הכתיבה שלך כל כך מדויקת. אני שמח להתוודע אליה דרך NRG והאתר שלך. גם מהספר אני מאד נהנה (והייתי אם היה מיספור הפוך בכל הםפרים).
האם יש זרם מסוים בבודהיזם שיותר משפיע עליך?
אתה מלמד איפשהו?
בכל מקרה תמשיך כך ושתהיה לכולנו שנה טובה.

אשר אויה, חוטאת בצפיה בהשרדות - אכן כבריחה - מודה - אך עדיין אינני רואה עצמי נחותה במשהוא ממך. בעצם העניין שאתה שופט אותי וזקוק לדרג אותי באיזשהיא מדרגה תחתיך כבר יש טעם לפגם ותחושה שאף אתה זקוק להסחות דעת שיפוטיות כדי להצדיק לעצמך את דרכך.

המאמר הגיע אלי בתזמון מעולה
קצת לנחם את הנפש, לעודד, לשמח
ולהתחדש בדרך ובאמון
חיבוק גדול מותק

13 וככל שהעמקתי בחיפוש כך הסבל גדל.
לאחרונה זה היה בלתי נסבל, התקפי חרדה, פחד ממוות ופשוט סבל נוראי.
כאשר אתה כבר לא מאמין במנגוני ההגנה והאגו כבר לא משמש לך כקרקע בטוחה אתה מתחיל לצעוד על פני תהום והכל מתמוטט, כל ההגנות מתמוטטות אבל אתה לא יכול לחזור יותר לבורות הנחמדה ואתה עדיין לא נמצא בהארה המבוקשת אז אתה תקוע באמצע בסבל נוראי ומקנא בבורים ובמוארים!

האם ההסתייגות שלך מטלוויזיה היא משום שהיא נראית לך מדיום טיפשי, שלא תיתכן בו יצירה של אמנות בעלת ערך? אם כן - בדוק את עצמך בעניין הזה.

או שההסתייגות היא מכל עיסוק בתרבות ובאמנות, כמשהו חיצוני לנפש שלך ולכן טיפשי? אם כך, אם החברים היו מתווכחים על ספר טוב או על ציור, גם אז הם היו טיפשיים בעיניך? אם כן, אולי תביא דוגמה כזו בטור הבא שלך, כדי שיהיה ברור אילו פעילויות תרבותיות בדיוק נחשבות בעיניך לפחותות ערך...

על איזה ''מסע'' אתה מדבר בדיוק ?
האם זה שהחלטת לצוטט כל מיני מורים וללכת לסדנאות העביר אותך ממקום למקום ?
אגלה לך את האמת - אחרי כל ה''מסע'' אתה אותו האגו שהיה לפני ''המסע'', רק שעכשיו האגו החליט שהוא רוחני.האגו סובל מטבעו - בין אם הוא מתלבט איזה ג'ינס לקנות או לאיזו סדנא ללכת.
בין אם נראה לו שהקריירה שלו בדעיכה או שההארה עדיין רחוקה מדי. שזה כשלעצמו משפט מפגר לחלוטין, מפני שאם ההארה היא רחוקה ויש להשיגה, אז היא זמנית וברת חלוף ממילא.
אגב, הההתנשאות :''
ואמנם, בזמן שהאדם הלא רוחני שקוע ביצירת מסגרת משמעות פסיכולוגית מגנה, מתמודד האדם שיצא למסע הרוחני עם התמוטטות מערכי ההגנה שלו''
כן ? הייתי אומר שהוא דווקא מאמץ ערכי הגנה חדשים וקלים יותר - ללכת בסחבות, לצוטט מורי זן ולהרגיש מעל כולם. נשמע כמו סט חדש ומגניב לגמרי של ערכי הגנה וכלים לאגו המנופח ....
לפעמים, כשהערכים האלה לא פועלים רגעית, עולה אותו דכאון קיומי שהוא מהות החיים (ע''ע בודהא שייקמוני).
חקור קודם מי אתה ומה אתה רוצה באמת.
איכשהו,
כשמוצאים את השואל, מוצאים את התשובה לשאלה.
ועזוב אותך ממסעות והגדרות, הרבה יותר קל בלע

היא שא'- הם מאוד יהירים. ובעיקר ב'- יש להם מערכים מחשבתיים מאוד מורכבים שבסופו של דבר מצדיקים את הנטיות הטבעיות שלהם, וההגדרה ''ללא מאמץ'' היא בד''כ אני יכול להישאר בדיוק מי שאני, וזו ההארה. בלי לזוז מילימטר, ועם ללעוג בדרך לכל מי שלא כמוני.
אם אני לא מאושר- זו הרגישות הטבעית שלי (חלילה לא דכאון). אם מישהו לא מסכים איתי- הוא בור, אני רואה יותר טוב.

הרוחניקים הם אומללים כי פשוט הראש שלהם ''חופר'' כל הזמן. אפשר להתעורר לחיים כמו שהם כשמפסיקים לחפור ומוותרים על כל הידע הרוחני. הארה זה לזרוק הכל ולא ללמוד יותר. לזרוק את כל ההזדהות לכל העקרונות והקונספטים שצברנו ופשוט לחיות את החיים כמו שהם באים. מי שחי את הרגע לא יהיה אומלל. תנו לראש לנוח או על תתיחסו אליו ברצינות תהומית. איך תוכלו לראות את היופי של הפרח אם באותו זמן אתם משוים אותו לפרח אחר?

הסיבה ש''רוחניקים'' נוטים להיות יותר אומללים זה בגלל שהם יותר מנותקים מהמציאות. אושר נובע מפעולה נכונה ומהצלחה בתוך המציאות, כלומר שימוש בתודעה ובאגו ולא בריחה מהם.

הבעיה היא שמסע רוחני לא מוביל לשום מקום.
בסוף באדם משכנע את עצמו(ע''י הדחקה)שהוא מבין ועכשיו הוא מאושר.
מה ז''א ''אושר מבוסס חכמה''.איזה חכמה?
מה אתה מבין בסוף המסע הרוחני שלא הבנת בתחילתו? ויותר חשוב:איך הבנה זו התרגמה לשינוי פנימי?
תסביר!(תנסה)

האור שהשארתי מאחור... תמיד נמצא איתי... במחשבות, בחלומות ובלב.
יום יבוא ואתחבר לאור מחדש, ואז.... נסנוור את העולם. ( ניפגש בפרח :-) )

אבל גם עם הכאבים והמשברים הכי עמוקים שחוויתי ושעדיין אחווה מעולם לא קינאתי באלו שבוחרים בצד הקל של החיים. אין בזה כלום, מבחינתי, זה לא יותר מאקמול מעליב ועלוב לנפש האדם. ולי אין בעיה עם זמניות הקיום כמו עם העובדה שלא הרבה תרים אחר חופש ומסתפקים בלהיות ''אומרי הן''.

אני לגמרי בתקופה של סבל-מבוסס-רגישות

כשמתעוררים מגלים שהאור נמצא בפנים!
תודה ארז על המאמר המאיר והנפלא.