- 9.
לעד שליט בשבי כי השמאל המחורבן לא מאפשר ליישם את תנאי גלעד לכל האסירים
הביטחוניים, ולא מאפשר לחסום הזרמת אפילו סיכה לעזה, 26/06/10 09:14
- 8.
- 7.
- 6.
מה זה? הקיטש המטופש והיללני הזה?
לילית, 24/06/10 10:00
- 5.
- 4.
יוש, 24/06/10 08:22
התרומה הגדולה ביותר שלנו לגלעד שליט היא להיות עצמנו האמיתיים, כלןמר להיות צופים של המציאות. כל מה שאנחנו מרגישים וחושבים על יגאל שליט הוא שיקוף של מצבנו ולא של מצבו. רק אהבה יכולה שלחרר אותו, ואהבה היא לא חלק ממערכת היחסים שלנו עם עצמנו ובוודאי לא עם החמס. החמס מיצג את החלק הלא אנושי שיש בנו ולא יותר מזה. הסיפור של גלעד אינו אישי כמו שזה נראה. זה סיפור של כולנו. כולנו שבויים במחשבה שיש לנו שליטה על חיינו עד שקורה מקרה כמו של שליט ואז אנו רואים את האמת. חלקנו נלחמים, חלקנו אדישים אבל כולנו מטילים ספק בזה שאין לנו שליטה. וכשאין שליטה, אין אחריות, וחוסר אחריות אינו חוסר ברגשות עדינים כמו חמלה.-
התרומה שלנו לגלעד שליט היא לנסות לעזור לולא, 28/06/10 01:33
לעזור לו בכל דרך אפשרית אם זה בישיבה ברגליים משוכלות ועיניים עצומות או בהשפעה פוליטית וכו' וכו. החמס לא מייצג שום חלק בי! הוא מורכב מאנשים אמיתיים שלכולם יש סיפורים אישיים אני אמנם לא מסכים עם דרכם אבל הם לא דמויות דו מימדיות שמייצגות חלקים בתוכי כי עם כל הכבוד זה נשמע כמו אגו טריפ. הסיפור של גלעד שליט הוא סיפור אישי ממדרגה ראשונה. אדם יושב ונמק בשבי או אלוהים יודע מה. אם אתה כותב על אהבה וחמלה ולא נהייתה לך צמרמורת מהמחשבה על מה שעובר על האדם האישי הזה גלעד שליט אז אני חושב שזו טעות. והמילים אהבה וחמלה כלליות מדי. יותר אישי מזה לא יכול להיות. אם זה היה אתה היית רואה בזה סיפור אישי. בבקשה אל תדבר על אהבה וחמלה בלי לזכור שהן לא רק מושגים אמורפיים אלא בעיקר אם לא רק סיפורים אישיים. אין מה לדבר על אהבה אם אין אנשים שזקוקים לה ואנשים שחושבים עליה.
-
- 3.
אני, 23/06/10 22:26
- 2.
אורן, 23/06/10 18:38
אני מתפעל כבר כמה פעמים מחדש מהאיזון שבדברים של שלי ברעם, שנראה לי נכון, לפחות עבורי.
השאלה מתי קשרים מהסוג הזה נהיים פטרונות.
כלומר, אתה נשאר בקשר עם אדם שלא ''כיף'' לך לפגוש אותו, כי נראה לך שזה חשוב לו.
זו בעצם הנחה שאתה עושה בשביל האדם השני שהוא זקוק לחסדים שלך, כשאתה לא נותן לו הזדמנות אמיתית להחליט להיות בקשר רק עם מי שבאמת רוצה בחברתו.
זה מסתבך כשלוקחים בחשבון שאנשים באמת לא תמיד מודים בפני עצמם עד כמה הם זקוקים לחברתם של כל מיני אנשים אחרים, שממלאים תפקידים מורכבים בחיים שלהם (למשל, הורים).
כמובן, אני לא מדבר על מקרה כמו משפחת שליט, אלא על מקרים יומיומיים יותר.
איפה עובר הגבול?
- 1.
תודה על 3 השורות האחרונות.בעד עיסקת שליט כבר 4 שנים.לשחרר את (ל''ת)
גילעד.ניצן מיזרחי, 23/06/10 16:05