אנשים מעדיפים לחיות בסבל מאשר לשנות את החיים שלהם. הכל רק שלא יפגעו להם בהרגלים. חבל, במקום לחיות באמת אנחנו מתים לאט לאט..העיקר שההרגלים נשארים קבועים..

זכרון של כאב הופך לזהות, לכאב יש עוצמה נוכחות פיזיולוגית בגוף. בתהליך פרידה מן זהות הכאב נוצר נתק בין הזהות ולכאב עצמו. הכאב נשאר אך הוא לא מנהל את התודעה. כאשר נפרדים מן זהות הכאב זה מרגיש כלא נודע
מכיוון שהזהות שהורכבה מן הכאב לא קיימת, ומה שצומח
זו זהות חדשה שפועלת עם כלים חדשים. הזכרון הוא ההמשכיות של הזהות עצמה, אילו אותם קשרים רגשים מחשבתיים הנותנים לנו את הזהות.