אני, בתור בחורה דתיה, זכיתי לבלות יוכ''פ בסן פרנסיסקו. מאחר ואין שום ''הכנות'' ליום בעיר הזו, הלכנו בבוקר שלפני למכון כושר להירשם. בדרך ניסינו את האנגלית הרצוצה שלנו על פקיד הקבלה, מאט.
אמרנו לו: יו נוו, טודי איז א ורי הולי דיי פור דה ג'וז. איטס זה דיי אוף ג'ג'מנט.
ומאט הביט עלינו בקלילות, ואמר: אה, אז אני לא צריך לדאוג, כי בגדול אני בחור ממש בסדר. (באנגלית כמובן).
כדוסית, עם כל המטען החרדתי של התעסקות אינסופית בלמי שכחתי להחזיר עפרון ועכשיו אני אוכל אותה, זה היה מקסים. ומדהים. מכיר דתי שיכול להעיד על עצמו ש''בגדול הוא בסדר''? בלי חרדות, דקדוקים, הרהורים?
יש את הסיפורים האלו של חברה שמתו מוות קליני, הגיעו לבית דין של מעלה, ואז יצתה בת קול ואמרה ''אתה חייב לסבתא שלך חצי שקל!!!''
אנשים שיכולים להגיד בשמחה שבגדול הם בסדר מקסימים אותי.