- 11.
- 10.
- 9.
התרגלנו לקבל את הארץ ואת כל היופי והשפע הזה כמובן מאיליו
לא לשכוח, 03/05/10 16:33
אחרי תקופה קצרה בנפאל ובהודו חזרתי לארץ, ברגע שראיתי את הנוף הישראלי התרגשתי עד דמעות
התרגלנו לקבל את הארץ ואת כל היופי והשפע הזה כמובן מאיליו
ולא כך הוא, ברגע ניתן לאבד את כל השפע שמשפיע עלינו הכל יכול
במזרח אל מול העוני והסבל, אל מול הקבלה והאנשים המחייכים, לראשונה בחיי אמרתי תודה לאלוהים על ארוחה פשוטה, וגם.. על כך שלא הרגשתי טוב אחרי האוכל, להזכיר לי כמה טוב משפיע עלינו היושב במרומים רגע אחר רגע
- 8.
איזה סלט עשית, הודו, בודהיזם... תעשה קצת שיעורי בית ידידי.
תושב הודו, 03/05/10 14:30
איך חיברת חוויות קיומיות בסיסיות שהתרחשו לך בהודו, וגרמו לך להבין דבר אחד או שניים על חייך, לבודהיזם, עם הקשרים שבינם לבין המציאות ההינדית הקשר הוא מקרי בלבד.
תעשה קצת חיפוש על המלך אשוק, הקשר לבודהיזם, וכיצד ההינדואיזם מחק את הבודהיזם כמעט כליל מהודו, דרך אימוץ בודהה כגלגול התשיעי של ווישנו.... וכולם עדיין ממתינים לעשירי שאמור לגאול את העולם מסבלו.
- 7.
קרן, 03/05/10 12:55
- 6.
ירון הבבון, 02/05/10 23:14
- 5.
גלעד, 02/05/10 22:22
- 4.
כתבה יפה ומרגשת אך יש לי שאלה, 02/05/10 20:34
כל מה שמתואר כאן טוב ויפה במקרה שהאדם מסוגל להסתכל סביבו, או מתחתיו ואכן הדברים שפויים והגיוניים.
אבל מה עושים במקרה של ''דיכאון'' או מצב נפשי גבולי שבו האדם פשוט אטום לחלוטין למה שמתרחש סביבו? וגם לא מעניין אותו כלום והוא חש רק עצב עמוק ולא רוצה לחיות? במצב כזה כל תמונה של סבל רק גורמת לו להבין שהחיים באמת רעים.
כי זו בעצם השאלה. הרי אם מישהו סתם קצת מדוכדך, קל לו גם לצאת מזה. האם יש תשובה למצב יותר קשה? בתודה על כל תשובה שמישהו ירצה לענות.-
יוסי, 02/05/10 21:14
חברה יקרה,
החיים אכן קשים. זה מה יש. אבל החכמה היא לגדול ולהתעלות מעל הקושי שהחיים מזמנים.
יש דרכים רבות וכלים רבים שעשויים לסייע בכך:
טיפול פסיכולוגי, טיפול תרופתי,הדרכה רוחנית-אלו רק חלק מהם. העקר הוא ש א ת צריכה למצוא את תעצומות הנפש ולהחליט שמגיע לך יותר ממה שיש לך כרגע, ואז לצאת ובנחישות לחפש את זה. לא להכנע ולא לותר. הייתי שם. -
-
- 3.
- 2.
- 1.
הנסיך גואטמה היה הודי, אבל בהודו כמעט ואין בודהיזם
reuvenholzer, 02/05/10 10:57
-