ואני סבור שהרצון ''לתקן את העולם'' (הנובע מתובנה הכרחית לעלייה על הדרך הרוחנית: ''משהו לא בסדר בחיים, שאינם יכולים להימשך עוד כפי שהיו''), בנוסף למעט כנות עצמית ושכל ישר (המאפשרים לאדם להבין שהשאיפה לשנות משהו מחוץ לעצמו נובעת או מיומרנות, או מטעות באשר לגורמים האמיתיים של הבעיות אותן הוא מזהה סביבו) חייבים להביא בשלב כלשהו לניתוק מסוים מהעולם, התרחקות שתהווה - מבחינות שקצרה היריעה מלפרט - דווקא סוג של קירבה אמיתית ראשונה אליו. במהלך אותה התרחקות, יבצע האדם - נזיר, או מחפש רוחני רציני מסוג אחר - עבודה מהותית על עצמו, שתביא אותו לראייה שונה לחלוטין של המצב אותו נהג לבקר (אגב: שמת לב לכפל המשמעות של פועל זה בעברית, במשמעותו הקריטית ובמשמעותו החברותית, קירבה המטעימה את העובדה שגם הביקורת החריפה ביותר כלפי אובייקט מסתכמת בביקור ידידותי בו, שמעצים אותו בסופו של דבר? על עובדה זו כבר עמדו כמה פילוסופים והיא שהביאה מורים רוחניים רבים לאסור על תלמידיהם כל ''ביקורתיות'') ולאחריה, למצב שונה לחלוטין, בו יביע אולי פחות ביקורת מילולית כלפי מישהו או משהו, אך יעזור לכל הסובב אותו יותר משעשה זאת אי פעם בעבר!

עד פירסומה וגם את התמונה האחרת בחדר אולי אצלך בבית, יותר רזה וגם קצת יותר מבוגרת. כתבתי בלשון זכר כהכללה. כך שלא משנה מי הכותב, ברגע שהוא משתמש במילה ההיא, זה אומר שהוא מותנה וכנראה שבאופן בלתי הפיך.

חוץ מזה למה הזלזול בכותרת בדלאי לאמה?

ולגבי בר רפאלי, היא חתיכה וכנראה שגם מבפנים, והיא נמצאת במקום שבו היא נמצאת לא בגלל שהיא יודעת להגיד אוי ואויש, זה לא סתם ככה להיות בצמרת, זה לא רק היופי.

במקום היחיד שבו זה היה.. ובכן ''אסור'' לדבר עליו בצורה כזו אז המבין יבין..

בישראל מעולם לא היה זיהוי בין מנהיג למדינה, בטח לא כזה שנאכף על ידי חוק ומשטרה.

אנשי החוק המסורים שלנו, מעולם לא עצרו או היכו אדם בגלל שהוא דובר נגד המדינה, להפך אנשים דוברים נגד המדינה במקומות רבים ומאובטחים על ידם (!)

אז אני מבין שזה קל להיות עיוור בהרבה תחומים בתודעה, ולדקלם סיסמאות רדיקליות שיש כאלו המציפים אותנו בהן חדשות לבקרים, אבל דווקא מאדם מודע, הייתי מצפה ליכולת הבחנה (וזה לא דבר רע, כולנו בדרכנו מחליקים פה ושם, פשוט למען האחרים הקוראים שמרגישים כמוני).