אני מסכימה עם יעל שמי שמתרגל יוגה באופן קבוע מרגיש את ההשפעות הטובות ולא זקוק למחקרים. עם זאת, אנחנו חיים בעולם מערבי שרוצה הוכחות והדרך שלו לקבל זאת זה ע''י מחקרים. ישנם מחקרים טובים ומקצועיים וישנם לוקים בחסר. כדי לעמוד על טיבו של מחקר, צריך לקבל פרטים כמו - כמה נסיינים השתתפו, באיזה מדגם, מה רמת המובהקות ועוד. מאמר שסוקר מחקר באופן מקצועי ראוי שיביא את הפרטים הרלוונטיים ולפחות מי כתב את המאמר, שנה, איפה פורסם... ''ממצאיו פורסמו בהרחבה בעיתונות המקצועית'' לא נותן את המידע.
בנוגע למעט פרטים שנכתבו במאמר, צריך לשים לב שהנבדקים היו בריאים ולא כפי שכתבת בהתחלה ''החוקרים ייחסו את השיפור במצב החולים...''.
כמו כן, יעל, אם הבנתי נכון מהפסקה האחרונה בו את מטילה ספק במחקרים (ואני מסכימה איתך בחלק גדול מהמקרים), למה להקדיש לזה מאמר... ?

איפה היא מלמדת?

תרגול יוגה בודאי מסייע לסובלים מדכאון.
אולם, לא ניתן להשוות את האפקטיביות שלו לזו של טיפול תרופתי מותאם, הן במהירות ההשפעה והן בעוצמתה.

במקרים של ''דיכי'' או דיכאון מינורי, ישנה בהחלט ברירה למטופל. בוודאי שההשקעה בעיצוב וייצוב של תרגול יוגה היא משתלמת יותר לאורך זמן במקרה זה.
במקרה של דיכאון מיזורי, הייתי מאד נזהר בשלבים הראשונים, היות ומחלת הדכאון, כשהיא נוכחת באופן משמעותי בחייו של המטופל - מחוללת סבל רב מאד ונזק לעיתים בלתי הפיך ליחסים של אדם עם עצמו ועם סביבתו. גם פגיעה היקפית וכזו המכוונת לאיברי מטרה קשורה לדכאון קשה.
על פי רוב אנשים הסובלים מדכאון לא יוכלו להתמיד ולתרגל יוגה לאורך זמן. רצוי לטעמי ומניסיוני הקליני, להפנותם לאבחנה רפואית ובמקביל לנסות ולתמוך בהם ברוח היוגה.