אין לי שום קשר לשי טובלי, אך כקורא, עקבתי אחרי כתבותיו של פרסיקו, ונראה כי חסר לו יושר עיתונאי, והוא מנצל את הבמה שניתנה לו לנקמות אישיות, או לרדיפה סדרתית של מורים שהוא לא מחבב.

חבל שמאמיניו עדיין לא הפנימו - אבל יש כאן דוגמא של בן אדם שמתכחש למעשיו אותם הוא פירסם במדיה.
לדעתי הוא לוקה בעוורון והוא מתחיל להאמין בשטויות שך עצמו .
האם למאמיניו גם יש זכרון קצר.
מי משלם את הוצאות המשפט והאגרה ? מאמיניו ?
חבל שלא העלו את מלוויו / מאמיניו במשפט לתת עדות על מהות היחסים העכשוית שלו אם אילון-
ז

כאשר היה המשפט בשיאו, עם כל ההזדהות שיש להרבה אנשים כלפי תומר ועם הכעס כלפי שי טובלי - התגובות היו אפילו קשות, מתלעמות, כאלו הרוצות להעלות על המוקד את האשמים.
כאשר הפרשה הזו מסתיימת על הצד הטוב ביותר (לטעמי), והתביעה בוטלה, אין כמעט תגובות.
מה חשבתי ? שאנשים מחפשים מקום להוציא קיטור, שהם רוצים לכעוס, להתלעם, לקלל, לטעון שכולם 'דפוקים' ו'רעים' שיש הרבה עוול בעולם, והנה הם מתריעים.
אבל כשהם רואים את הצדק יוצא לאור - הם דוממים. למה ?
קצת פירגון, קצת שמחה, קצת תקווה - לא טוב ?
או שהרוב הדומם מעדיף להשאר בצד של הציניקנים המרירים שאף פעם הם לא שבעי רצון מכלום ?
ואז התחלתי לחשוב מהי התקשורת, מה תפקידה ? להרגיז אותי ? אותנו ? להוציא את ה'נמר' שבכולנו, ואז כולנו מטקבקים ?
וכשיש חדשות טובות - אז נגמר תפקידה של התקשורת ונגמר גם התפקיד שלנו ?
האם אנחנו משמשים כלי בידיה של התקשורת ?
או שאנחנו סתם אנשים מרירים שמחפשים חצי כוס ריקה בכל מצב ?

הרי כל מה שאתה עושה מזה שנים זה ביקורת שלילית והשמצות שווא, וזוהי לבטח לא דרכו של חוקר רוחני.

כל מה שיזכרו מהסיפור הזה זה שטובלי ולסטר משכו חזרה את תביעתם, לאחר שטענו שהכל השמצות.

תמיד יהיו הנשמות הטובות שיתהו למה.

חבל שהגישו את התביעה.

ד''א, הציניים שבין הקוראים עלולים לשאול את עצמם למה החבר'ה מאוריון לא ייעצו להם לפני שפעלו.
האם אי אפשר לסמוך על חייזרים? כשצריך אותם - הם נעלמים.

שווה לבדוק גם מבחינה חוקית שזה בסדר... למיטב זכרוני, מותר לאדם לקבל בשנת מס כ - 10,000 ש''ח בהצהרה ללא מיסוי. מעל סכום כזה הוא אמור להצהיר. אז שווה בדיקה.
לדעתי, בכל מקרה כדאי לבדוק, כדי שלא תהיה חלילה עילה לגורם כלשהו ל'קלקל' לך.

אבל תסמכו עליו. יום אחד יהיה נפט והוא ישתה אותו...