ממנו הוא השאלה בפסקה האחרונה - האם אנו כמהים דיינו להתעורר?
רק כאשר הרצון להתעורר יהיה לרצון המרכזי בחיינו נוצר הסיכוי שזה יתרחש. הדרך להתעוררות פשוטה, לא נדרש תחכום. כל מה שנדרש זו נחישות והתמדה.

התעוררות זה לאבד את כל הדעות וההמשגות שיש לנו בחיים, התעוררות זה לא לקבל משהו אלא לוותר על הכל ולראות שאין ''אני'' אינדיבידואלי (התניה חברתית) אלא יש רק את החיים עצמם את ה ALIVENESS ויש גם גוף נפש אבל הוא לא שלנו, אנחנו לא רואים דרכו, אנחנו לא זה שרואה, אלא הראיה עצמה.
מי שרוצה להבין מהי התעוררות, שיחפש את ההקלטות של TONY PARSONS, הוא לא מרחם עלינו
ומנער את מי שרוצה בלי פשרות

יפה ומעורר השראה, תודה.

את כותבת ''אז מה מבדיל בינינו, הישנים, לבינו, הער?
היתכנות השאלה- היא המבדילה. עבור הער השאלה הזאת חסרת משמעות ולא תעלה. זו שאלה שעולה מתוך אינדיבידואל...
ואת כותבת ''החיפוש הוא מתמיד, אינסופי''... נכון, אינסופי, אינסופי, אינסופי...עד שהוא מסתיים, כפי שאת כותבת מאוחר יותר. את כותבת על הקשר בין הרפיה לבין היזכרות- אפשר לומר שכשיש intention כוונה, אז יש מתח, לחץ, אי נינוחות כי in-tention אולם כאשר יש קשב פשוט- טבעי- תשומת לב- attention יש היעדר מתח, היעדר לחץ, היעדר אי נינוחות - a- ttention. את ממשיכה וכותבת על ''הצצה לעומק הדברים'' זאת הוראה מזוית ראיתו של האינדיבידואל... המנסה גם להשיג את עומק הדברים אך בו זמנית לשמר את מה שמונע ממנו 'להציץ' לעומק הדברים- לשמר את 'המציץ'... ברכות (blessings) וברכות (tenderness), א.