ככה מה שכתוב כאן זה לא בדיוק פילוסופיה.
הכל בפלייליבט נמוך ומכוןן לקורא

שאלות טובות. לכמה מהן קאביו התייחס בסרטונים באתר שלו. לפחות זכור לי שהתייחס לסוגיה של "אמת מוחלטת", לכך שקיימת אמת אחת שכל אדם יכול לגלות עבור עצמו. זאת קביעה שמורים במהלך ההיסטוריה חזרו עליה שוב ושוב, אף על פי שזה נשמע רדיקלי ויומרני (כלומר, לקבוע אמת אחת עבור כולם, במקום שלכל אחד תהיה האמת הסובייקטיבית שלו). אולי כדאי לך להגיע למפגש ולשאול בו את השאלות האלה...

אומרים שמי שהגיע להארה, מבין רק אז שבכלל לא היה יעד.
היום גם נהוג בניו אייג' להגיד שכולנו מוארים בכלל, ואין דרך, וגם זה כנראה נכון בפרספקטיבה מסוימת

אבל בסופו של דבר, ברגע הזה, היום הזה, מה אני עושה עם עצמי? מה אני רוצה? ומהו ההקשר היותר רחב של העשייה שלי? הרוחנית כמו גם השגרתית-הישרדותית

אם אני בטוח ומשוכנע שבכלל אין הארה, אין מציאות מלבד זו המוכרת לי, והכל בסדר איתי, כולל כל התענוגות וכל הכאבים אותם אני חווה ואיתם אני מזדהה, והם מראית הכל. אמשיך לנוד בין קוטב אחד לשני, כי אלה הם החיים, נועדתי לסבול ולפעמים גם להתענג. טוב. הטור הזה כנראה אינו בשבילי. אמשיך בחיי כרגיל, הכל דבש

אז קודם כל האם יש לי בכלל אמון במורים שאומרים שהגיעו? שיש סוף?

דבר שני, נניח שיש הארה, האם בכלל ניתן לעשות משהו ארצי בשביל להגיע אליה, שהרי היא מעל ומעבר?

לדעתי הטור מדבר על כך שיש מה לעשות בדרך הרוחנית, ולמרות שאין שליטה על עצם ההגעה לסוף הדרך, יש מספיק דברים שאפשר לעשות ולטפח עכשיו, היום, בכמה מטרים הקרובים. הרצון עצמו להגיע, המחויבות לעשייה, ופיתוח אי ההזדהות עם כל מה שחולף ועובר, למשל.

כדי לכבוש עוד יעד? אולי בדיוק התפיסה הזו היא זו גם זו שיוצרת את המציאות שיש את מי שהגיע ואת מי שלא. אם נוריד רגע את התפיסה הזו אז מה יישאר? או מה יהיה? האם עדיין יהיו את כל אלו בדרך שלא הגיעו או לעולם לא יגיעו ובמקום זה פשוט יש...... (רק את מה שיש)? האם קונספט ההגעה, ההתעוררות וההגעה הוא גם כן אשליה מתוקה? שרק ממדרת ומקטלגת אנשים לאלו שכן הגיעו או לא הגיעו? ומה עם כל אלו שכלל לא מגדירים עצמם רוחניים או בתהליך כזה אבל עצם חייהם ודרכם הינה מגדלור מאיר של רוחניות עמוקה? ואולי ביניהם יש כאלו שעונים על כל ההגדרות של הארה או התעוררות או הגעה אבל למרבה מזלם הם לא שמעו עליהם? (אגב, ממליץ מאוד בהקשר הזה לקרוא את "אחרי האקסטזה" המופלא של ג'ק קורנפילד)
אלו כמה שאלות שהתעוררו אצלי. בכל אופן אתה כותב בצורה מרתקת וחדה ואשמח לקרוא ממך כמה שיותר.... בהצלחה גדולה....

הי קאביו
איזה חדשות נפלאות לעולם הרוח בכלל ולך בפרט...
שמח שהגעת ושהתחלת להעביר מפגשים

חיבוק גדול
נועם (מג'נו)

קאביו יקר, אתה כותב יפה, מאוד יפה. מאמריך הם סוג של פנינים נבחרות בערוץ הזה. אך נראה לי שבמאמרים מסוג זה אתה נופל במלכודת של המיינד והחשיבת יתר המקטלגת, שלפעמים מצמצמת את המציאות (שאין לה סוף באמת..) לכמה קונספטים מגבילים. אתה מתאר את הרוחניות כמוצר צריכה, כי אכן, רבים מתייחסים לרוחניות מההיבט הזה, כעוד משהו שיש לצרוך כדי לפאר את התדמית.אך משהו בכתיבה הזו הוא נטול חמלה ואף עם שמץ של התנשאות. נראה לי, ואולי אני טועה, שרוחניות אמיתית היא מלאת חמלה לכל מה שקיים. התיאור שלך את הרוחניות ככביש עם יעד שצריך להגיע לאן שהוא (עם כל הפיתוי שבדבר עבור כל מי שמחפש) הוא גם כן סוג של מלכודת מיינדית טיפוסית. מאיפה אתה יודע שצריך להגיע לאן שהוא? זה שאתה או אחרים הגיעו למקום מסוים וטוב להם שם זה אומר שזה נכון עבור כולם? האם ברוחניות אנו אמורים להגיע למקום מסוים, ליעד כלשהוא? כדי להגיע למקום מסוים? אולי כל עניין ההארה הוא עוד קונספט בסה"כ? עוד קונספט שמהווה מלכודת מיינד כמו כל המלכודות האחרות, תפיסה זיכרית טיפוסית שמתייחסת לכל דבר בחיים כמו במירוץ, שיש ביצית בסוף הדרך שהזירעון הממהר חייב להגיע אליה.....