ראשית, אני שמחה על התגובות שמתעוררות פה.
מעניין בהקשר הזה לחשוב על ''התערבות'' של מורה בדיבור של סנגהה.
שנית, חשוב לי להבהיר שזו איננה ה-חוויה שלי, זו עוד חוויה שמתאימה לפסח, שרציתי לשתף בה. הרגע הנוכחי, כל רגע, הוא החוויה הכי משמעותית שיש. בשבילי בחוויה ההיא עליה כתבתי, הייתה תחושת אחדות מסויימת עם כל העולם. תחושה שאני מודה לה מאוד והיא מורה בשבילי מאז.
שלישית, אסף פדרמן בדיוק כתב רשימה מצויינת http://federman.org/?p=65820 על חוויות הארה ובכלל על שיתוף חוויות תרגול עם אנשים. בהחלט יש מה להרהר.

האם יכולתנו לתקשר ולדבר אינה נס?.האם כל מעשי היום יום אינם נס?.מה צריך מעבר לזה.איזה הוכחות אנחנו מחפשים?

העשב שאתם מעשנים שם? אני חושב שמערבבים לכם עם קוטל חרקים.הזיות כאלה מזמן לא שמעתי.

אביגיל היקרה, קבלי החויה כמתנה גדולה ואל תשללי אותה כתעתוע, החויה היא חלק במהלך שלך בכדור הצפוף שלנו שבו יש מקום גם לחויות כאלו.
הערה לניסים אמון: הוואי ננג לא רואה שום מקל, תפסיק לעשות תנועות מפחידות.

תודה על המקל ועל התגובה המפורטת. אני מסכימה איתך לגמרי. אני חושבת שמי שעוקב אחרי הטור האישי שלי, טור שהתברכתי לקבל, רואה שזה הוא טור אישי שלי, ההולכת באמון הולך וגדל בדרך הדהרמה ונופלת שוב ושוב בבורות.
אני כותבת לא בשביל להתפאר או לנכס או לכוון לחוויה מסויימת אלא רק על מנת לשרת את הדהרמה ועל מנת לעודד אנשים לצאת לדרך ולגלות אותה בעצמם. אני סומכת על הדהרמה שתעשה את העבודה.
רק דבר אחד בכל זאת עליי לומר, למרות ששוב זו הופעה של אני שאולי ''מגיעה'' לה מקל וזה שלא כתבתי ששוחחתי עם הפסל של הבודהה. הפסל ''דיבר אליי'' וברור לי שזה היה תעתוע. מה שכנראה הייתי צריכה לחוות בשביל לזכור לחזור לפלא המעבר של כדוריות הדם בעורקיי. וגם בשביל לחוש את האמון המוחלט בדרך שהבודהה התווה, דרך שהתברכתי שהיא עכשיו ''שלי''.

מה שהוא אמר

יקרה, במנזרי הזן, בכל פעם שבא נזיר או נזירה לספר על אירוע שכזה הם מקבלים מהמורה מקל על הראש. ביפנית, לחוויות האלה קוראים מאקיו, והפירוש הוא שזה תעתוע מסוכן שעלול להרחיק מהדרך.
חוויות מיסטיות שכאלה, ותעתועים אחרים יכולים להופיע מדי פעם. אסור להיתפס לזה, לא לרצות את זה שוב, ולא לכתוב על זה מחשש שאנשים יחשבו שכריסטופר ממליץ על זה או שהוא חלק מזה.
מדיטציה, פשוט, כאן ועכשיו וזהו.
עלייך לדבר אל הראש שלך ולהרגיע אותו. עלייך להבין את הרגש שלך ולתת לרגש מקום אמיתי, ומדיטציה היא הזמן שלך להיות עם הפלא הגדול שהוא החיים עצמם.
הניפי את חרב היהלום וחתכי את העשבים השוטים - לחץ, ביקורת, פחדים, חרטה, אכזבות וגם התגלויות מיסטיות כאלה ואחרות.

יש הרבה ספרות על נזירים שקרו להם דברים דומים. כולם קיבלו מקל שאומר להתעורר.
ולימודי הרוח לא כוללים שיחות עם פסלים.

חזרי למדיטציה הפשוטה והיא הברכה הכי גדולה.
בהצלחה לך וחג שמח, ניסים.