ברמות שונות של הפתעה. ג'יל רימה, אז נשיא פיפ"א, שכבר הכין בכיס נאום ניצחון בפורטוגזית שמוקדש לברזיל, תיאר יותר מאוחר את מה שקרה מסביב. "היתה דממת מוות, כזו שלפעמים קשה לעמוד מולה."
גיג'ייה, הכובש, הוסיף: "רק שלושה אנשים הצליחו להשתיק את המראקנה בתנועה אחת. פרנק סינטרה, האפיפיור יוחנן פאולוס השני ואני."
שלושה אנשים מתו בריו דה ז'ניירו באותה דקה, אחד נפטר במונטבידאו וכל החיצים הופנו למואסיר ברבוסה, שלפני המשחק נחשב לאחד השוערים הטובים בעולם, ואחריו לדמות מנודה.
היו תקופות שלא רצו שיגיע לאימוני הנבחרת הברזילאית בגלל שחשבו שהוא סוחב אחריו קללה. ברבוסה נפטר בגיל 79 מהתקף לב, ובאחד הראיונות האחרונים אמר: "העונש המירבי בברזיל הוא 30 שנות מאסר, אבל אני משלם כבר 50 שנה על משהו שאני לא אחראי לו."
גיג'ייה, לעומתו, הפך לגיבור לאומי. ביום הולדתו ה80- הפרלמנט ציין את האירוע ובול יצא לכבודו עם כיתוב "גיג'ייה שהביא אותנו לדמעות." אפילו הברזילאים לא שכחו אותו. בסוף דצמבר האחרון הם הזמינו אותו למרקאנה וכפות רגליו הוטבעו במלט לצידם של גדולים כמו פלה, בקנבאואר ויוזביו.
בשבוע שעבר, כשאורוגוואי החלה להתקדם לקראת שיחזור הנס מ,1950- גיג'ייה הגיע למחנה בדרום אפריקה. שחקנים כמו פורלאן וסוארס מיהרו להצטלם איתו ואוסקר טבארס, המאמן, אמר: "בשביל האורוגוואים לדבר על אותה זכייה זה כמו לדבר על משהו שנמצא בשמיים. אנחנו מחזיקים מהנבחרת הזו כמשהו מופלא, אז אני לא יודע אם נשיג את אותם הישגים. זה עדיין לא נקלט, מבחינתנו הם אלילים."
הערב נראה, וכדאי מאוד לברט ואן מרוויק ואריאן רובן להסתכל לאחור ולצדדים, כדי לבדוק אם רוחה של אותה נבחרת פלא לא חזרה בכדי להדהים.
נא להמתין לטעינת התגובות