יהיה זה בלתי הולם לתת תווית לא-דואלית לוודנטה, שהינה אמצעי ידע ותו-לא, מכיוון שלמעשה היא מכשיר דואליסטי הפועל בסיטואציה דואליסטית והמעביר, באופן אירוני, ידע לא-דואלי.

...בו הוא טען כי כל דוקטרינה הטוען לקיומו של העצמי, אי-קיומו של העצמי, קיום ואי-קיום בו זמניים של העצמי והשלילה גם של זה האחרון - כל דוקטרינה כזו היא שגויה במהותה.

יש לציין, כי ''שגיאה'' בטרמינולוגיה הבודהיסטית (לעניות הבנתי) היא ''אקוסלה'' - דהיינו, דבר לא נאות, דהיינו, דבר שלא יוביל את המתרגל להארה, לשחרור - לא במרחב התפיסה של התרוודה ולא מנקודת המבט הרחבה יותר, של המהיאנה/ווג'ראינה.

חשוב לזכור, כי הדהרמה הבודהיסטית עצמה מעידה על עצמה שהיא ריקה ממהות בעצמה, כמו כל דבר אחר. היא ''רק'' אוסף מילים והגדרות שנועד לקחת את המתרגל לתובנה שהיא מעבר לניתפש. גם אם התורות הגדולות האחרות, כמו היוגה והאוויטה וודנטה לא מצהירות בבהירות שווה שהן אכן בדיוק כך בעצמן, חושבני שהן בהחלט לא מתיימרות להגדיר בדיוק את הבלתי-מוגדר בהגדרה ( ;) ) אלא לתת כיוון, השראה, אבני-בוחן ותרגולים מעשיים, שיובילו את המתרגל למה שהוא בסופו של דבר לא מצב-תודעה, לא חוויה ואפילו לא ידע/ידיעה במובן הרגיל - זהו סך הכל שחרור מוחלט מרעיונות/תפישות שווא לגבי ה''עצמי'' ולגבי המציאות בכללותה. אין יותר מזה. אין.

המילים אדוויטה וודנטה, כמו המילה הינדואיזם , הן מונח לא מדויק, מכיוון שהן רומזות לקיומן של וודנטות אחרות. המילה 'אדוויטה' משמעה לא-דואלי וככזו מרמזת על מושג של דואליות. נכון הדבר שאלו הרואים בוודנטה אסכולה מחשבתית מדברים גם על דוויטה וודנטה כלומר וודנטה דואליסטית, ושישטה אדוויטה וודנטה ואפילו על בהקטי וודנטה, היא וודנטה של דבקות ומשווים את אדוויטה וודנטה עם פילוסופיות או דתות המייצגות רעיונות דומים. המילה וודנטה אינה שם-תואר המתאר סוג מסוים של וודנטה אלא מילה המתארת את טבע העצמיות. אם נזכור שמילים הן תמיד סמלים ושלא-דואלי מרמז על דואלי, הולם יותר להתייחס לעצמי כלא-דואלי מאשר כאל אחד, מכיוון שאחד הוא מספר המרמז על שניים, על הרבה ואפילו על אפס, על כלום. יותר מכך, יהיה זה בלתי הולם לתת תווית לא-דואלית לוודנטה, שהינה אמצעי ידע ותו-לא, מכיוון שלמעשה היא מכשיר דואליסטי הפועל בסיטואציה דואליסטית והמעביר, באופן אירוני, ידע לא-דואלי.
המקור האולטימטיבי של ההוראות והרעיונות שבוודנטה הוא האופנישדות, מסמכים המסופחים לחלק המסיים של כל וודה. למעשה, המילה וודה מורכבת מחיבור של שתי מילים, וודה שמשמעה ידע, ואנטה שמשמעה סוף. במובן מסויים מצביעה המילה וודנטה על האופנישדות, הטקסטים הכוללים את התמצית הרעיונית של הוודות, וזאת מכיוון שהן מופיעות בסופה של כל וודה. במובן אחר משמעות המילה היא 'הידע הלא-דואלי המביא לכדי סיום את האמונה בכך שאני מהווה ישות מוגבלת'. בגלל אופיין המוצפן של המנטרות באופנישדות, אופיו הנסתר של נושא הדיון בהן, העצמיות, ומכיוון שלעיתים קרובות למילה אחת בסנסקריט יש משמעויות רבות, ניתן לפרש את הצהרות שבאופנישדות בצורות שונות. במהלך השנים קמו מספר מורים גדולים לוודנטה שפירשו את ההצהרות באופנישדות בצורות שונות. עובדה זו לא מעידה על קיומן של אסכולות מחשבתיות שונות, וזאת מכיוון שהמורים כולם ראו בוודנטה אמצעי לידיעת העצמיות.
למרות שוודנטה מואשמת באופן תכוף ושגוי בהיותה דיסציפלינה אינטלקטואלית,היא פועלת בצורה שונה מדיסציפלינות כאלו בכך שאם היא מיושמת ישום נכון על ידי מורה, היא לא משאירה מאחוריה קונספטים במיינד. וודנטה משתמשת ברעיונות נכונים בכדי להרוס רעיונות שגויים בנוגע לטיבה של העצמיות, ובתהליך נעלמים הן הרעיונות הנכונים והן השגויים לכדי ראיית האדם את עצמו כעצמיות.
מכיוון שהדגש מושם על הסרת ספיקות, יכולות פרשנויות שונות למנטרה להיות מיושמות על מנת להסיר את הספק, בלי קשר לפרשנויות אחרות. יתכן שפרשנות מסוימת תהיה מתאימה לאדם אחד אך לא לאחר, מכיוון שאנשים אוחזים בספקות שונים ומנסחים לעצמם את ספקותיהם בצורות שונות. כך, ללא קשר לשימוש בפירוש זה או אחר, פועלת וודנטה כאמצעי-ידע ומסירה את בורותו של אדם לגבי טבעו חסר המגבלות.
אם אני רוצה להתבונן באובייקט עלי להשתמש בעיני. העובדה שאוזני אינן שומעות את האובייקט בשעה שעיני רואות אותו לא גורמות לי להטיל ספק במה שרואות עיני. בהקבלה, אם אני מתכוון לרכוש ידע לגבי העצמיות שלי עלי לחשוף עצמי באובייקטיביות להוראותיה ורעיונותיה של וודנטה ולבחון האם אמת בדבריה ומכיוון שהוראות ורעיונות אלו עוסקים במציאות שונה, תפיסות והיסקים לגבי דברים בעולם לא מאיימים בשום צורה שהיא על חזונה של וודנטה.

עיוות נוסף בוודנטה כפי שיובאה למערב הוא הרעיון שוודנטה היא פילוסופיה או אסכולה מחשבתית. אסכולה מחשבתית בנויה על רעיונות של אדם או קבוצת אנשים מסוימים, וככזו, נכונותה נתונה לוויכוח. אם עלינו לקבל רעיון כאמת, כעובדה, ולא רק כאמונה או דעה, עולה הצורך לאמתה על ידי אמצעי ידע תקפים. אולם, נושאה של וודנטה, העצמיות, איננו זמין על ידי תפיסה ישירה או על ידי היסק מכיוון שהוא מחוץ לזמן ולמרחב, השדה בו המיינד והחושים פועלים. מכיוון שלבני אנוש מזומנים רק שלושה אמצעי ידע (תפיסה, היקש ועדות) שאפשר להשתמש בהם אך ורק על מנת לדעת אובייקטים, כיצד יתכן שהעצמיות, הסובייקט (שלא יכול לעבור אובייקטיפיקציה) האוחז באמצעי הידע, יהפוך לידוע בעזרת שימוש בהם? לכן, נושאה של וודנטה, העצמיות, לא יכולה להיות אסכולה מחשבתית.
יחד עם זאת, וודנטה אכן נראית כמו אסכולה מחשבתית, משום שהיא מכילה גוף רעיונות שמקורו בוודות. אנשים שלא זכו לכך שהעצמיות תיחשף בפניהם בזכות הוראותיה של וודנטה מניחים שוודנטה איננה אלא פילוסופיה נוספת, ומייחסים פרשנויות שונות למורים השונים וכך, עבורם, מדובר בכמה אסכולות מחשבתיות. אם אנשים אלו היו מבינים שוודנטה איננה אלא אמצעי לידיעת העצמיות, אי-הבנה זו לא הייתה מופיעה.
אמצעי ידע איננו ידע. אמצעי הידע איננו נשאר ברגע שמושגת ידיעת האובייקט אותו יש לדעת. כך, לימוד הרעיונות של אמצעי הידע או ההתעמקות בהם כדעות או כאמונות איננו תואם את כוונתה האמיתית של וודנטה. פילוסופיות, כמו אקסיסטנציאליזם, נתונות לעדכונים ושינויים ונשארות בזירת הרעיונות כל עוד הן משמשות מטרה כלשהי. אולם וודנטה, אמצעי ידע שאכן פועל, לא תשונה לעולם, מכיוון שהיא כבר מבצעת את ייעודה בצורה מושלמת, וגם לא תישכח, מכיוון שהמיינד האנושי תמיד יצטרך להיפטר מתחושת המוגבלות המאפיינת אותו.