- 11.
Moi, 17/10/10 23:38
אני קורא אותך תמיד ומרגיש שאת לא מוותרת על האמת שלך, פשוט כותבת את עצמך.
מה שהכי מרענן אצלך, זה מצד אחד ההליכה בדרך הבודהיסטית (כך התרשמתי) אך מצד שני להעמיד זאת למבחן כל הזמן, ולא להיכנע לכיתתיות מכל סוג שהוא ולתת לאמת הפנימית שלך להיות המצפן שלך בכל דרך שתלכי.
מנסיוני - נדיר ולא טריוויאלי בכלל, אפילו קצת נון קונפורמיסטי.
אני תמיד שמח לקרוא ולדעת שיש עוד אנשים כמוך, שמאמינים במה שטוב ויפה בעולם הזה.
את יודעת שחר, זה לא מובן מאליו, תישארי כמו שאת ותמשיכי להיות השגרירה של כל מה שיפה ואמיתי.
באהבה, אחד דומה לך רק קצת...
- 10.
יוש, 17/10/10 06:43
לכל בודי/מייד יש אופי משלו שמיצג התנהגות שונה. הבודי מיינד אינו ''אנחנו'' העשייה פשוט קורת לבודי מיינד אבל לא ''לנו'', כל מה שקורה פשוט קורה. אנו מבקרים משהו כתגובה לזה שמעורר בנו רגש של כעס, תסכול מרירות או אכזבה. דברים ''לא הגיוניים'' או ''חדשניים'' גם מעוררים התנגדות. אין לנו אמון במה שקורה ואנו מנסים לשפר. אלפי שנים ניסו לשפר וזה לא קרה. כל הנסיונות האלה לשפר נוצרו בנו כהתניה בגלל השפעת אחרים עלינו ואבדנו את עצמנו. כשאדם משתחרר, הוא ימשיך להתנהג כמו קודם אבל בתוכו הוא לא ירגיש שיפוטיות כלל. הוא יראה את עצמו מפגין במקום זה או אחר אבל לא יהיה לו שיפוט על כך (לא על עצמו ולא על אחרים).הוא יראה עצמו נלחם והורג, אבל הוא לא ירגיש אשם. זה נקרא מצב ''שחרור'', שחרור מכל הקונספטים של ''טוב'' או ''רע'' וקבלת כל מה שקורה ללא שיפוט אלא באהבה, אהבת החיים כמו שהם מוצגים בפנינו. מי שחווה את האהבה הזו (ללא תנאי) לא יוכל לחזור למצב הבורות.-
שחר, 17/10/10 10:21
-
יוש - אתה מדבר על ניהיליזם ולא התעוררותמואר לא נלחם והורג, 17/10/10 16:15
-
-
- 9.
אבל למה אתה מכנה בודהיסטים בשם ''רוחניים''? הבעיה של הבודהיזם
אבי צנעני, 17/10/10 05:24
-
ים, 17/10/10 08:47
-
אחד, 17/10/10 11:54
-
זו בדיוק המטרה שלי - לזעזע אותך ולהטריד אותך ולהוציא אותך
אבי צנעני, 17/10/10 22:47
-
צנעני - אתה קורא הרבה עבודה זרה בתור יהודי מאמין...
אתה גולש פה כבר לפחות שלוש שנים, 17/10/10 23:30
-
קורא פה ושם, אנא עארף...מה איתך? איך אתה יודע שאני כבר ''הרבה זמן''?
אבי צנעני, 18/10/10 08:44
-
גיא ש., 18/10/10 19:13
-
-
-
-
-
- 8.
- 7.
אא, 16/10/10 20:46
'אקטיביסטים רוחניים' הם תמיד נגד מלחמות ובעד החלשים. אבל מלחמות מתרחשות כתוצאה מאין סיבות. האקטיביסט הרוחני לא מסוגל להכיל את המציאות הזאת ולכן הוא בוחר משהו או משהו להיכנס בו, בדיוק, אבל בדיוק כמו האקטיביסטי הלאומני או האקטיביסט הקפיטאליסטי.. בזה הוא הופך את עצמו לחיה פוליטית רגילה לחלוטין שלעיתים מועילה ולעיתים מזיקה. בדר''כ ההתלהמות מכל צד שהוא מזינה את המתלהמים באשר הם.
אקטיביזם רוחני אמיתי יכוון את הבריאות אל עצמם ואל חקירה כנה של טבע הדברים, כל דבר אחר - הוא דבר אחר-
שחר, 16/10/10 22:30
שתי שאלות:
1. למה ההתלהמות הכרחית? לא כולם מתלהמים. ההפגנות למען ילדי העובדים הזרים הם מהאירועים התרבותיים ושוחרי השלום ביותר שראיתי (זאת רק דוגמה). פעילות, אגב, לא חייבת להיות השתתפות בהפגנות.
2. האם חקירה עצמית נעשית רק תוך כדי מדיטציה פורמלית? אם אתה יכול ללכת לעבודה, ללכת לבנק, לנסוע על אופניים ולזרוק זבל כאדם רוחני, למה אתה לא יכול לדבר או לפעול נגד מה שנראה לך מזיק ולהישאר רוחני?
למה לא לעשות משהו פוליטי ואז למדוט על התחושות שעלו?-
אא, 17/10/10 11:20
-
גיא ש., 18/10/10 19:47
-
-
-
- 6.
בועז, 16/10/10 00:39
זה מאוד רומנטי להלחם ולהאבק בעד עקרונות חשובים ו''צודקים''. יש אנשים עם הרבה תשוקה ואש, יש כאלה עם פחות, לכל אחד מהם יש את המקום והזמן.
הרבה פעמים אנחנו מוצאים מטרה נעלה להלחם עליה כדי לברוח ממשהו אחר.
הבודהה אמר ''העולם הזה עשוי מהתודעה שלך בלבד'' - כלומר, אם את כל הזמן אומרת שהעולם זקוק לתיקון אז כל העולם יהיה זקוק לתיקון.
אם תתחילי בתודעה שלך ותמצאי את המקום שלא זקוק לתיקון אז כבר כל העולם ירוויח.-
שחר, 16/10/10 10:12
להתחיל בתודעה שלי זה בסדר גמור, אבל זה לא סותר מעורבות רגשית ומעשית במה שקורה מסביב.
הטיעון שמדובר בבריחה לא תופס בעיניי. כשאתה מעורב, למשל, בסיטואציה חברתית כלשהי, אתה יכול למצוא את עצמך מוצף ברגשות כמו כעס, עצב וחוסר אונים וצריך להתמודד איתם. למה זה לא יכול להיות חלק מתרגול?
מי שלא יכול לא חייב להיות מעורב. זה בסדר. אבל לשלול מעורבות באופן גורף על בסיס טענות רוחניות - לא נראה לי הגיוני.-
אני היקר גם כן, 16/10/10 13:22
''מעורבות'' היא היכולת ''להתערב'' בכל דבר. ובמה איננו מתערבים, כאשר אנו מעורבים - מאז ומתמיד - בכל מה שאנו מגיבים אליו: חושית, רגשית ואינטלקטואלית? באנגלית, קוראים למעורבות הגורפת הזו בשם (המפתיע): respons-ability. ואם כל מה שאני יכול ''להשיב'' לו (להגיב אליו) הוא באחריותי, הרי שכל שמתרחש בעולם - שהוא תמיד ''העולם שלי'', כפי שאמר בועז - מתרחש בו מיוזמתי (או שהינו תוצר של משהו שיזמתי בעבר שאיני זוכר). ואם כל ''אחרות'' היא אכן ב''אחריותי'', תגובה מהסוג הפוליטי כגון זו שמציעה שחר, לגיטימית בדיוק כמו חוסר תגובה מהסוג ה''מתנתק'' מן העולם. שתי הדרכים כשרות, לוגית ורוחנית (בניגוד לדיעה ניו-אייג'ית רווחת, סתירה ממשית בין לוגיקה פרטיננטית לרוחניות אמיתית, אינה אפשרית). השאלה החשובה היחידה בנידון היא איזה שימוש ייעשה הסובייקט המגיב, או זה הבוחר שלא להגיב, בתגובתו או בחסרונה? האם זו תשמש אותו לגדילה - שרק היא תהווה שיפור ממשי, אגב, באותו ''עולם'' עליו אנו מצרים או שאותו אנו מקבלים כשם שהוא - כבן אנוש, או שתמנע אותה ממנו? לאלוהים - ז''א לכל אחד מאיתנו - פתרונות תקפים באותה מידה!
-
בועז, 16/10/10 14:05
בעיני אקטיביזם היא לא מילת גנאי.
אבל להבדיל ממך אני חושב שכדאי שיבוא או מאהבה או מחמלה.
כעס, עצב וחוסר אונים נובעים לרוב מהזדהות לא מודעת עם תפיסות שגויות לגבי עצמנו והעולם.לא רק שפעולות שנובעות מתחושות אלה לא מועילות, הן מזיקות.
אגב, לפעמים חוסר מעורבות יכולה ליצור את אותו הנזק, אז אין פה נכון או לא נכון, זה תלוי סיטואציה.
התפקיד שלנו כבני אדם הוא למצוא את המקום שיכול לעזור בתבונה מרגע לרגע בכל סיטואציה.
ועל השלב הזה לצערי, מדלגים הרבה אנשים שמוצאים ב''אקטיביזם'' נוצה להתהדר בה.
כמו שיש ''אגו רוחני'' יש גם ''אגו אקטיביסטי''-
אני, 17/10/10 07:24
כעס, עצב וחוסר אונים הן תחושות הפוגעות קודם כל בזה החש אותן ומשם, כמובן, בכל הבאים איתו במגע, יהיה זה דרך פעילות פוליטית או בכל צורה אחרת. פעילות פוליטית אינה שונה אם כן מכל פעילות אחרת: אדם הפועל מתוך שמחה, אהבה וסיפוק, יהיה בד''כ מדויק ויעיל בפעולתו ונעים וחיוני לסביבה, בעוד שאדם הפועל מתוך תחושות תסכול ועצב, יהיה לוקה במעשיו, בדיוק כמו במגעיו עם החברה והסביבה. אם לקחת את הדיון צעד אחד הלאה, חשוב להבין שמהזוית הרוחנית הטהורה (ה''קיצונית'', יהיו שיגידו), האדם - כל אדם - אמור להגיע בחייו למצב של ''אי-פעולה'' (מה שהטאואיסטים כינו בשם: Wu-Wei ובתרבויות אחרות נתפס כ''מוות בחיים''), הוא למעשה המצב הטבעי לכולנו, בו אנו הווים בלבד, הוויה סביבה מתרחש כל שצריך להתרחש, משום שאינה מעורבת באופן אקטיבי בנעשה. בדרך זו, פועל הפרינציפ האלוהי המצוי בכל: חבוי, אינרטי, ודווקא משום כך מכוון הכל כראוי (המדע טוען שבדרך דומה מתקיימת כל גלקסיה ביקום, כשבמרכזה מצוי ''חור שחור'', שהינו למעשה מרכז דחוס של ''אי-עשייה''). כיצד מגיעים למצב זה באופן מודע? ייתכן שדווקא דרך עשייה מסוימת...
-
-
-
- 5.
- 3.
שלומי, 15/10/10 17:38
כשלמדתי דהרמה בדיוק פרץ מבצע ''עופרת יצוקה''.
מייד התעורר בי צורך עז ללכת להפגין נגד שפיכת הדמים, אבל חבריי לדהרמה כולל המורה, אמרו לי לשבת בבית, למדוט ולערוך טקס טיהור כדי לטהר את הקארמה שלי.
אם אפגין, הם אמרו, זה רק יעיד על בורותי ועל כמה שאינני מבין שהכל בא מהקארמה שלי.
הם אמרו שזה יעורר בי כעסים, למרות שאינני מפגין זועם - אני פשוט שם, מאחורה, עצוב על המצב.
זה נשמע לי כמו בדיחה עצובה בזמנו - בזמן שחיילים ופלסטינים נהרגים, אני אשב לי במזגן ואטפח לעצמי על השכם עם קארמה נקייה יותר???
כמובן שהלכתי להפגין - הסיבה הייתה שפשוט לא יכולתי לעצור את עצמי, ומאוחר יותר התנתקתי מהקבוצה.-
שחר, 16/10/10 10:17
-
- 2.
- 1.