אושר פנימי וחיצוני הם שני דברים שונים לחלוטין. אושר חיצוני הוא אשלייתי. הוא מבוסס על האמונה שמילוי חסכי הגוף והנפש יביאו להקלה מהם. הקלה זו ניתפסת כאושר, למרות שלעולם לא ניתן להשתחרר על-ידי תהליך זה מהחסכים.
אושר פנימי כרוך בהתחברות לטבע הרוחני הנצחי של הנשמה, ליחסיה עם אלוהים. טבע שה מלא באושר אינסופי.
אכן, כדי להגיע לאושר חיצוני או פנימי, צריכים רצון, ואף רצון כביר. אך לא רצון הוא הבעיה שלנו, אלא התכוונות הרצון לדבר האמיתי.
הרווחה של להפסיק לרדוף אחר משהו אינה מביאה לאושר. מקסימום להקלה זמנית מהחרדה והפגיעה באגו בגלל אי-השגת המטרה. רצון ושאיפות הם הטבע שלנו. אין שאלה של אושר במקום שאין רצון ושאיפות.
נאמר שאתה מחפש אהבה ונכשלת בכך. האם אושרך יבוא מויתור על אהבה, או ממציאת הדרך הנכונה לאהבה? באופן דומה, אושר בא מויתור על הנסיון למצוא אושר באהבה ארצית, ומציאתה במישור היחסים עם אלוהים. אגב, לפי היוגה, רק מי שמתקדם ביחסים שלו עם האל, במסגרת יחסים אלו יכול באמת לאהוב את בן/בת זוגו.

נראה לי שיותר מתאים להשמיען לביבי כשהוא מקבל מיליון שקל על איזו הרצאה במכסיקו, מאשר לאנשים שחיים בחוסר כול ונלחמים על הלחם ועל קורת גג...
תיאוריות לחוד ומציאות לחוד

אם תמצא את האלוהים שאתה אמור לשרת, או את נציגיו - כול בעיותיך ייסתיימו, אפילו שאתה שרוי באוקיינוס של בעיות. לחפש את האלוהים הזה זו מטרת החיים.