ללא תופעות לוואי
גם הבודהא סבל מדיכאון. ניסים אמון על תרופה מצוינת, זולה ונוחה לשימוש
ניסים אמון | 6/5/2007 9:35
המגפה החדשה כבר כאן. היא מדבקת, היא מועברת מהורים לילדים באמצעות מגע, באמצעות חוסר מגע וגם ישירות אל תוך הגנים. היום כבר מדברים על אחד מכל ארבעה שסובל ממנה ורבים נוספים נמצאים בתהליכי פיתוח והצטרפות. למי שנדבק לא קל להחלים ולפעמים זה נשאר לכל החיים. המחלה משפיעה על איכות החיים של החולים ושל סביבתם, היא מעלה את רמת הסבל הכללית והאישית והיא האחראית בין היתר לאחוזי הגירושים הגבוהים. כמו גל שסוחף כל דבר, הדיכאון – המגיפה של העולם החדש – כבר כאן, והוא רק הולך ומתעצם.
משרד האוצר מוטרד מהדיכאון שלא עושה טוב למדינה. לפי ארגון הבריאות העולמי, הדיכאון הוא השני ברשימת המחלות הגורמות לאבדן ימי עבודה במשק. בנוסף לכך, בישראל, חצי מיליון אנשים מטופלים בתרופות לא זולות, שחלקן הגדול ממומן מקופת המדינה.
גם משרד החינוך לא מאושר. הורה מדוכא הוא הורה מדוכדך, עגמומי וממורמר, עם פחות תשומת לב ואנרגיה לילדים. משרד הפנים ומערכת בתי הכלא משקיעים גם הם משאבים גדולים בטיפול באנשים שהפכו מכורים לסמים קשים בעקבות דיכאון.
דיכאון זה לא דבר טוב. יותר מסוכן מסיגריות. אסור לקבל אותו בשאננות ואסור להתרגל אליו. אחד מכל ארבעה. בכל משפחה, בכל בית ספר, בכל מקום עבודה. אחד מכל ארבעה נהגים בכביש.
הסימנים המקדימים של דיכאון הם תלונתיות, רחמים עצמיים ונטייה להאשים אחרים על בסיס יומי. מחקר משנת 1998 מצא שעובדים הנמצאים בדיכאון נוטים להגיש תביעות רפואיות להכרה בנכות בארבעים וארבעה אחוזים יותר מעובדים בריאים.
המדינה משתדלת להקל על דיכאון אזרחיה בעזרת הקמת גני משחקים, פארקים, שמורות טבע, תוכניות בידור בטלוויזיה ועוד.
מדע הרפואה מציע שתי שיטות משל עצמו: טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי. פסיכולוג יכול לראות בממוצע חמישה אנשים ביום ועשרים וחמישה אנשים בשבוע. אם נחלק את חצי מיליון המדוכאים הרשמיים בישראל לקבוצות של עשרים וחמישה, נצטרך עשרים אלף פסיכולוגים, פי חמישה ממספרם בפועל.
שוק הדיכאון המשגשג מגלגל חמישה עשר מיליארד דולר בשנה רק ממכירת תרופות. לפי הערכות, 121 מיליון איש בעולם סובלים מדיכאון עמוק. בשנתיים האחרונות חל גידול של שלושים אחוז במספר האנשים הצורכים תרופות פסיכיאטריות והמספרים כל הזמן בעלייה. בדו"ח שהכין לאחרונה ארגון הגג האמריקאי לזכויות אדם נטען כי 17 מיליון ילדים בעולם לוקחים תרופות אנטי-דיכאוניות. הדו"ח רואה בתרופות הפסיכיאטריות "עסק קונספירטיבי" שנועד לגרוף רווחים. "אם התרופות היו פותרות את הבעיה הנפשית, היינו יכולים לקחת תרופות לתקופה מוגבלת ולהבריא, אבל תעשיית התרופות מוכרת תרופות פסיכיאטריות לכל החיים, נכתב בדו"ח.
גם הפתרון המערבי השני, הטיפול הפסיכולוגי, יוצר לעיתים קרובות תלות בטיפול לתקופות ממושכות מאוד ובמרבית המקרים הופך את המחלה לנסבלת, אבל רחוק מלפתור אותה.
וכלאו את הקברניט שלה בבטן האונייה והם אלה שמנהלים את הספינה. תיאור יפה למצב מדכא. לפי הבודהא, שני הפיראטים, הראש והרגש, הם ה"קארמה" ממנה עלינו להשתחרר. לתהליך ההשתחררות הזה הוא קרא "התעוררות" ומשמעו לשחרר את הקברניט ולהשיב לו את המנהיגות על הספינה. התרופות הפסיכיאטריות אמנם עוזרות לקברניט להעביר את הזמן יותר בנעימות, אך ריפוי אמיתי משמעו אמנסיפציה, שחרור, ולא רק הקלה בתנאי המעצר.
אני תקווה שהטיפול הבודהיסטי ישתלב בשוק הדיכאון בארץ ובעולם יחד עם שתי השיטות הקונבנציונאליות. הוא בהיר יותר להבנה, טכניקת התרגול שמתלווה לו פשוטה, אפשר לתרגל בבית ואין תופעות לוואי.
עוד על ה"קארמה" של הדיכוי הרגשי בטור הבא.
לאתר הבית של טאו'ס יוון, www.taos-greece.com
משרד האוצר מוטרד מהדיכאון שלא עושה טוב למדינה. לפי ארגון הבריאות העולמי, הדיכאון הוא השני ברשימת המחלות הגורמות לאבדן ימי עבודה במשק. בנוסף לכך, בישראל, חצי מיליון אנשים מטופלים בתרופות לא זולות, שחלקן הגדול ממומן מקופת המדינה.
גם משרד החינוך לא מאושר. הורה מדוכא הוא הורה מדוכדך, עגמומי וממורמר, עם פחות תשומת לב ואנרגיה לילדים. משרד הפנים ומערכת בתי הכלא משקיעים גם הם משאבים גדולים בטיפול באנשים שהפכו מכורים לסמים קשים בעקבות דיכאון.
דיכאון זה לא דבר טוב. יותר מסוכן מסיגריות. אסור לקבל אותו בשאננות ואסור להתרגל אליו. אחד מכל ארבעה. בכל משפחה, בכל בית ספר, בכל מקום עבודה. אחד מכל ארבעה נהגים בכביש.
הסימנים המקדימים של דיכאון הם תלונתיות, רחמים עצמיים ונטייה להאשים אחרים על בסיס יומי. מחקר משנת 1998 מצא שעובדים הנמצאים בדיכאון נוטים להגיש תביעות רפואיות להכרה בנכות בארבעים וארבעה אחוזים יותר מעובדים בריאים.
המדינה משתדלת להקל על דיכאון אזרחיה בעזרת הקמת גני משחקים, פארקים, שמורות טבע, תוכניות בידור בטלוויזיה ועוד.
מדע הרפואה מציע שתי שיטות משל עצמו: טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי. פסיכולוג יכול לראות בממוצע חמישה אנשים ביום ועשרים וחמישה אנשים בשבוע. אם נחלק את חצי מיליון המדוכאים הרשמיים בישראל לקבוצות של עשרים וחמישה, נצטרך עשרים אלף פסיכולוגים, פי חמישה ממספרם בפועל.
שוק הדיכאון המשגשג מגלגל חמישה עשר מיליארד דולר בשנה רק ממכירת תרופות. לפי הערכות, 121 מיליון איש בעולם סובלים מדיכאון עמוק. בשנתיים האחרונות חל גידול של שלושים אחוז במספר האנשים הצורכים תרופות פסיכיאטריות והמספרים כל הזמן בעלייה. בדו"ח שהכין לאחרונה ארגון הגג האמריקאי לזכויות אדם נטען כי 17 מיליון ילדים בעולם לוקחים תרופות אנטי-דיכאוניות. הדו"ח רואה בתרופות הפסיכיאטריות "עסק קונספירטיבי" שנועד לגרוף רווחים. "אם התרופות היו פותרות את הבעיה הנפשית, היינו יכולים לקחת תרופות לתקופה מוגבלת ולהבריא, אבל תעשיית התרופות מוכרת תרופות פסיכיאטריות לכל החיים, נכתב בדו"ח.
גם הפתרון המערבי השני, הטיפול הפסיכולוגי, יוצר לעיתים קרובות תלות בטיפול לתקופות ממושכות מאוד ובמרבית המקרים הופך את המחלה לנסבלת, אבל רחוק מלפתור אותה.
איפה הקברניט?
הבודהא סבל גם הוא מדיכאון והצליח להבריא את עצמו באמצעות התעוררות. התרופה שהוא הציע למחלה היא תהליך לא קצר, אבל עדיין קצר ואפקטיבי הרבה יותר מהפתרונות המערביים הקיימים היום. הטכניקה שהבודהא הציע – מדיטציה – מטרתה לייצר הפרדה בינינו לבין המחשבות והרגשות שלנו, הפרדה אותה ניתן לנסות ולבצע גם באמצעות טכניקה טיפולית. בטיפול זה מבודדים ומחזקים את "המארח" של המחשבות ושל הרגשות ומחברים אותו בחזרה אל התכונות המקוריות שלו – שלנו בעצם - רוגע, חוסן, אושר וסבלנות. השיטה הבודהיסטית, בדומה לרפואה הסינית, מתמקדת בחיזוקו של החלש, ובמקרה של הפסיכולוגיה האנושית, החלק החלש הוא "בעל הבית" הכלוא והנתון לשליטת הראש והרגש.
אפלטון תיאר זאת כספינה שהשתלטו עליה פיראטים
אני תקווה שהטיפול הבודהיסטי ישתלב בשוק הדיכאון בארץ ובעולם יחד עם שתי השיטות הקונבנציונאליות. הוא בהיר יותר להבנה, טכניקת התרגול שמתלווה לו פשוטה, אפשר לתרגל בבית ואין תופעות לוואי.
עוד על ה"קארמה" של הדיכוי הרגשי בטור הבא.
לאתר הבית של טאו'ס יוון, www.taos-greece.com
נא להמתין לטעינת התגובות
