הבעש''ט זצ''ל שכב לנוח ביום, והמשמש שלו לקח לכבד את החדר בו שכב הבעש''ט זצ''ל. המנעלים של הבעש''ט זצ''ל עמדו אצל המטה ורצה להגביהם ולכבד במקומם ולתתם חזרה במקום שהיו עומדים. ונפל לו תכף בדעתו, מדוע אני צריך ליגע במנעלים של הבעש''ט ולהזיזם ממקומם? ולא נגע בהם כי אם כיבד סביב להם, בזה הבעש''ט זצ''ל הקיץ משנתו ואמר לו להמשמש: הגבהת המנעלים שלי ממקומם? ואמר: לא, כבדתי רק סביב להם והמנעלים נשארו על מקומם, כפי שהיו עומדים. ובירך אותו הבעש''ט בשביל זה באריכות ימים.
והי מעשה שאחד מהחסידים נזדמן למקום מושבו של המשמש הנ''ל. זה היה אחר כמה שנים להסתלקות הבעש''ט זצ''ל, וראה איש לא זקן כל כך מסבב בתוך הבית ועשה גם איזה מלאכה הצריכה וכו, ועל התנור שכב איש זקן מאד, מתאנח קרעכציט בל''א, וזה המסבב בתוך הבית רגז עליו בכמה דברים, וחשב זה האורח הבא שבודאי זה הזקן השוכב על התנור הוא אביו של זה המסבב בתוך הבית, וחרה לו מדוע אינו נוהג כ''כ שום כבוד באביו הזקן מה שהוא שאמר לו דברים שאינם של כבוד כלל. והוא אמר זה להזקן מדוע אינו נוהג כ''כ כבוד באביו, זה האיש צחק: זהו בני ואני אביו. זה האיש האחר תמה היאך יכול להיות זה, וספר לו