כואב שדיכאון (קשה ככל שיהיה) נחשב עדיין כ''מחלה''.
כואב שאנשים שמקבלים קיצבת נכות מביטוח לאומי ולמרות זאת, משוועים למצוא פרנסה, פשוט נדפקים בגלל כתם בעבר שלהם.
החוויה והניסיון של בני הזוג גרבר לא יכולים (ולא צריכים) לייצג אף אדם מלבד את עצמם. זו בחירה אישית שלהם אם ומה לחשוף, אך ההתעקשות שלהם להשתמש במונח ''חולה נפש'' משיגה בדיוק ההיפך מהמטרה !
לא תמיד יש תקווה, מניסיון. ובכל מקרה צריך המוווון סבלנות ואופטימיות כשחיים בחברה כל כך מתנשאת, מתנכרת ופטרנליסטית כמו שלנו. כי אותם אלו המכונים (או אף מתכנים) כ''חולי נפש'', נמצאים עמוק עמוק בחצר האחורית. כל מגזר שתרצו, נמצא במקום הרבה יותר גבוה מטוב מהם.
וכבר אמר דוסטוייבסקי - '' אין אדם משתכנע בשפיותו עד שמאשפז את שכנו''. ודי לחכימא.

וינסטון צ'רצ'יל, שסבל מהמחלה, כינה אותה כך.

משפחת גרבר, מאחלת לכם את כל הטוב שיש. להי איתכם.