- 11.
עירית, 25/02/11 23:30
המסכה שם , היא תמיד תהיה שם, אי אפשר להוריד אותה . היא היכולת שלנו לשרוד בעולם הזה , לתקשר.
דרך פשוטה להיפרד לכמה ימים מהמסכה היא לשתוק כי המסכה אוהבת לדבר .
דרך טובה יותר שאפשר ממש בחיי היום יום הוא להרגיש את הגוף- לבחור חלק בגוף ולהיכנס לתוך התחושה שלו. הגוף לא משקר , הוא תמיד שם , תמיד חי, תמיד נושם .יש לו את העניין שלו - וזה בדרכ יהיה אמת .
ובגדול אני מצאתי שהדבר הכי טוב שאפשר לעשות הוא לקבל- לקבל שלפעמים אנחנו מסכות, לפעמים שוכחים את עצמנו , לקבל את כמות המסכות , לקבל את עצמנו בדיוק כמו שאנחנו . כי להגיד''המסכה זה רע'' ומשהו אחר זה טוב , זה בדיוק תחילתו של דבור פנימי , שמוליד את הפרדה ושיפוט.
- 10.
תענוג לקרא את כול מה שאתה כותב .הכנות עם עצמך שלך פשוט נהדרת
יו, 18/02/11 02:25
- 9.
כל כך נכון לגבי המסכות שאנחנו נאלצים לעטות בשביל אחרים/ עבודה /קריירה (ל''ת)
ואפילו קולגות סתם, 03/02/11 07:43
- 8.
- 7.
אודיר, 02/02/11 01:24
אז מדי פעם אני מצמצמת את הפעילות, ואז מחליטה שאני בקשר רק עם מי שאני באמת מעוניינת, ושדי עם הזיוף והריבוי הפנימי,ואז אני מגלה שאני מחמיצה משהו בתקשורת, ובעצם לכודה במן מבוך של דעות וקופסאות מוכנות מראש ואז אני מחליטה שהערך הוא שקט וכשיש לי שקט בפנים אני יכולה להחליט מתי להשתמש באיזה מסכה, אבל המהירות שבה המסכות מתלבשות כמו הרגלים שאי אפשר להפטר מהם, למשל כשאני מחליטה להפסיק לחייך באופן אוטומטי ולשוב לשקט ...השקט... אז יש תחושה של בדידות...וביקוש מבחוץ למסיכה המוכרת,אז ואולי שם יש שקט... ואז שוב התרחבות ויוצאים מוכנים מהמערה להתמודד עם העולם ו... שוב צמצום ושוב ושוב...-
עידו (לא מחבק עצים) , 02/02/11 10:22
-
שלי, 02/02/11 16:23
את מדברת על החלטה מאוד שכלתנית, מהראש, של מתי כדאי ללבוש מסכות, מה יוצא לך מזה... החלטה להפסיק לחייך באופן אוטומטי יכולה להיות החלטה להסיר מסכה ובאותה מידה לעטות עלייך מסכה. הדרך להבחין בכך היא תמיד פשוטה: מה את מרגישה? לא מה את חושבת שנכון לך עכשיו. מה את בתכלס מרגישה?... כשאת מחייכת, האם את באמת מחייכת מבפנים? או שאת מנסה לרצות מישהו מ"בחוץ" - אפילו את עצמך.
והשקט... לפעמים גם הוא מן מסיכה וזיוף כשיש שם רעש בפנים שלא מקבל ביטוי... ובאותה מידה הרעש הוא איזו מסכה דרמטית כשיש לנו יותר מידי שקט בפנים...
את המסכות אפשר לזהות דרך חוויה רגשית בלבד
וכך גם לקלף אותן
שיהיה לך בהצלחה
-
אודיר, 04/02/11 02:26
אם החיוך הוא אוטומטי הוא גם סוג של מסיכה.. ''הוא בחור חייכן''... ''היא מאוד חיובית''...תמיד?
ואז אם לרגע אתה מחליט שעכשיו אתה לא מחייך.. ולא בגלל הראש אלא דווקא הרגש .. עכשיו אני לא במצב של חיוך ... אני צריכה שקט... ומחוץ... מי שמכיר אותך כ.. . בחור ''חייכן''.. ''בחורה חיובית''.. מתרגל למסכה.. הכל בסדר? קרה משהו?
יותר לכיוןן הזה.
לבחור מסיכות כמו בגדים.. רע הכרחי.. התפקיד בעבודה... השכנים... החברים מסביב..אמהות...זוגיות...
הרגע אני ככה... אבל בעוד רגע אני משתנה
טוב מאוד להקשיב ללב... שאני באמת מקשיבה .. יש שקט.. . אבל מה שבעצם אני אומרת זה שאני רואה שהמסכות הם כמו תפקידים שאנחנו חוזרים ומשחקים... וזה מאוד מהירים... רגע לא שמתי לב ואני כבר בתפקיד... או.. עם המסכה...-
עידו (לא מחבק עצים) , 08/02/11 15:19
הרגש הוא כזה, כמו נדנדה, רגע למעלה, רגע למטה. אני לא חושב שצריך בכל שנייה לשקף החוצה את מה שמרגישים אבל לעטות מסיכה קבועה של ''הבחור החייכן'' גם כשאני ביום חרא זה לא להיות נאמן לעצמי ולרגשות שלי ובסופו של דבר פוגע בי כי אני בעצם מדחיק את הרגש. צריך לתת לרגש פורקן (לאו דווקא מיידי) כי אחרת זה מצטבר ובסוף זה מתפרץ.
ואם ישאלו אם ''קרה משהו'', מותר לענות בהתאם לגבולות שלך מולו. אנחנו בני אדם, לא מכונות.
-
-
-
- 6.
-
הזושפויה, 02/02/11 10:16
-
- 5.
-
- 4.
- 3.
מ, 01/02/11 15:28
-
עידו (לא מחבק עצים) , 01/02/11 17:50
למרות שהייתי רוצה להיות 100% אני כל הזמן, המציאות מכתיבה אחרת. למשל, חוש ההומור שלי, אם אתן לו חופש מלא יכול להשאיר כמה אנשים בשוק.. אז אני מסנן את עצמי מול אנשים מסויימים ובסיטואציות מסויימות. אני אוהב לתת גם חופש לצד הילדותי שבי, אבל בתור קצין בבמילואים זה לא ממש תופס, נכון? אז בטח שאני לא אשחק אותה המצביא הגדול כי כל בר דעת רואה דרך המסיכה שאני לא כזה, אבל אין הרבה מקום לשחרר את הילד שבי בזמן תרגיל באש חיה.. באוהל בסוף היום, אפשר יותר.
בכל מקרה וסיטואציה, אני בודק את השטח בעדינות, אם זה הולך טוב, אני משחרר יותר עידו. יותר נעים לכולם אני חושב.
להיות בלי מסיכות בכלל? אני חושב שזו אוטופיה ובינתיים שואף להוריד מסיכות או לדקק אותן איפה שאפשר.
איך יודעים מתי זה אני ומתי המסיכה? אני חושב שכשאת בסיטואציה ומרגישה לא בנוח עם מה שאת עושה או אומרת, כנראה שזו לא את, זו המסיכה.-
האיש ללא מסיכה, 02/02/11 06:48
אפשר גם אפשר להיות בלי מסיכה לחלוטין. כך אני נוהג מזה שנים . תאמין לי - תענוג אמיתי . מי שלא אוהב - זב"שו.
מי שמפחד מ"מה שיגידו השכנים " ( מנהג פולני עתיק) - לעולם לא יוכל להוריד מסיכה באמת . אין מסיכה דקה .כל מסיכה היא מסיכה . גם אני שייך לאירגון גדול כנ"ל - ומעולם לא נטלתי חלק במפגש / אירוע שלא רציתי - ולעולם לא קרה דבר . סכינים ??רק במטבח .-
עידו (לא מחבק עצים) , 02/02/11 10:17
-
האיש ללא המסיכה, 02/02/11 11:37
לא מתיצב באירועים גדולים של האירגון גם אם כולם הולכים ( כי זה פשוט לא מענין אותי , )מעולם לא השתתפתי בחתונה / אירוע פרטי של מישהו מהאירגון ( אני הרי לא ממש בן משפחה שלהם ,ובעל השמחה לרוב לא מכיר אותי - אז למה להופיע ?) , וכן - אני אומר את דעתי ללא משוא פנים -לא כולם אוהבים זאת , אבל סיפרו לי שמאוד מעריכים זאת .
עובדה - אני עדיין עובד שם ( כבר הרבה שנים ) . לא נוטל חלק בתחרות השנתית ל"עובד המצטיין " , ולא הולך להרים כוסית בראש השנה עם אלה שאיני מעריך או מחבב .
כמו שכתבת - לי אין פילטרים .-
עידו (לא מחבק עצים) , 02/02/11 13:00
ומחוץ לעבודה, האם תמיד אתה נוהג בדרך שלך?
לעולם אינך מיישר קו עם ציפיות החברה?
האם אתה לובש לכל אירוע את הבגדים שאתה אוהב או את אלו שמצפים ממך ללבוש? ישיבות? חתונות?
האם אתה שומע את המוזיקה שלך בכל עוצמה ובכל שעה שאתה רוצה או שאתה חושב גם על השכנים?
אם אתה אוהב, למשל, לאכול בידיים או לתקוע גרעפסים בקולי קולות, איך אתה נוהג לאכול במסעדה?
האם אתה שם פס על נורמות חברתיות ומצפה שיקבלו אותך כפי שאתה? האם זה תמיד עובד?
אם כן. אשרך.-
שלי, 02/02/11 17:12
לפעמים אנחנו עשויים לעטות על עצמנו מסכה של "אני לא שם קצוץ על העולם" ו"לא סופר אף אחד" או במילים אחרות, מסכה של "אין לי מסכות"... שאם נציץ פנימה אולי (רק אולי) נוכל לזהות שגם מסכה מהסוג הזה נועדה לכסות...
(ציטוט: "סיפרו לי שמאוד מעריכים זאת"... משמע זה חשוב לך מה "הם" חושבים)
אני מציעה את האפשרות לנסות לזקק גם את המקום הזה ממסכות...
ולהסכים אולי לראות שהמסכות קיימות
אבל אנחנו לפחות בדרך...
תודה לכם על השיתופים
-
-
-
-
-
-
- 2.
- 1.
רוצה להיות נאמנה למקור, לא העתק
אני, 01/02/11 10:51