מזדהה לחלוטין עם כל מילה. 'המשתלה' שלי הפכה למקצוע והמקצוע און הולד...
בדיוק מנסה את השיטה שלך לקבלת החלטות מקווה שיעזור.
*לפחות ישארו הצמחים כזכרון :)

הטור הבא כבר בראש,מבטיח שברגע שאחזור למצב צבירה מוצק יותר אתיישב לכתוב אותו..:))

ובהפצרה עדינה : תחזירו את עידו!!!
או עידו תחזור!!!!
בבקשה?!!

עשית לי חשק להתפטר גם (גם אני אוחז בעוד עבודה, צדדית, שבעיקר עוזרת לי למלא את הזמן ולא הרבה מעבר), וכמו שאומרים ''לעשות לביתי''..אני מבין אותך שזה לא קל לעזוב, בכל זאת, ההרגל..ההרגל..אבל עד מתי נוכל לברוח מעצמנו?..
אני איתך אחי

התחברתי כל כך למקום הזה שנקרע בין העשייה הבלתי פוסקת שנותנת תחושת חיות וסיפוק על עשייה, אנרגיית ה"לכבוש את העולם" שגם גורמת לי להרגיש על גג העולם, לבין הרצון הזה להרגיש את החיות מבפנים, פשוט כי היא שם, לא כי עושים משהו. לחוות את החיים בתוך השקט, השלווה, הנוכחות, ההוויה.
זה מזכיר לי מקום אחר בו אני נקרעת בין השתיקה לבין הצורך במילים. כמה הייתי רוצה להיות בשתיקה ולהרגיש שמתוכה דברים נאמרים, או להקשיב באמת לשתיקה של אחרים במקום למילותיהם.
כנראה שבשני המקרים, יש משהו בין לבין... או גם וגם...
תודה רבה על מאמר מקסים!

או אולי פתרון של גם וג'ם...
בכל מקרה, אהבתי כרגיל,
חיבוק ולהתראות בקרוב!
אור

סוג של קנאה קפוצה יצא לי מבין מהגבות תוך כדי קריאה,הפעלתנות הזאת מעוררת בי קנאה. כי אני לא פעלתנית בעליל, אני צריכה השארת שעות המתות ללא תוכן ומילויין בספונטניות ללא שום תכנון מוקדם כמעט כמו שתארת את הצורך שלך לפעולה מתוכננת ומועילה .תמיד אני חושבת על הדשא הירוק יותר בצד השני, של הפעילים ,אבל עכשיו גרמת לי לחשוב האם באמת ההייפר השקעה בפעולות שווה אותם? טוב, ובחוסר בהירות זה אסיים

הגזמתם.