קראתי את מה שכתב רן, האמת שאין לי אפילו טיפה חיבה למאמץ, אני מה שנקרא couch potato זה לא היה ככה תמיד, זה התרקם ונארג במשך שנות החיכוך הארוכות, יש מושג שניקרא שטיפת חול, כשרוצים למרק מתכת אז משפריצים עליה חול ים בלחץ גבוה וזה מוריד ממנה את כל הצבע והליכלוך והיא חוזרת למצבה הראשוני, זה מצחיק, אדם נולד ומבחינת נשמתו הוא זך וצח ואחרי טבילה באוויר העולם - במיוחד אם הוא משתדל מאד הוא מוצא את עצמו עטוף בשכבה עבה של ... העולם הזה, רק איזו התנוצצות חסד יכולה לשלוף את דעתו המבולבלת כבושת המהמורות מתוך הסתם הגדול שממלא את העינים של כל אחד שמביט בעיקר על עצמו, צריך כאן סכין של ניתוח כדי לדייק לקלף ולהבהיר את הערפל המפחיד שמאיים לסתום את הגולל בריקנות המוחלטת של דברים נוצצים באור תעתועים, רן עושה זאת יפה וזה לא מפליא כלל, רק אדם מחפש יכול להידחק בכוח לתוך המעלית העולה, ומשם מלמעלה אפשר להנחות, להוביל ולקרוא, חברים צאו מהחושך, בואו אלי.