מספיק כבר עם ההתייפיפות והבדלנות הזאת. זה העם שלך, ותאמיני לי שהוא עדיף על השבטים הברברים האירופאים למיניהם שמעזים לקרוא לעצמם עמים, לנוודים המדבריים הפנאטים שמקיפים אותנו, ובוודאי שעדיף על כל הסוגדים לפרות למיניהם מהמזרח. לא משתחווים לפרות, אוכלים אותן. ואני לא יודע אם היית בהודו, אבל תאמיני לי שהלכלוך והגועל נפש חוגג שם, ישראל נראית כמו שמורת טבע מטופחת בהשוואה. חלאס עם הבכיינות כבר.

לגבי גלעד, אין מי שלא רוצה בשחרורו, אבל למה המאבק מופנה נגד ממשלת חשראל על כך שלא משחררת חטיבת רוצחים, שללא ספר ירצחו ישראלים נוספים, במקום שיהיה מופנה להשוואת תנאי אסירי החמאס לתנאי גלעד, ועל כך שמעבירים כסף חשמל כסף ותמיכה רפואית בישראל לחולים, כל זמן שגלעד בכלא החמס.

זה צריך להיות המאבק ולא שחרור רוצחים שירצחו ישראלים נוספים.

לא פשוט להגיד מילים אלו בחברה לאומנית והישרדותית כמו של מדינת ישראל אבל את שחר יקרה שייכת למעטים האמיצים שמוכנים לעורר ולהתעורר בזמנים מורכבים אלו .המשיכי לחשוב ולכתוב באופן חופשי כי זקוקים אנו עכשיו לשופרות צלולים....תודה תודה תודה

שחר שילוח.גם אני חושב כךיותר מדי מהר
עוברים מיום זיכרון כ''כ עצוב וכואב
לחגיגות ושמחה, לדעתיאפשר היה לדחות את
יום העצמאות בכמה ימים כדי שהמשפחות השכולות יוכלו להיות עם כאבם על האובדן.
אני רואה את מנהיגינו המכובדים,מדלגים
מטיכסי הזיכרון,שבהם הם משתתפים בצער
עם המשפחות השכולות,מדלגים לפתיחת חגיגות
העצמאות, בעוד המשפחות האלמנות והילדים
שלפעמים לא הכירו את אבא שלהם ממשיכות לשבת
ליד קברי הבנים שנפלו בהגנה על המדינה.
ולא שמעתי אף אחד מהם מציע לדחות את החגיגות ולו ביום אחד.

הסדקים שמנסים לסדוק את הממלכתיות גם בימי הזכרון וגם בעצמאות לא יצליחו תנו לנו יומיים להתפאר במה שהשגנו את הקיטורים תשאירו לאחר החג.

אז מה? אני מבין (מילת מפתח) שעונג זה מיוסד על סבל - ובזה נגמר הסיפור!!! אני צמחוני! ועל כך אני גאה. אהימסה. אום.

המשטר זקוק לחיילים יפים ואמיצים, לכן המשטר מקדש את האתוס של ''טוב למות בעד ארצנו'' - ילד שמתחנך על ברכי האתוס הזה הופך חייל יפה ואמיץ.
המשטר מוציא את הדיון באמת שמאחורי יום הזיכרון מחוץ לקונצנזוס.
הדיון במוות המיותר ומניעתו בשנים שיבואו לא מייצר גיבורי צבא ההגנה לעתיד לבוא.
מי שמחוץ לקונצנזוס - בוגד.
מי שלא יפה ואמיץ - מכוער ונחות.
כך האתוס מבטיח את המשכיותו, וכך דור אחר דור הולכים טובי בנינו אל התופת בבורות גמורה.
ולאחר שציינו את העלאת אבותינו לקורבן, אנו מציינים את עקידת טובי בנינו, ולסיכום אנו מעלים זבחים לסיכום האירועים.
שבעה מליון איש מתנהלים בשינה עמוקה.