• 7.

    דייי

    ספיר, 11/02/12 03:06

    מספיק לחשוב שכול אישה היא עם הפרעת אכילה,
    אגב יש הבדל בין הפרעת אכילה ''קלה ''יחסית
    לבין אנורקסיה או בולימיה אז אל תכלילו.
    כי ממש לא כול הנשים בעלות הפרעות אכילה.

  • 6.

    אני מכריזה בזאת על הקמת הרפובליקה לשמנמנות מאושרות...

    לולו למון, 14/03/10 08:22

    בין כך כל השנים המאבק בשומן לא עוזר וכל פעם שמצליחים זה חוזר ובגדול.
    אז תנו לנו לחיות לחיות בשקט.
    ולא לאכול בגניבה או להרגיש רגשות אשם.
    אנחנו שמנמנות ויפות וסקסיות וכן בתחרות!

    מי מצטרף?

  • 5.

    מכירה את הקשיים, ואוכלת כל 3 שעות. זה עוזר לי לשמור על המשקל

    חגית, 12/03/10 23:54

    וגם - אני לא מונעת מעצמי לגמרי שום דבר! מצאתי, שזה המתכון הכי טוב. ככה נמנעים מ''פיצויים'' שעולים המון בקלוריות ובייסורי המצפון.

  • 4.

    כולנו פסיכיות כבר מזמן

    אני, 12/03/10 13:54

    אני עם הפרעות אכילה כבר 9 שנים.. וחיה... וכשאני רואה את מה שקורה מסביבי אני יודעת שאני ממש לא במיעוט

  • 3.

    עצוב עצוב אבל נכון

    אשה צעירה, 12/03/10 10:41

    נותרו מעט נשים שאוכלות מה שבא להן וכמה שבא להן, נשארות רזות, או חיות עם זה בשלום.
    העניין המצער יותר, שהאוכל וההתעסקות בו, קשורים מאוד למצב רגשי, תחושת בטחון, שלווה פנימית ו- זוגיות.
    מבחינה ביולוגית נשים מתוכננות להכיל (הרחם כמובן) וכשהן לא מוכלות טוב, ולא מצליחות להכיל את עצמן רגשית,( כי המסרים הסביבתיים עוקפים את השכל הישר והאינטואיציה) עולה הסיפור מול האוכל.
    בהצלחה לכולנו, והרבה בטחון עצמי.
    אנחנו הכי יפות כשאנחנו מאושרות וצריכות למצוא את הדרך להיות מאושרות מעצם היותנו. גם כשאנחנו אוכלות ונהנהות מזה, וגם אם המשקל שלנו הוא קצת יותר ממה שקוראים לו ''כוסית''. כי גם להן לא פשוט לשמור על המעמד הזה, והמראה החיצוני שלהן מעסיק אותן לא פחות.

  • 2.

    כתבה מזעזעת!

    בהלם, 12/03/10 09:13

    ממש טראגי מה שנשים עושות לעצמן! לא חבל על הזמן והאנרגיה להתעסק בשטויות האלה ולהתענות מאוכל כשיש כל כך הרבה דברים קשים ועצובים בעולם שבאמת אין שליטה עליהם?

    • אם

      יפעת, 1.72/63, עם הפרעת אכילה, 12/03/10 13:52

      אוכל באמת לא מעסיק אותך- אשרייך! אבל אל תשפטי את רוב המין הנשי- אנחנו לא בחרנו להיות ככה, את יודעת....

  • 1.

    אני אישה, ואני עדיין אוכלת

    רונה, 12/03/10 09:04

    כמה שבא לי
    מתי שבא לי
    מה שבא לי
    ואיכשהו, נשארת 50 קילו...

    • גם אני!

      אורית, 12/03/10 12:53

      אין לאוכל שום חשיבות בעיני,זה טעים,זה נחמד,לפעמים אפילו כיף להכין אוכל,אבל לא שום דבר מעבר לזה.אני לעולם לא אחסל חבילת שוקולד ובטח שלא ארד על מגש פיצה או ערימת בורקסים למה זה טוב? כולנו יודעות מה קורה כשאוכלים כמו מטורפים ואין שום סיבה לעשות את זה!
      אז נכון,אני כניראה ''בת מזל'' וכל השאר פשוט צריכות להפנים את העובדה שאוכל עלול להיות ממכר ממש כמו סמים ולטפל בנושא בהתאם!
      ואגב,אין דבר כזה ''אלה שאוכלות כמה שהן רוצות ונשארות רזות''-אין חיה כזאת! הרזות האלה פשוט לא רוצות לאכול כל כך הרבה! מספיק להן רק בורקס אחד...

      • כולנו בעלות הפרעת אכילה

        גרייסי, 13/03/10 18:39

        אתן באמת לא יודעות איך זה מרגיש להיות כל הזמן תחת המשטר הזה והלחץ הזה, שקיים במודע ולא במודע.זה משהו שהחברה משדרת לנשים כל הזמו, בכל מיני רבדים ובכל מיני תחומים. להרבה מאיתנו האוכל הוא נחמה, וכשאנחנו במצב רגשי לא טוב(מכל סיבה שהיא, לאו דווקא בתחום הרומנטי)האוכל הוא הדבר הזמין והמרגיע.וזה לא משנה שאנחנו יודעות שזה לא טוב לנו,וזה מעגל קסמים שלא נשבר, אבל כשנמצאים במצב כזה, כשזה מה שבא לך באותו רגע, את לא רואה שום דבר אחר.
        כתבה מצויינת, מסכימה ומזדהה(לצערי...)עם כל מילה.