המודל של ה-DNA לא רלוונטי כאנלוגיה למשהו ריגשי. מיותר לחלוטין.
מכאן להסיק שאנחנו נכנסים לדרמות או תפקידים לא לנו - ומרגישים רגשות לא לנו - זה אבסורד.
כל אחד נכנס לתפקיד כלשהו במערכת יחסים כלשהי - במודע, או שלא במודע, כי זה עונה לו על צורך מסויים.
זה שחלק מהצרכים שלנו עונים על תבניות שמוכרות לנו - לא אומר שאנחנו מרגישים רגשות שלא שייכים לנו.
כל רגש שאנחנו מרגישים הוא שלנו ושלנו בלבד. שום דבר לא מושתל בנו. כשברור שאנחנו חוזרים על הידוע והמוכר - מה שמוכר לנו מהתבניות הראשוניות והבסיסיות שמרכיבות את חיינו, דהיינו מעגל המשפחה הקרובה.
בהחלט ניתן לזמן לחיינו משהו חדש. זה מצריך מאמץ רב של השקעה. השקעה שתחילתה היא שיכלית ולא ריגשית. כל עוד הרגש הוא שישלוט בתגובות שלנו ולא השכל - נחזור שוב ושוב על אותן תבניות מוכרות משכבר הימים.