האם אתה בקיא בתפיסה הבודהיסטית של ''אין אני''? בודהא להבנתי טען שגם אין נשמה, אבל אני מאמין שהוא דיבר מנקודת המבט המוחלטת של האמת העליונה. בגלל שהוא הגיע לאותה מדרגה של ''כתר, שם הכל נראה מאוחד...
בכל אופן בודהא דיבר על כך שהאדם שהגיע לדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר לא נולד מחדש. ביהדות לא נתקלתי במשהו דומה... האם אתה מכיר מקבילה ביהדות לאי-היוולדות מחדש? בודהא סרב לתאר את המצב לאחר המוות של אדם כזה, אבל ממה שקראתי בליקוטי מוהר''ן רבי נחמן דווקא כן התייחס (דיבר על כל מיני היכלות עד כמה שזכור לי).

אמונה... זה סיפור שונה. בעולם מתרוצצות אלפי אמונות שסותרות ואף שונאות ורודפות זו את זו. לאף אחת מהן אין שמץ של בדל הוכחה, אך כולן בטוחות בצדקתן במיליון אחוזים ומוכנות להעלות על המוקד כל מי שיעז להביע פקפוק קל באמיתו הנצחית.
כולן גם כושלות בהתמודדות עם המודרנה, עם הקידמה המדעית, עם התרחבות הידע האנושי ועם הסתירות המביכות שאותו ידע מגלה בהנחות היסוד שלהן.
כולן גם נהנות מפירות הידע המדעי (רפואה , טיסות, מחשבים) ובה בעת מזלזלות באותו ידע ומבטלות אותו כאשר הוא לא עולה בקנה אחד עם סיפורי האגדות הילדותיים שלהן (אבולוציה, קוסמולוגיה).
מר ובר היקר - אתה נשמע לי אדם אינטליגנטי. איך אתה מצליח להאמין בכל הקשקושים האלה? איזה חלק ממוחך אתה מכבה לשם כך?
נכון שקל יותר להאמין בעולם שיש בו סדר והיגיון, שיש לו בורא שאחראי על הכל, אבל בחייאת - אה לא רואה שהעולם מתנהל בבלגאן אחד גדול, בלי מנהל ובלי ספר חוקים?

רן ובר, כדרכם של דוסים ורוחניקים מאז ומעולם, מתייחס בזלזול ליכולות השכל וקובע כאקסיומה "שהמציאות ...לא יכולה להיתפס באמת על ידי כלי השכל, כי הוא מוגבל. הכלי האמיתי הוא האמונה."
העובדות הפשוטות סותרות את דבריו בקלות: השכל הוא מה שאיפשר ומאפשר לנו, צעד אחר צעד, תגלית אחר תגלית, הוכחה אחרי הפרכה, להבין יותר ויותר את המציאות על כל מורכבותה.
השכל - כאשר הוא שכל אמיתי, חכם ורציונלי - יודע שאינו יודע, מבין שהוא לא מבין הכל, משלים עם זה שמחר תתגלה אולי תיאוריה שמסבירה את הדברים קצת אחרת או אפילו בדרך הפוכה. השכל יודע שזו מהות הידיעה - היותה יחסית, פתוחה ומוכנה לקבל ביקורת.
לכן העיסוק המדעי הוא כה מרתק, מעורר מחלוקת ומאתגר. מצד שני, העובדה היא כל המדענים והוגי הדעות בכל העולם, בלי קשר לאמונתם ולרקע שלהם, מתכנסים לאותו כיוון ומסכימים על אותה מציאות.
המשך יבוא...

אין סוף וכתר זה לא אותו הדבר
הכתר זאת ההשפעה של הבורא והמלכות זה הכלי שמקבל את ההשפעה הזאת - בלי מקבל אין נותן .
המקבל הוא התפתחות הכרחית מכך שיש נתינה .

לכן אין מלכות בלי כתר אבל גם אין כתר בלי מלכות מה גם שהכל נמדד מנקודת מבט של הכלי ולכן יש מה שנקרא ''אור חוזר'' שזה המודעות של הכלי לאותו אור ישר שהביא להאצלתו .

הוא החוזר מלביש את האור הישר ככה שבלי האור החוזר , בלי המודעות הזאת , אין שום תפיסה בדרגות האור השונות אלה יש רק פסיביות מוחלטת כלפי האור הזה .

האני הוא הרצון להנות ( כלומר לא רק לקבל , אלה גם יש כאן כוונה לקבל)

הכוונה לקבל היא מנוגדת למודעות ולכן אפשר להקביל את זה למושג הבורות המזרחי .

בקיצור , הבעיה היא לא עם הרצון לקבל גופו , אלה רק עם האגו שהוא כוונה על מנת לקבל וזה חוסר מודעות למאציל עצמו שהוא אחד יחיד ומיוחד .

אינטרסנטי ומבלבל את המוח.תעשו התעמלות יום יום,תרגיעו את המוח, התשוקות וכוונות הזדון ןתתחברו לכוח הטבע הפנימי.

זה כל כך פשוט שאין פלא שהרוב לא מבין. באופן גס יש שני אני. אחד זה הנשמה או התודעה, שהיא נצחית והיא עוברת בכל הגילגולים, והשינה ללא החלום הוכחתה ושמודעות לה זה הכל. והאני השני שהוא לא קיים ושאנו מודעים לו וחושבים שהוא האני שלנו. האישיות שלנו. שבנוייה משמי, שאני מהנדב בכיר בחברת תוכנה, יש לי אישה יפה שאוהבת אותי ושלשה ילדים מחוננים אני מצליח חכם יפה ספורטאי וקצין בסיירת

האני הזה לא קיים מלבד בראש שלי בקונספצייה המחשבתית שלי, כי בגילגול הבא שלי כתרנגול בלול בגליל העליון, כל הסיירת הייטק האישה והילדים הם רק זיכרון בתת ההכרה אבל הנשמה, התודעה היא אותה אחת, רק שכעת הקונספצייה שלה זה לזיין כמה שיותר תרנגולות ולהילחם עם כל תרנגול שינסה לקחת ממני את התרנגולות שלי שלי שלי...שאני אני אני התרנגול החתיך אדום הכרבולת אוהב.... האני הזה הקצין החתיך והתרנגול המזיין הם האשלייה אבל עלהם אנו חיים..וכל מה שאנו עושים זה בהתאמה לקונספצייה הזו.

המזרחיות בעליונות וזילזול וכעבודה זרה.

רן, מה היא האמונה שמחוברת לכתר העליון? ואם זה אמונה, הרי אמונה זה לא משהו שאתה בטוח בו, ואם יש משהו שאתה בטוח בו, מה הוא?