מתוך הספר ''קתוליות עכשיו'' של אביתר מרינברג שיצא לאור לפני כמה חודשים: ''הכנסייה הקתולית, הכנסיות האורתודוקסיות, ורבות מהכנסיות הפרוטסטנטיות, מחשיבות את הטבילה כאקט חד פעמי המותיר חותם על הנטבל. אם חטא, החסד האלוהי עשוי אמנם להתרחק ממנו, אבל אם שב מדרכו הוא אינו זקוק לקבלה מחודשת של הסקרמנט. ביצוע חוזר של הטקס יהיה לא רק חסר תוקף אלא אפילו אסור. טקסים הנעשים לעיתים על ידי נוצרים המבקרים באתרי טבילה בנהר הירדן אינם ברוב המקרים טקסי טבילה של ממש (שכן מדובר לרוב באנשים שנטבלו בעבר), אלא כאלה שמטרתם לכל היותר להזכיר את טבילת האדם הפרטי ואת הטבילה ההיסטורית של ישוע בירדן.''
השם ישו נכתב גם עם ראשי תבות, או להבלטת יחס זרות, או כתפילה ששמו (הערצתו) וזיכרו יימחו מלב.
לעיתים נדירות אפשר למצוא ש'ישוע' השתרבב לדברים של יהודין נאמנים אך זו קליטה לא מודעת מהחוץ, או פעולה של קלדנית.
יהודים גם כינו אותו ''אותו האיש'' כדי לא להזכיר את שמו.
בכל מקרה ההתבטאות ''כהלכה'' נועדה להרגיז יהודים נאמנים ליהדותם.