בחכמת הקבלה אנחנו לומדים שהבורא ברא נשמה אחת, כלי אחד, רצון אחד. והרצון הזה לא מרגיש את עצמו, לא מכיר מצבו, ומטרת הבריאה היא להביא את הרצון הזה להזדהות להשתוות לדבקות בבורא. זאת אומרת הוא צריך להיות גדול, מבין, מרגיש, מסוגל בכל וכל כמו הבורא. להיות כמוהו.
כדי להגיע לכל הדברים האלו, להיות מסוגל לבד, הרצון הזה צריך להתפתח גם כן לבד. זאת אומרת, לא בעיה של הכלים, הבעיה של ההרגשה שבתוך הכלים, שההרגשה הזאת צריכה לבוא מתוך הרצון הזה עצמו. לכן הרצון הזה הכללי, הנברא הזה היחידי, הוא עובר שבירה, מתחלק. ולא סתם מתחלק. אנחנו קוראים לזה שבירה, מפני שהרצון הזה מקבל בתוכו הפכיות האור, הפכיות הבורא. הבורא כאילו מטביע בתוך הרצון הזה, שלא מרגיש כלום, אבל ע''י השבירה הוא מטביע בו את הצורה ההפוכה מעצמו, שזה נקרא אגו, יצר רע. ומעמיד את הרצון הזה השבור להרבה מאוד חלקים, שבקשר ביניהם נמצאת צורה ההפוכה של הבורא. הוא נותן לרצון הזה הזדמנות להכיר את הצורה ההפוכה הזאת ומתוכה לבוא לצורה הנכונה, הישירה. מהאגו, משנאת חינם, משנאת זולת, מדחייה, מכל היתר החלקים, לבוא לנחיצות להתחבר איתם, להיות כאחד.ובזה להדמות לבורא.