אני רוצה לחלוק איתך את תחושותיי מהמקום הכי אמיתי:

כשאני ניגשת לצילומים שלך אני מוקסמת מהפשטות. המקום שנותן לכל איש לנסות להבין ולקרוא את המצב, בלי סמלים שקופצים עלייך כמו זבוב מזמזם שנצמד לאוזן.אתה נותן לכל אחד מאיתנו להפעיל דמיון של אומן!

מצד שני, ניתן לראות כאן כמה המוח האנושי שולט במחשבותיינו ושם אותנו בטייס אוטומט, שבו אנו רואים את מה שבא לנו לראות, מה שמעניין אותנו, מוכר לנו, ולעיתים בהפוך על הפוך נוח לנו.

השאלה הנשאלת היא האם זה טוב? זה טוב שאנחנו ממציאים סיפור ומחליטים מיהו אדם ומהו מתוך רגע אחד שראינו וסביר להניח של הבנו,בחייו?

אני לא בטוחה, אבל מה שאני כן יודעת זה שהדמיון הוא הכלי הטוב ביותר של המוח והוא בד''כ ההפך הגמור מטייס אוטומטי, אז עלינו להשתמש בו, אך בשיקול דעת... להבין שאין אנו מסוגלים להבין, אך יש באפשרותנו ליצור פנטזייה שהיא בסופו של יום אומנות

ואני בכלל הייתי על האופניים והייתי בדרך לפגישה ורציתי להיראות יצוגי אז הורדתי את החולצה כדי שלא להגיע ספוג בזעה לעבודה. ובסופו של דבר צולמתי ללא חולצה נו מילא הכל נחשף בסוף האדם מתכנן ואלוהים צוחק...
אבל אהבתי את דימוי הפועל הרוסי

צילמת איש בלי חולצה, רכוב על אופניים גבוהות, מוזרות שאומרות 'דרשני'.

ויש גם דיבור בין האיש לשתי הכתובות שמאחוריו:
'אופנועית' - אולי זו גם יכולה להיות הכותרת של התמונה, 'וקסדות'.
ויש עוד אישה שם מאחורה שמחטת בתיקה, ושם בתיק שלה הרי מונחת 'האמת כולה' לפחות זו שלה, כך הדמיון אומר, אבל היא מה תגיד היא כשתפנה אליה ותשאל אותה על חייה ?
הרבה ברכה ראה ביצירתך, איש יקר.