נילי, כל הכבוד לך. את עושה עבודת קודש.

אני בעצמי נפגעת נפש וגם אני וחבריי בשוליים.

כל אדם שנחשף עושה שליחות .

היי ברוכה

השונות האנושית גדולה מדי כדי לכוון את הכל לכולם. על כל אחד מוטל העול להתאמץ ולהתאים עצמו לממוצע כדי להתקיים בחברה.
אדם שהוא גבוה צריך להתכופף כי אי אפשר לבנות את כל המשקופים בגובה שלו, אדם שהוא נמוך צריך להתאמץ להגיע למקומות שנועדו לגובה רגיל. אדם שהוא חכם מן הממוצע צריך למצוא דרכים לתקשר עם אנשים עם איטיליגנציה ממוצעת בדיוק כפי שדם עם פיגור קל צריך למצוא את המיקום והעיסוק שמתאים לו בחברה.

הטענות של נילי הן אותן טענות בדיוק שהיא מפנה אל האחרים. היא רואה את העולם רק מנקודת מבטה וחושבת שגם אם היא היחידה מסוגה כל העולם צריך להתאים עצמו אליה. ממולה עומדים רבים מאד שאילו חשבו כמוה אז גם מקום חניה נפרד לא היה לה.

אני לא צסכים איתך, נילי, ואפילו נראה לי שהמלל הסוציולוגי-פסיכולוגי שלך, עם כל הכבוד לתארים ולהצלחה האקדמית, רק מחדד את הרגשת השונות שלך ודוחה את קבלת השונות כעובדה, כאתגר שצריך להתמודד עמו, אבל לא כמרכז החיים.
גם אני בעל מוגבלות, נכות קשה ובולטת, וגם אותי שואלים ילגים, ומבוגרים, "למה אתה כזה?" ואני סוחה את זה כבר כמעט שישים שנים. אבל לא ויתרתי. אז מה עם הכסא לא ממש מתאים לך? זה מה שחשוב? מה שחשוב הוא לא המחסום, אלא איך מתגברים עליו