- 3.
אביחי, 07/10/10 11:41
בחלקו הראשון של המאמר הזה יש זיהוי יפה ומדויק של האהבה שנולדת מן החוויה של המוחלט, כלומר אהבה לא אישית ל"זה" שהוא טבענו האמיתי ולא מושג ע"י החשיבה.
אבל המוחלט מתקיים מעבר למנוחה ולתנועה ולכן הזיהוי של הסוג השני של האהבה הוא פשוט מוטעה. אלוהים יכול להתגלות בפעולה או במנוחה וזאת ההתניה של אנדרו שמשייכת אותו לקטגוריה כזאת או אחרת, כנראה מן הרצון לתת לגיטימציה לדחף, שבעצמו הינו רצון לקבל או חוסר שלמות. אצל מורים שנטמעו לחלוטין בהוויה היצירה נוצרה סביבם בעודם מעבר לה כעוגן באינסוף.
מעבר לכך המפץ הגדול, תפיסת הזמן והמרחב בעצמם נוצרים במיינד וכל עוד המיינד לא נטמע לחלוטין בלב -בהוויה - יש חוסר בהירות ושלמות.(הערת אגב: כל מי ש"חסר לו זמן" זה מפני שהזמן שהוא יוצר אינו מספיק לזמן שהוא צורך). ה"תשוקה ראשונית להתקיים" היא שורש הנפרדות שלנו ואינה מתקיימת בנפרד ממנו. היא בעצמה נמסה ברגע שהתובנה של המוחלט ממלאת אותנו ואז אנו ממשיכים להתקיים עד להתמזגות במוות עצמו אך בהעדר דחף. בקיצור, ניכר שאנדרו מכיר את המוחלט אך גם שלא נטמע בו לחלוטין וחבל שהוא לא מכיר בכך. כנות מוחלטת היא לפעמים כל מה שצריך.-
אביחי האם יתכן שהפוסל במומו פוסלאהוד, 07/10/10 13:46
-
ר', 07/10/10 20:08
הבנתך אכן סובייקטיבית, לדמיין איך היטמעות במוחלט אמורה להיות, או איזה פעילות נגזרת או לא נגזרת ממנה היא בגדר השערה תיאורטית - מנטאלית בלבד. מלבד זאת, לפי ההגיון של ''הפוסל במומו פוסל'' הזה, אז גם כל גינוי של רוצח או אנס מצביע למעשה על כך שהמגנה רוצח או אנס בעצמו? הדוגמא הזאת אכן קיצונית, אך לשבת בפסיביות מהסוג שאתה מבטא, לשמוע את הניסוחים המועתקים, ההבלים והשקרים של אנדרו כהן - אודות מצבים שאין לו מושג בהם, ולקבל אותם, היא תמימות הגובלת בטיפשות. האגו המפלצתי, הביזנס שהוא יצר מידע שניתן לו בחינם אומרים הכל. אם זה מה שאתה מחפש, אז אומר לך בכנות, חבל על זמנך היקר.-
יוש, 08/10/10 06:41
הנחת העבודה פה היא שיש מישהו ספציפי שיושב או מגיב לארועים כאלה או אחרים. אבל דברים פשוט נעשים ולא על ידיך, כי אתה כאדם נפרד איינך קיים, זאת המאיה בדיוק. ''הרוצח'' הולך לכלא או לא אבל אבל האם ''הרוצח'' קיים בזכות עצמו או הינו תופעה כמו התפרצות הר געש שיכולה להרוג הרבה יותר? האם נוכל לוותר על תפקיד השופט כאשר הכל מנוהל בדיוק מוחלט ללא יכולת הבנה מצידנו. האם השיחרור אינו בדיוק הוויתור על ההבנה של הסיבה?-
הנחת העבודה פה היא שיש מישהו שקורא לעצמו ''מורה רוחני'' (ל''ת)
ושיש כאלו שקונים אתה זה ומשלמים על זה, 08/10/10 23:55
-
-
-
ר', 07/10/10 20:36
לתודעה המוגבלת למינד - מקור החשיבה והדיבור, אין יכולת לתאר את המוחלט, מכיוון שהוא נמצא מעל ומעבר ליכולות הקוגניציה של המינד שמוגבל למחשבות, שתמיד יהיו יחסיות למקור המוחלט שאותו הן מנסות לתאר. גם ''זה'' המתואר בכתבים, גם ביטוי כמו סאט צי'ט אננדה, או כל תיאור מנטאלי - מילולי כזה או אחר, יפה ככול שיהיה, הוא בסופו של דבר רק מילים. שהמחשבות והמילים המרכיבות את המינד נעלמות, והמינד נעלם יחד איתם -שההתבוננות, הקשב והריכוז נעשים אבסולוטיים בנעשה כאן ועכשיו, אחרי שה''אני'' שוקע ולפני ש''האני'' עולה, ''האחד שאין שני לו'' נחווה - ללא מילים - כמציאות המוחלטת.
-
אמיר, 08/10/10 01:02
אין המורה הרוחני חייב להיות נטמע לגמרי במוחלט והוא יכול להדהד אותו וגם לצמוח לתוכו במקביל. מדובר בטיהור פנימי של נטיות למינהן, אבל דרושה לשם כך כנות גדולה והתייחסות להוראה כלימוד משותף. להטמע במוחלט זה עניין של בשלות הלב ואי אפשר לייצר אותו באופן מלאכותי.גם אביחי לא התיימר לחיות במוחלט אלא להאיר חוסר הבנה ניכרת של ארוס כסוג שני של ''אלוהי הדחף''. אם תקרא היטב את התאור:''אני חייב להפוך מודע יותר.'' מנין מופיעה השאיפה הרוחנית הזו? - תבין שגם אנדרו מתאר שאיפה להפוך להיות ''מודע יותר'' וזאת ברמה הגבוהה ביותר של התפתחות, שבוודאי אינה מבטאת היטמעות במוחלט, שם אין צורך כזה אלא סיפוק מוחלט מעצם החוויה הישירה והמתמדת של שלמות.
-
יוש, 08/10/10 06:36
-
אם האגו הוא ''שר הפנים'' המינד הוא ''שר החוץ'' והחושים הם ''שר הרווחה''
האזרח ר', 08/10/10 12:02
ואין ראש ממשלה שירסן אותם ויפקח עליהם, אז שרשרת מקבלי ההחלטות של ממשלת הצללים הזו, שמתיימרת לומר מה נכון ומה לא נכון, תוביל להחלטות שגויות - קארמה. כאשר ''ממשלה'' כזאת, המנוהלת ע''י עסקן פוליטי כמו אנדרו במקרה הזה, באה ''לממשלה'' אחרת - משליטה את הרודנות האימפריליסטית שלה, ואומרת לה מה צריך לעשות ומה לא לעשות, מה נכון ומה לא נכון, ואותה ''ממשלה'' מקבלת את פוליטיקת הביבים הזו באמונה עיוורת, מבלי לבחון את הטרור הזה לעומק ולהתנגד לו, אז היא תיהפך להיות בדיוק אותה ''ממשלה'' מושחתת, שאין בה דין ואין דיין, כמו זו שהתיימרה מלכתחילה לעשות בה סדר.-
יוש, 09/10/10 08:17
יכול כל אדם לראות עצמו כמדינה עם ממשלה וכדומה. המדינה שלנו היא בבואה למצבנו הפנימי. כאשר אנו נשלטים ע''י המיינד שלנו (מדינת מומחים) לפעמים זה מצליח ולפעמים לא, כאשר אנו נשלטים על ידי האגו שלנו(דקטטורה) , אנו מתקדמים חזק על אדמה חרוכה, כאשר אנו נשלטים ע''י הרגשות, התוצאה תלוייה במצב הרוח שלנו. רק כאשר אנחנו מוורים על השליטה של שלושתם ונותנים לאמת הפנימית (אנטואיציה) לשלוט בנו, אז למרות שהתוצאה לא בהכרח הגיונית, מלאת כוח ורגשית, היא מדוייקת לפי הרצון הטבעי.
-
-
-
-
יוש, 08/10/10 06:33
אז עוד מילים. מדוע שנשפוט את אנדרו כהן כשיכולת השיפוט של כולנו מוגבלת? המיינד אינו יכול להביא לנו אמת מוחלטת בגלל התכונה הדואלית של החשיבה (טוב ורע). לכן גם מילים אלה אינם מביאות אמת אבל אולי מצביעות לכייון אחר.שאולי המצב העילאי הוא הרבה יותר פשוט, שאולי הויתור על המילים כמביאות אמת הוא הויתור על ההתנייה הגדולה מכולם, אולי האמת היא פשוט מה שמופיע ללא שיפוט, פשוט חוויה של ''היש''. ואולי אז מי שחווה, פשוט נעלם כדמות אינדיבידואלית ונשארת החוייה עצמה שנחוות ללא מי שחווה אותה, טוני פרסונס Tony Parsons אומר את זה יפה.-
מילים יכולות להצביע, לחוויה הישירה מתמדת אין תחליף
אמיר, 08/10/10 10:55
הבודי-מיינד אכן יכול ממשיך במסלולו אבל במהותו אינו אלא סוג של הקרנה הולוגרפית, כמו כוכב שאורו ממשיך להגיע אלינו אך הוא כבר אינו שם.ועם זאת, אצל אדם שנטמע במוחלט יש תמיד שינוי מהותי וגם טוני פרסונס (הגם שההוראה שלו היא מעין וודנטה פשטנית לטעמי) עבר למצב שבו פתאום הניח לכל והחל ללמד, כי משהו בחוויה הפנימית השתנה באופן קיצוני. הביקורת המקורית היתה על ההוראה של אנדרו שאינה מדוייקת ועל המצאה של "אלוהי הדחף" ו"אלוהי המנוחה" שאינה אלא שניות מוסתרת, כך שהקשר לרמת ההשגה שלו הוא מסקנה ולא העיקר. הבלחה של המוחלט או הבהוב אינה כהטמעות. הצורך לצמוח מתקיים אצל מי שלא נטמע וזה ניכר בהוראה. אז המיינד הוא זה שצריך להיות מכוון לאמת של החוייה בעקבות הלב ולאפשר את ההתמסרות. כשהמיינד לא נטמע הוא מייצר תאוריות על אבולוציה של תודעה ועל אהבה לדחף, ולמי שזה תורם יבושם לו.
מעבר לכך, גם מורים כמו ראמנה וניסרגדאטה לא נמנעו מביקורת על אחרים ואין כל פגם בשימוש יעיל ומכוון בחשיבה, שיכולה להיות כלי חשוב לצמיחה. שבת שלום.-
יוש, 09/10/10 08:24
אבל האם זה יהיה לא מדוייק להגיד שלכל תלמיד יש את המורה שלו? ושחרור זה בדיוק המצב שהתלמיד מפסיק להיות תלמיד של מישהו. אז אנדרו אינו פסול כמורה כמו כל מורה אחר ומי שנעשה תלמידו מקבל מה שהוא חושב שהוא זקוק לו.
המיינד תפקידו היחיד הוא תקשורת, העברת ידע שמצביע על המציאות לאדם אחר באופן אישי. ביקורת זה עניין של סגנון ספציפי של בודי/מיינד מסויים ואינו מזיק למי שזקוק לו אבל בשחרור, למשתחרר (שנעלם כאנדיבידואל) אין כלל ביקורת והוא מקבל את הכל בשלוות נפש אבל עדיין הבודי/מיינד שלו (הסגנון האישי) ממשיך כמו קודם כי הביקורת היא חלק מהאחדות.
-
-
-
- 2.
גובה 1000$ ל''הארה'', ורק גורם לנזק ובלבול. (ל''ת)
האיש הזה הוא הפנים המכוערות של הניו אייג', 05/10/10 23:50
- 1.
המילה ''אהבה'' או אהבת האל או אהבה רוחנית הם מושגים מהנצרות...
אבי צנעני, 05/10/10 14:51
סוחר ה''רוחניות'' אנדרו כהן מנסה למכור את מרכולתו לנוצרים אמריקאים ולכם משתמש במושגים שלהם...
אבל היהודים ועמים אחרים יודעים לאיפה לקחה אותם האהבה הנוצרית המעוותת הזאת,
המבוססת על המוסר הנוצרי המעוות והחולני...
יהודי ישתמש במילה ''אחדות'' - המדויקת והעמוקה יותר - בהקשר הרוחני המוחלט, ובמילה אהבה - לאישתו ואהובתו ואפילו ילדיו וחבריו, כי זו אכן אהבה המבוססת על אנוכיותו ואין בכך כל בושה ופגם, ככתוב : ''אנוכי ה' אלוהיך ...''-
יוש, 05/10/10 17:43
-
לא . יש לך טעות חמורה. אחדות לא כוללת את הכל.
אבי צנעני, 05/10/10 18:05
-
יוש, 08/10/10 06:23
במצב אחדות כשנותנים לך לאכול סלט עם ברגים אתה אוכל את הסלט ומשאיר את הברגים בצד.
אותו דבר אתה עושה כשאתה לא באחדות. זה נקרא הגיון בריא וטבעיות.
ההבדל היחיד במצב אחדות שאתה לא עושה עניין מזה, פשוט ממשיך הלאה ולא מחפש סיבה כי יש הבנה שלא ניתן לגלות את הסיבה האמיתית. זהו ויתור לטובת מה שמופיע מול מה ''שצריך'' היה להיות.
ואם לא הבנת את זה, לי יש בעיה רצינית בדרך ההסבר.
-
-
-
מושון, 05/10/10 17:54
נהנה לקרוא את הדברים שלך, גם אם לעיתים רחוקות אני מסכים עם דעותייך...
הפעם חביבי, אין לי מושג ירוק על מה אתה מדבר!
הכל כאילו התהפך...
''ואהבת את אדוני בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מעודך'' הוא שימוש אחד מני רבים במילה אהבה בהקשר שלה לאלוהים ביהדות, לעומת זאת המילה ''אחדות'' לא מופיעה בהקשר שאתה מזכיר בתורה, אם בכלל (אתה מוזמן לתקן אותי, רק אל תביא לי ''אלוהים אחד''...),
אחדות היא או ''הכל אחד'' היא דווקא מושג הינדואיסטי שהתערבב גם עם הבודהיזם, לא זכור לי שזה קרה ביהדות עד שהחסידויות הופיעו וגם שם מדובר על ''אחדות'' במובן של יצירת שלם (שלמות) בין הבריאה להשפעת האל.
יום טוב -
-
אהבה היא מצווה יהודית =וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ
ה' = המוחלט-האמת, 07/10/10 13:59
-