- 8.
פרדוקסלית, 15/07/10 21:37
-
- 7.
אריה, 15/07/10 20:08
הבודהיזם התחיל בהודו ומשם עבר לארצות אחרות כולל טיבט, שבה נשמרה תורת הדרך הגדולה. מטיבט עבר הבודהיזם לסין, אבל בגלל ההבדלים בשפה ובתרבות, הסינים פשוט לא הבינו נכון ויצרו שבוש של הדרך הגדולה שקראו לו זן (טלפון שבור). התוצאה היא דרך שאינה מסוגלת להביא להארה מלאה, וגם התרומה שלה להתפתחות הרוחנית מועטה. למדיטציה בפני עצמה אין ערך רוחני, היא רק כלי שיכול להיות בסיס לתרגולים אחרים. היא אינה עוזרת לשחרר מסבל ולחסל את נגעי הרוח.
מי שרציני בדרך אינו יכול להרשות לעצמו לתרגל ז'ן כאשר יש תרגולים אוטנטיים.
כל טוב!-
שטידווה, 16/07/10 13:57
-
- 6.
שנטידווה, 12/07/10 11:20
(בהמשך להודעה הקודמת)
...אילו המדיטציה לא הייתה גם טכניקה, והיא לא הייתה מכוונת מטרה (שחרור מסבל, התעוררות), למה מלכתחילה לתרגל אותה? יותר טוב כבר לשבת על חוף הים עם בקבוק בירה ביד ולהסתכל על חתיכות (או חתיכים).
למי שהתעורר, הדברים שציטטת וכתבת הם אכן נכוחים ויפים. כן, גם את ההשתוקקות להתעוררות אפשר לשחרר, אבל מי שבאמת יכול לשחרר אותה הוא רק זה שההשתוקקות להתעוררות היא כפסע בינו לבין ההתעוררות עצמה. לכל השאר שהם אנחנו, שההכשרה שלנו אינה מספקת, שהלימוד שלנו דל, שהמוסר והאתיקה שלנו לקויים, יש דרך לעשות, יש מטרה, ויש מה להשיג. לכן המדיטציה בישיבה, כמו כל ההדרכות והתרגולים האחרים שהבודהה-דהרמה מורה לנו, הם הדרך והאמצעים להשיג את אותה המטרה שהיא – שחרור מסבל והתעוררות. עד לרגע הזה, כל דבריהם של מורי וחכמי-הזן בציטוטים שהבאת ובדברים היפים שכתבת, אמיתיים ויפים ככל שיהיו, הם אך אשליה מתוקה, רטוריקה ריקה ותו לא, שמנפחת ומרפדת את האגו של המשלים את עצמם כ'מורי-זן'.-
רז, 14/07/10 19:55
-
- 5.
שנטידווה, 12/07/10 11:04
חכמי-הזן ומורי-הזן, בסין, וייטנאם, קוריאה ויפן היו ברובם אנשים שעברו הכשרה נזירית קשוחה ולימוד מקיף ומעמיק. הם חיו תחת כללי המוסר והאתיקה הנזיריים, הם חיו בפרישות מינית, הם עשו ריטריטים של שבועות וחודשים מסביב לשעון בקור ובחום, עם מעט שינה ומעט אוכל. את הדרכותיהם מסרו מורי-הזן לתלמידיהם שעברו את אותן ההכשרות, ולא נועדו לקהל הדיוטות חסר השכלה בודהיסטית מינימלית וחסרי-הכשרה בסמינרים של סופי-שבוע.
כן, הדברים שאתה כותב הם יפים, מאוד יפים. אבל האם אלה הדרכות שיכולות להועיל לתלמידים בשחרורם מחמדנות, כעס ובערות? האם לספר לתלמידים שהם יושבים בזאזן משום שהם 'כבר בודהה' עוזר להם להפוך לאנשים בעלי יותר סבלנות, חמלה ושלווה? אם מהותה של הישיבה במדיטציה הינה הישיבה במדיטציה עצמה, מדוע לתרגל אותה? לרוב האנשים, רוב הזמן, היא מלאה באי-נוחות, בכאבי-רגליים, במחשבות שמציקות ללא הרף. שבועות ארוכים של התמדה עוברים על המתרגל עד שהוא מצליח לשבת בנוחות יחסית, עד שתודעתו נרגעת, עד שכאביו שוככים. ואילו המדיטציה לא הייתה גם טכניקה, והיא לא הייתה מכוונת מטרה (שחרור מסבל, התעוררות), למה מלכתחילה לתרגל אותה?-
המוזיקה, 15/07/10 21:30
שנטידווה -
בתגובתך המעמיקה שאלת האם אלו הדרכות היכולות היכולות להועיל לתלמידים מ ....''
לטעמי התשובה היא כן .
קריאת הפרק השיבה אותי באהבה אל כרית המידיטציה .
ועוד- האם '' לספר '' לתלמידים שהם יושבים במדיטציה כי הם כבר בודהה ....''
שוב כן , תלמיד של אמת יודע להבחין בין אמת לתפל ושום דבר מלבד האמת לא יניח דעתו או ליבו ואולי אף ישבנו , כך שאולי יש צדק בדבריך בדבר ניפוח אגו של ''חושבני'' זן , אך אין בכך תוקף מספיק כדי להמנע מאמירת הדברים כפי שהם ולו בשביל תלמיד אמת אחד .
ונדמה גם שפרדוקסים עליהם אתה מצביע טמוינם בטבע המידטציה עצמו ועל כך בודאי אין טעם להרחיב במילים אם כי ניתן רק להרחיב ולהתרחב בנינוחות במחציתם ובתוכם .
בכול אופן תודה ל התגובה מעשירת הידע .-
שנטידווה, 16/07/10 14:09
ומי אני שאתווכח על טעמך.
ובכל זאת, להבנתי, היות אדם מורה, במלוא משמעה של המילה, אינו רק היותו דובר משכיל ורהוט, אלא גם אחד שיודע את נפש תלמידיו, שיודע מה ללמד, את מי ללמד מה, ומתי. כמו כן על הלימוד להיות כולל ומקיף ככל שניתן, ולא חלקי.
מורה כזה, כך אני מבין, היה הבודהה, וכאלו הם גם רבים המורים במזלי הטוב הפגיש אותי עימם. על הלימוד להיות, בציטוט חופשי שלי את דבריו של הבודהה, להיות 'טוב בתחילתו, טוב באמצעו, וטוב בסופו'. -
-
-
- 4.
שנטידווה, 12/07/10 11:02
אתה מצטט את דבריהם של חכמי-הזן (במאמר הנ''ל את האקואין, דוגן ואיקקיו) אבל אינך מספר, ובמקומות אחרים ממעט להדגיש, את הדרך הארוכה והמאומצת שעשו השניים הראשונים עד שזכו להתעוררות. את הספקות, הלבטים, החרדות, הייאוש והמאמץ האדיר שהשקיעו בעבודתם הרוחנית. האקואין התחיל את דרכו כנער שפחד מאש הגיהינום וישב לילות ארוכים ללא שינה במדיטציה. אם מדיטציה אינה טכניקה, ואין באמצעותה מה להשיג, מדוע התייסר כל כך האקואין בדרכו הרוחנית? שנים ארוכות עברו עד שמצא את מורו הראשון, ולאחר שחשב שהתעורר צבט מורו באפו והשליך אותו ממדרגות ביתו. ודוגן, על אף שזכה להכרה ממורו הראשון איסאיי, ספקותיו לא הותרו ונסע לסין, שם לאחר 5 שנים זכה ל 'נשירת הגוף והנפש'. אם אדם יושב בזאזן משום שהוא כבר בודהה, אילו ספקות היו לדוגן שהניעו אותו לנסוע לסין ולחפש מורה אחר? ואותם אלה שכתבו שירי אהבה כדוגמת איקקיו לא היו נזירים כיוון שהוינאיה הנזירית מיזה כאלף שנים כבר לא קיימת ביפן.
- 3.
שנטידווה, 12/07/10 11:00
חלק מהדברים שאתה כותב הם נכונים משום שכך הם נתפשים ע''י אדם לאחר שהתעורר (זכה להארה), חלק אחר של דבריך הוא פשוט לא נכון ואודות צדדים אחרים של התרגול הבודהיסטי אתה לא מדבר. כאן אני אתעכב על מה שלדעתי אינו נכון ועל אותם צדדים של התרגול הבודהיסטי אודותם אינך מדבר, אלה שנלמדים ומתורגלים ע''י אנשים שעדיין לא התעוררו.
אתה כותב ש (ציטוט חופשי של דבריך) 'אין בבודהיזם כמו זרם הזן שמדגיש את המדיטציה בישיבה ותרגול של תשומת הלב במלאכות היום יום' (גריפת עלים, ניקוי שירותים וכן הלאה). זה כמובן לא נכון. תרגול של מודעות נכונה ותשומת-לב בכל הפעולות והמצבים הן הדרכות מהותיות בסוטרת הסאטיפטנה שבקאנון הפאלי, כמו גם המדיטציות בישיבה, ואי-לכך חשיבותם של תרגולים אלה אצל הנזירים התהראוודים אינה פחותה מזו שאצל אחיהם נזירי-הזן. כנ''ל גם הם פני הדברים אצל הבודהיסטים-הטנטריים, שמדיטציות ארוכות בישיבה ותשומת-לב מתמדת לכל דבר ודבר הינן הדרכות בעלות חשיבות עליונה. כך שהניסיון לייחד דווקא את זרם הזן מבין הזרמים הבודהיסטיים האחרים בדרך שהצגת הוא פשוט לא נכון.
- 2.
- 1.