להיות אמא זה אולי הדבר המשמעותי והמדהים ביותר שקרה לי, אבל גם בדידות גדולה, המוני התלבטויות והרבה ימים של תחושת הישרדות. אין הרבה מקומות היום שאפשר להעלות את המורכבות הזו, העוצמתית והרגשית כל כך לפני השטח ולתקשורת. לתת לה לגיטימציה והכרה שיכולות כל כך לשחרר ולהרגיע. אני אוהבת לקטר לפעמים, אבל זה בכלל לא העניין, העניין בעיני זה לאפשר לנו לגיטיציה לרגשות הקשים, להסכים שאנחנו לא תמיד מושלמות ולגלות חמלה לעצמנו. אחר כך אפשר גם לגלות חמלה לילדים ולקבל שגם הם לא תמיד מושלמים..
כל הכבוד לאורית, וכן ירבו וירבו, שיש לה את האומץ והיוזמה ומאפשרת לתת אור לרגשות ומחשבות באופן חופשי וגלוי ואוהב, שמאפשר לחמול ולגדול  

אני ממליצה לכל הנשים לקרא שוב את הכתבה ובבקשה, לאט. סוף סוף אישה שמדברת בכנות ובאומץ על כל הנושאים הלא מדוברים בחברה שלנו, כולל כל הקשיים ומאפשרת להם במה רחבה ויציבה. אורית כשמה כן היא מאירה באורה על כל נושא נשים-אימהות.

נכון, בחרנו להיות אמהות אולם ידענו מראש במה זה כרוך? מישהו הדריך אותנו איך להתמודד עם כל הקשיים שבדרך? ידענו מראש את ההשלכות שבבחירה שלנו להיות אימהות? לא! אנחנו מגלות לבד את הדרך בתוך האמהות עם כל יום שעובר ומתמודדות עם הכל כולל הכל, עם כל היופי שבאמהות ועם כל הקשיים ויש לא??

אני משתתפת במעגל המופלא הזה וזו אחת המתנות הגדולות שהענקתי לעצמי לאחרונה. לא זה לא מעגל של נשים מקטרות, זה לא מעגל של נשים שרוצות לחזור לחיי הרווקות, זה מעגל של נשים שמאוד אוהבות את ילדיהן ואת האימהות שלהן ועם זאת ובתוך זה רוצות גם לצמוח, להנות ולגדול ביחד עם ילדיהן ובן זוגם, זה מעגל של נשים אמיצות שבוחרות לאהוב את ילדיהן ובאותה נשימה גם את עצמן, מומלץ בחום.

שקרה לי זה להפוך להיות אמא. לכל הקדושים המלעיגים עלי לומר שבחברה שאנחנו חיים בה אין שום תמיכה לאמהות צעירות, אין לגיטימציה לחוסר ידיעה, לעצב ולבלבול שבאים עם האמהות.
ובאמת אין לי מילים לתאר את עוצמת האושר והאהבה שבתי העניקה ומעניקה לי - עוד ועוד. גם בזכות יופיה, מתיקותה וזה שהיא הילדה שלי
גם כי אני מתמסרת אליי בכל לבי, מטפחת אותה ומקשיבה לה - וזו זכות גדולה
ועם כל זה - הבדידות עצומה ונוראית, ואין יותר את הסבתות, הדודות והאמהות שיודעות, מנחמות ונותנות לך לישון
מזל שיש נשים מופלאות כמו אורית אור שנמצאות שם - לא כדי ''להתפרנס מזה'' אלא כדי שיהיה איפה לשים את הראש, שיהיה לאן לגדול, שיהיה מקום להרגיש ולתת בלי להתרוקן לגמרי
מי שלא מבין על מה מדובר - לא היה אמא צעירה מימיו

בנות בנות, קיראו שוב והפנימו. כל מילה זהב. כותבת מס' 5 - כנראה שלא הבנת היטב, את מהות האמנות, מהות האמהות - כן להיות שם בנתינה הכי רחבה ואוהבת לילדים.
אבל גם אלייך!!!
איך לא לשכוח אותך בתוך כל זה ובזאת למלא את המאגרים ולתת להם משם הרבה יותר בריאות ריגשית ושפיות
אני משתתפת בקבוצה של כותבת הכתבה ומרגישה מבורכת על המפגש וההיזכרות במי אני בתוך כל האמהות הקסומה הזו
זה רחוק מלקטר ולהצטער להיפך... זה לקחת את כל מה שקיים כרגע ובמטה קסם להנות בתוך זה ולצמוח
הבחירה באמהות מתחזקת בי ואני לא מרגישה שאני 'משלמת' אלא רק יותר ויותר מרויחה. את עצמי ואותם
ומתוך זה, גם הם מרויחים ומאושרים.
איזה כיף לי

נשים יקרות סוף סוף נפתחה לתקשורת במאמר זה ואחרים האמת המוסתרת -שזה לא קל .שמותר להודות בזה שגם שאנחנו אוהבות את ילדינו הכי בעולם זה יכול להיות קשה מנשוא...הכותבת כתבה בצורה נפלאה כנה ואמיצה ועם המון חוש הומור את מה שנשים רבות אם לא כולם(אולי חוץ מהתתיפיפות שבינכם שלהן באמת הכל קל....)
נשים שבמקום חס וחלילה ילכו להטביע את ילדם יבינו שהן לא לבד וידברו על הכאב שלהם ויבקשו עזרה...האמת יצאה לאור תודה לך אישה יקרה ואמיצה

הייתי בטוחה כותבת יקרה, שתציעי דרכים יצירתיות איך לחזור להיות נשית למרות האמהות
ולפיכך נכנסתי.

התאכזבתי לראות אמא שאני מקווה שהיא אמא טובה, אבל כזו ששוכחת קצת שהטבע העניק לה מתנה נפלאה של עיצוב הדור הבא ובמקום זה היא עושה אמנם את תפקידה אבל עם חמיצות מחשבה.. חבל לי עלייך.

מאמא, שגם לפעמים הילדים עולים לה על העצבים אבל משתדלת להתרכז ביופי שבעניין ולא לחפש לגלגל את הגלגל אחורה לימי טרום האמהות...

בתקווה שבטור הבא לא תקטרי על איך היה כיף להיות ילדים ואיך קשה להיות מבוגר, גם אם הרבה חושבים ככה...

כי עד שאותה אמא מתעוררת, ומבינה שהיא תלויה כלכלית בבעלה ושהיא לא מרגישה טוב, הוא כבר קבע עובדה- הוא עובד שעות ארוכות ומתקדם, ומה היא תעשה? תכריז שעכשיו פתאום הכללים נשברים והילדים עליו?
הדבר הכי גרוע שאפשר ליצור בחיי זוגיות הוא הרגל . כשהגבר מתרגל שהאישה אחראית על הילדים (ומצדם הם מתרגלים רק אליה, מה שמאפשר לו לעפעף ''הייתי קם/נשאר/מטפל אבל הם רוצים את אמא!''), קשה מאד לצאת מהמצב הזה, במיוחד כשבזמן הזה הוא כבר בנה מעמד כלכלי ומשכורת, ו''לא הגיוני ולא משתלם'' שהיא עכשיו תתחיל לעבוד יותר למשל, כי השכר ההתחלתי שלה לא יהיה לעולם כמו השכר שלו עכשיו.
בקיצור, נשים יקרות, לפני שאתן מתכננות השארות בבית במודל ''בית קטן בערבה'' קחו בחשבון שזה מחיר יקר מאד לשלם.

אמהות שרוצות לבטל חופשות של הילדים לדוגמה!

לאלו שהטקסט מרגיז אותן, מומלץ לעצור שנייה ולחשוב בשקט למה... אולי, רק אולי זה נוגע באיזה עצב רגיש?
יש דברים שאנו לא מספרות לעצמינו.

איפה הנשים של פעם שידעו לשלב בין אמהות לבין נשיות?
היום יש לך נשים קטנטנות, פיצפונות, שכל שטות טנה מלחיצה אותן, ועוד עושות קבוצות תמיכ הלדבר על זה, במקום להתנער ולהחליט שיש לנו כח, אנחנו הופכות לחרקים קטנים ובכיינים.

אשה ואם לארבעה

ממש גרמת לי לדמוע

מה אני אגיד לכן בנות? פיקניק זה לא - עבודה במשרה תובענית ומלאה ואחר-הצהריים להיות עם הילדים - בתשע בערב אני סמרטוט רצפה....
אני כול כך אוהבת את הילדים שלי ובו זמנית לא באמת אוהבת את האימהות, תגידו מפונקת ותטקבקו קללות מגעילות - שום דבר לא ישנה את המועקה הקטנה שיושבת בחלק התחתון של הבטן שלי כמו אגרוף פנימה ולא נותנת לי לנשום, האחריות לשני יצורים קטנטנים ומדהימים לא נותנת לי מנוח ואני אישית לא מצליחה להשתחרר מהאבל על חיי הקודמים והחופשיים (יחסית) ולקבל בשמחה את השינוי הזה...

אבל (ויש אבל)- אני יודעת (מקווה) שעם הזמן המצב יתחיל להשתנות (זה כבר קורה) ודברים יראו לי וורודים יותר ויותר ואולי אולי, פעם, דברים שנראו לי חשובים ומעניינים בעבר יחזרו להיות כאלה.
מחזיקה אצבעות

לא מדברים על זה, ''לא גילו לי שזה קשה, לא חשבתי שאני אצטרך להכניס עוד מישהו לחיי ולהתחשב בקיומו, לא חשבתי על כל ההשלכות ועכשיו אני אומללה שאני אמא ואני אצטרך להיות עוד שנים רבות, כמה מחוייבות פתאום'' ועוד ועוד ועוד. די כבר!!!

נמאס מהמגמה הזו.

לא רוצה להיות אמא אל תהיי, רוצה, תחשבי היטב והביני את ההשלכות של האמהות. השלכות לטווח ארוך.

בארץ יש לחץ שכל אחת צריכה להיות אמא. אבל אולי הגיע הזמן לאמץ את הטרנד האירופאי, שם הרבה נשים מבינות את ההשלכות מראש ומחליטות לא להיות אמהות.

זה יחסוך המון קיטורים וברברת.

כל הקולות המשתיקים שתיארת בכתבתך צודקים ואולי עדיף באמת שתשתקי.

אמהות היא חוויה מטלטלת, מעייפת, מעשירה, מעצימה, קשה, מהנה, היא כל הדברים הללו ועוד. וכן, אמהות משמעה חשיבה מחודשת על כל מה שידענו על עצמנו כאנשים, נשים, קרייריסטיות, חברות, בנות זוג, אינדיבידואל.

הכל משתנה. ה-כ-ל!!!
קחו את זה בחשבון ואל תהפכו לאמהות אם אתן לא מוכנות לכך.אבל בבקשה, בבקשה, בבקשה, אל תקטרו כל הזמן על מה שאיבדתן וכמה קשה ונורא לכן.

פשוט אל תעשו ילדים אם אתן לא מוכנות לשלם את המחיר

אבל אז - או שאף אחת לא תרצה להיות אמא או שהן תוותרנה על כל השאיפות המקצועיות שלהן.
בקיצור, למאה ה- 21 אין עדיין שום פתרון, אבל מודעות זה גם משהו.

על האמהות

תודה!