ללא קשר לטיבו של הספר, שטרם קראתי, הביקורת שלך כתובה רע. וכשאני קוראת ביקורת שכתובה כל כך רע, קשה להתייחס לתוכנה ברצינות.

אנשים תקועים במושגים ובמוסכמויות חברתיות ולא מחפשים את התשובה בעצמם.
אמרו לכם - גילו עריות! וכולם נובחים כמו להקת זאבים בכלוב. תרגעו קצת, תבדקו בעצמכם לפני שאתם שופטים אחרים.

מהקוראים שיכירו בהוד רוממותו הגואל טובלי (כן, הוא מאמין בזה), ובמערכת יחסיו עם ''אהובו הקוסמי'' אילון. האגביות אליה מיוחס גילוי העריות מבקש להקטין את גודל המעשה שעשה טובלי בעצמו, כאשר השתמש בהשפעתו כגורו ונטל את אילון ממשפחתו, ובמעשה זה, בעצם, התגלה בערוותו המוסרית.

כי אין הסבר אחר, לכך, ששניהם מופיעים כאן ללא הרף, עד שכבר בא להקיא משניהם, ומכל אחד לחוד.

איזה חתיך

תמיד כשלשי יש כמה שעות פנויות - הוא משחרר אחת לחצי שעה - שעה תגובה בשם בדוי.
אבל הוא לא טורח לשנות את הניסוח ומטבעות הלשון...
חוץ מזה, מי שקורא ספר על גילוי עריות בין קטינים ולא מתהפכת לו הבטן - הוא חולה נפש, ממש כמו הכותב.

ביקורת מעניינת, אם כי לא קולעת בול. אני קראתי את הספר ולא יכולתי להניחו. זה לא קרה לי הרבה. האהבה שמתוארת בספר, האיכפתיות, המשיכה אל אמת גבוהה יותר מהאגו, העירה בי משהו אחר. באשר לגילוי העריות, איני יודעת אם בכך מדובר בכלל. מדובר על משיכה אחרת שאינה פיסית של גירמי לאמת גבוהה יותר.

משיכה שחשתי גם אני. אני חושבת שספר זה מביא עימו בשורות חדשות . ראוי לקרוא את הספר ולשאול איפה זה פוגש אותי.

מה שטוב היום כאשר בוחרים סרט לראות, זה שאפשר לקרוא הרבה ביקורות במקום אחד בלבד והכי חשוב שאפשר לקרוא ביקורות של הצופים עצמם. כך קל לזהות את המבקרים שמדברים בשפתינו ושמעריכים ונהנים ממה שאנחנו מעריכים ונהנים.

הבעיה היא שכל המבקרים כותבים את הביקורת שלהם כאילו שזו האמת היחידה אבל שוב לנו החופש לחפש בין שלל הביקורות.

אני כותב את כל זאת רק בגלל שאני נהנתי עמוקות מקריאת ספר זה. הוא בחמישה הספרים המרגשים והעמוקים ביותר שקראתי. יש בו סוג של תום ופשטות שאי אפשר לפגוש בשום מקום אחר.

כל התיאורים ''המשעממים'' על פי המבקר הם כמו חליל קסמים מהמלין שמושך אותך עמוק יותר ויותר אל תוך הוויתך העדינה ביותר ומביאה לעוד ועוד התעלות.

אני סיימתי לקרוא את הספר לפני כמה שבועות ואני עדיין מתגעגע.

לדעתי המבקר מרוב דקדקנות לגבי העברית ואורך התיאורים (ואולי זהו תפקידו) - פיספס את הסיפור.
אני לא מבקרת ספרותית אלא אישה שאוהבת לקרוא ומתפרנסת מקריאה ומחפשת תמיד ספרים בעלי משמעות - ובספר 'שמש חדשה' מצאתי את שאהבה נפשי. יתכן וצודק המבקר שהעברית היא מודרנית ומשתמשת בביטוים שמקורם לא בשפתנו אנו - אבל הספר מותח, מעניין, עמוק ומפתיע, ספר שגרם לי להרהר בו גם לאחר שסיימתיו.

מעניין לראות שכל הטוקבקיסטים שרובם מן הסתם לא קראו את הספר בכלל מתייחסים לסופר במקום ליצירה, מה שאפילו המבקר עצמו לא עושה.

כשאני קוראת ביקורת הפוכה לחלוטין ממה שאני חוויתי; על ספר, הצגה או סרט שנהנתי מהם או אפילו חשתי התעלות מהצפייה או הקריאה, אני לרוב מופתעת כל כך. כי החוויה שלי יכולה להיות עמוקה וטוטאלית ויש בי חלק שלא מבין איך במקום שבו אני רואה אור- המבקר מדווח על חושך, איך כשספר או יצירת אומנות מביאים אותי לידי בכי- אותו מבקר נרדם משיעמום.
כך לגבי ''שמש חדשה''. הספר נגע בנימי נפשי ונשמתי, ריגש אותי עד לרגעים של תחושת התעלות. אולי זאת לא יצירה שהכתיבה הספרותית בה מושלמת או מעוררת אינטלקטואלית- אבל מבחינתי זאת לא הנקודה. ליצירה ספרותית יש הרבה מאד רבדים- ואני מאד נמשכת לספרות ''מעוררת'', כזאת שמעירה בי רגשות ''גבוהים''. זה כוחו של הרומאן- לקחת את הקורא אל הנשגב.
אני ממש לא התרגשתי ''מגילוי העריות''- תפשתי את כל המשיכה בין האחים כמשהו מורכב ומרובד שמבקש להביא את שניהם להכרה רחבה יותר של תפקידם בחיים ולהתפתח כבני אדם.
אני מזמינה קוראים חדשים, לבוא לספר הזה פתוחים לחווית קריאה חדשה, שפונה יותר ללב מאשר לשכל.

מזל שאת הביקורת הזאת קראתי כשאני בעיצומו של קריאת הספר, ולא לפני... הייתי מפספסת ספר פשוט מדהים בגללך.
מאיפה אתחיל?!
מהעובדה שאתה מתייחס למסע רוחני כמשעמם? התיאורים הנפרשים בספר על פני כל העמודים שלו מעוררים את הנשמה להבין מה זה בעצם אומר גילוי, מסע, התפתחות. רק אדם מלא בציניות לגבי מסע שכזה יכול להיות אטום לתיאורים כל כך מפורטים של תודעת אדם העובר טרנספורמציה...

אולי אתחיל בכלל מכך שהתעלמת לחלוטין מהעובדה שגילוי העריות מתגלים אט אט ככמיהה נשמתית של ג'רמי אל אחיו. תוצאה בלתי נמנעת של נפש מסוכסכת (כמתואר בפרוטרוט לאורך כל הספר - מה שכותב ג'רמי ביומן אל מול מה שנעשה במציאות) שמדחיקה את אותה כמיהה אל תת המודע - שאין לו ברירה אלה לבטאה בדרך הגסה ביותר - המין.

ואיך לא כתבת מילה על הנער שהופך להיות קדוש בודהיסטי, ומביא בשורה כל כך מטלטלת לדלאי למה עצמו? פספסת את זה בספר? כל הספר נבנה לאט לאט עד רגע השיא המרטיט של הבשורה החדשה לבודהיזם... רעיון שוודאי אם יגיע באמת אל הדלאי למה ירעיד את עולמו.

איקי שובל, ממדף הספרים של סינמטק תל אביב ראה הרבה יותר לעומק ממך

מיכל

העריות בבנאליות - כי המטרה שלהם היא להתגרות ולעורר פרובוקציות, כי אין להם משהו אחר להציע. אבל לא הם זה מה שמשנה. מה שמשנה זה הקהל או התמיכה שיש להם. לא רק בספר הזה- שפורסם בהוצאה מכובדת - אלא גם בשאר הפרויקטים המגוחכים של הליצן טובלי. עדות לריקנות והשממון בחלקים מסוימים של החברה הישראלית. אולי זה קשור להומואים

רק מלקרוא עליו ועל סגנונו רואים בבירור את התסבוך והנפש הסוטה שלא בוחלת בדבר.
הביקרות במקומה, מקצועית ורהוטה.
מקווה שמאמיניו של טובלי שהולכים אחריו, יגלו בין השורות את הרפש בו הוא מזהמם.