שלום טל,
אני מבין את הכמיהה הפנימית שלך למשהו עמוק, מהותי וייחודי המלווה באנושיות נוכח התסכול שבהיעדר כל הדברים הללו. מצד אחד האמת יכולה לכאוב מצד שני יש את הכמיהה למשהו בעל משמעות אמתית. אני חושב שלהיות מודע למשהו למרות שהוא מציג פן קשה של המציאות מבלי לקרוס מנטאלית הוא חוויה עצמהתית ובעלת ערך והחיכוך בין השניים נותן את הניצוץ ומלבה את האש הפנימית.

חזק ואמץ

היום קניתי ואפילו קראתי את רובו. מידע מצויין למחפש המתמיד. עם זאת, המדובר ברעיונות שקשה ליישם, במיוחד שכולם מסביב נעדרים ולו הבנה בסיסית אודות מודעות, דינאמיקה ו... אנושיות. כשאר החומרים של גבריאל, גם כאן יש עומק, ייחודיות ועוד משהו שאין לי שם עבורו- אולי תדר של אנרגיה שמהדהד עם האמת הפנימית.הספר ממקד את שימת הלב ומחזק ראייה מפוכחת אודות החיים ואנשים... מדליק לך מנורות באשר לדפיקות מסביבך...מה שבהחלט מעורר בי דיכאון... את החלק שבו המודעות/עירות אמורה לחזק אותך ולהבעיר את האש הפנימית- לא הבנתי...
בהצלחה גבריאל.

הימצאות של התודעה (או המודעות) בחוויה, אם (אידיאלית) בזמן אמיתי, או בשלב מאוחר יותר, היא כנראה, באמת תנאי ראשוני ואמיתי להתפתחות. השלב הבא (אם יותר להציע) הוא הניסיון לשמר מורעות זו בטהרתה, משימה קשה הרבה יותר (אם להשתמש באנלוגיה התנכית ''והגית בו יומם ולילה'') שהיא ה''ערות'' של הזן.

כל חוויה, בנאלית ככל שתהיה, מהנה או מענה, מספקת לנו את ההזדמנות ללמוד את עצמנו –החווה- כמות שהוא, עירום ועריה (האני ה''אמיתי'', האשיות המותנית, תכונות מולדות). את מושא החוויה (האחר, האובייקט) לא נוכל כנראה לדעת לעולם.

הניתוק מהאגו (במובנו הטהור ללא קונוטציות מוסריות שנדבקו אליו), שעליו מדבר מר רעם, הוא המשימה האמיתית, ומאפשר הבנה אמיתית של החווה ומרכיביו השונים והמשתנים).
נוכחות האגו מחליפה את אותה הבנה טהורה, חסרת פניות, בתחליפים (גאווה, בושה, השתוקקות, חרטה, התמכרות וכיוצא בזה) שמטרתם שימור ישות דמיונית שממנה אנו מפחדים להיפרד.

חוויה/ידיעה אמיתית כרוכה בהתנתקות, לפחות זמנית מהדואליות התודעתית שמפצלת הכל לסובייקט-אובייקט. המצאות אמיתית במקום, ללא כל ביקורתיות עצמית או חיצונית היא זו שמלמדת אותנו יותר מכל. בין אם במודע ובין אם בתת מודע. נקודת המוצא שלך היא של אדם מלומד/ אינטלקטואל, אם תרצה, שבוחן את החוויות שלו כמו עכברים במעבדה ויוצר אליהן יחס של ניכור וניתוק מהן, ובכך מונע מעצמו כל חוויה ממשית ופורה.

לא הגזמתם? גבריאל מוקד?!

והרבה תודה

שובל