התנזרות רוחנית מפוליטיקה אינה נובעת מעיסוק עקר באיזו ''פנימיות'' ערטילאית ואין בה משום השתמטות הנובעת מחיפוש ילדותי אחר נוחות. היא נובעת דווקא מבגרות מסוימת בהבנת העולם, האדם והחברה, התפכחות המביאה איתה מסקנה שלילית (אך לא פסימית) לגבי הניסיון להשפיע עליהם מבחוץ: ישועה אמתית לא תבוא לאדם מתמיכה במפלגות כאלה או אחרות, מפוליטיקאים או ממהפכות (אלימות או פציפיסטיות). הנ''ל נוסו משחר ההיסטוריה, ברצף אבסורדי שהחליף בסופו של דבר תמיד - ובהכרח! - מדכא אחד באחר, מושחת ספציפי בזולתו ומנהיג שסרח בכזה העתיד ליפול בפח (באשמתו או לא). קצרה היריעה מלהסביר מדוע זה כך, אבל ניתן לומר שהמבנה החברתי עצמו והפוליטיקה (בעיקר זו הדמוקרטית), מחייבים התפתחויות כאלה.
העיסוק האובססיבי של ''אנשי רוח'' מסוימים בפוליטיקה טועה ומטעה, ומשמש מסווה רעוע לתלות האגו שלהם בהגדרות חיצוניות כלשהן. מזור לכל תחלואיו - לנפשיים בראש, אך מאוחר יותר גם לאלה החומריים - של האדם, יבוא לו מעבודה על פנימיותו בלבד! מהפכה (''פוליטית'') אמתית, שינוי בר-קיימא במצב הדברים, יבואו אך ורק מהפצת האמת הזו ברבים.