נכון החיים ממשיכים הייתי חוזר לאחר תעסוקה של חודש ולא מכיר את האנשים בעבודה אבל אין תחליף לתחושת חשיבות העשיה

http://www.tapuz.co.il/blog/net/userblog.aspx?foldername=yarokad

ימי עבודה,ולא צריך לסדר לו מחליף(ואני מדבר עוד על משרד ביטחוני)-יעלמו לך כל הצביטתות,תדאג קודם לפרנסה של הילדים שלך,קל לדבר על חוקי הגנה,זה בולשיט הם תמיד יבחרו את זה שלא עשה מילואים או כזה שאפשר לשחרר במכתב מראש תחום או אגף,אצלי שלא הצליחו עם מכתב,כמה חודשים אחרי שלחו הבית ואת התפקיד שלי מסרו הפלא ופלא למשהו שמשום מה לא ניקרא למילואים בכלל,כי לו דווקא נסגר התקן.

שתי נשות צוות אוויר בחיל האוויר נכנסו להריון וילדו. הן לא "קפואות" ולא משוחררות ממילואים. הן חזרו לטיסה.

בסדיר היא הייתה מדריכת תותחנים, נפצעה באימון, קיבלה 40% נכות לצמיתות ופטור משירות ביטחון.
לפני שנתיים לאחר שהיתה משוחררת כבר שלוש שנים היא התקשרה ליחידה וחתמה על טופס התנדבות. היא חזרה לאותו תפקיד וכבר עשתה 60 ימי מילואים.

צריך לפתוח לדיון מדוע נשים לא עושות מילואים כמעט, וגם המתי מעט שעושות משתחררות בגיל 27 או אחרי ילד ראשון.

אחרי הכל אם גם לגבר מגיע חופשת היריון אז גם אשה יכולה להמשיך לשרת במילואים כמו שאשה יכולה להיות אלופה בצה"ל.

בכל זאת יש צביטה בלב על הימים האלה שלא יחזרו עוד,שהיית צעיר יותר ועוד רצו אותך.נכון,אכלנו הרבה קש ואבק אבל כמו אצל הקצינה,הרגשות מעורבים.

כתבה מעולה בנות ראו מודל לחיקוי אני מסכים שיש שלב שאפשר וצריך לעצור אך אם נראה יותר בנות כמוך בכל זמן שאפשר אנו כחברה שיוויונית נראה אחרת וכל הכבוד לך
צביקה