כל הכבוד לך על נקיטת הפעולה. אלוהים עוזר לאלה שעוזרים לעצמם, וזה שאת עושה מעשה זה הדבר הכי טוב שיכול להיות. גם אם לא יצליח, מכול סיבה שהיא - לפחות לא תסתכלי אחורה לעולם במחשבה של ''מה היה אילו'', וזה שווה המון. לכי על זה!

מעורר השראה. אני הולך לעשות צעד הפוך, מעבר מהחממה של הצפון קרוב למשפחה למרכז, לגמרי לבד.
בהצלחה לנו!

לצאת בגילוי לב כזה נדיר(מלרע) על הכתב.
מאחלת לך כל יום לפחות פעמים בזמן התפילות שתמצאי את האושר והשלווה שלך

היי אליען , אהבתי מאד את הכתיבה שלך
ואת הטור שלך ואני מזדהה לגמרי עם מה שרשמת.
העיר ת''א זה פיקציה אחת גדולה ,
עיר דוחה , מזוהמת , יקרה להחריד ,
ללא מקומות חנייה , ללא שום קסם או יתרונות
על ערים , ולא נדבר שהיא הפכה להיות בועת
נדל''ן לבעלי ההון. אנשים פשוט לא מוכנים
להודות שהם משלמים את מיטב כספם על עיר
בינונית למדי. תסעו ביום שישי לאיזור המסגר ותראו כמות רבה של ערסים ופרחולות .

יוקר המחיה, עבדות הבורגנות לא מאפשרים לי לנשום, להנות מהחיים,
מבאס....

אחרי תל אביב ניו יורק (לתקופות ארוכות), קצת חצביה וקצת ג'בליה (לתקופות קצרות), החלטתי מצפה רמון.אין אין על המקום הזה אומנם אין פה כלום לא תרבות, לא חינוך ראוי, לא מנהיגות מקומית (והנוכחית מושחתת ומסואבת מתמיד) אבל תחושת החופש השקט והמדבר שנמצאים ממש במרחק הליכה, אנשים שהגיעו לכאן מהחלטה ומרצון וכמהים לשינוי בהוויה המקומית, עושים את המקום הזה לכל כך מיוחד.
העטיפה כפי שהיא מצטיירת לאורחים היא די אמביולנטית ישוב נטוש ומנומם, עיירת פיתןח שלא התפתחה, לעומת הרוגע והשלווה האמיתיים שהישוב ניחן בהם.
בעצם הכל נכון עדיין יש פה שרידים לעיירת פיתוח, אנשים שהביאו אותם לכן והם חסרי יכולת רצון או כח לשנות או לעזוב מובלים ע''י מנהיגות מעוותת ורוחות עלעול, סחרחורת שקשה לצאת ממנה , בניני עמידר מוזנחים ומנגד וילות צנועות (יחסית למבני הראווה שבין גדרה וחדרה).אנשים שיכלו לגור בכל מקום אחר ובחרו פה כל אחד מסיבותיו אך לככום מכנה משותף אחד, שעמוס עוז הגדיר אותו בשירת התן- אהבת הספר. הספר (כאזור , כתווך לא book) כתווך בין כל מה שהכרת עד היום ומה שאת הולכת לחוות פה,נשימה עמוקה קצת אבק והרבה טוב.

כמה כתבות אפשר להקדיש לנושאים ברומו של עולם כמו הנה אני הולכת לארוז את המזוודה, והה אני אורזת את המזוודה, ותגיע גם כתבת המשך : ארזתי את המזוודה.
לכי תגורי היכן שאת רוצה. תחיי שם כמה שנים ואז תוכלי לערוך השוואות ולזרגג בשכל. עד אז מה כל הפטפטת הזו. על סמך מה?

וואו, כתבת את משפט המאה: ''מקסימום אחזור בלי כסף ועם כבוד מעוך אבל אני מנהלת את החיים שלי'' - סחטיין. גם אני בקרוב אעבור אל ת''א, אחרי שנים שאני רוצה ולא עושה.

מעופר הגבוה מהתוכנית שלך לשעבר - אולי תבואי לאיזה פגישה של יום שישי?

זהו בעצם הסיפור של החיים - והפחד משינויים הוא מצוי אצל כולנו אך לא כולם יודעים לקחת אותו ולהתמודד איתו באמת.
את כותבת נהדר וסיפורך נתן לי כוח להתמודדות שלי עם שינויים, מי שלא מנסה לא טועה, וזו לא קלישאה.

ואיך זה שבחורה מקסימה, אינטיליגנטית, ונאה כל כך לא מצאה אף גבר שישחיל לה טבעת ?! איזה הפסד למין הגברי !

נ.ב
---
אנחנו רוצים לשמוע את ההמשך לאחר המעבר !

בהצלחה .תהני

תל אביב היא עיר לצעירים בעלי ממון לבילויים מוטרפים, כל השאר או חיים על הקצה או מחטטים בפחי זבל ומקבצים סיגריות ונדבות!
ככה אמרו גם לי כשעברתי לבאר שבע, כל המתווכים לא הבינו שהבית לא להשקעה אלא למגורים!
אז אם כך באר שבע על אחת כמה וכמה מצפה רמון!
כאן אגב לא חסר כלום חוץ דווקא מהדבר שהיה נדמה כאילו יש בשפע וזה בני אדם, כשיושנים כולם נראים אחלה ..זה המצב בינתיים, אין עם מי לדבר גם בבאר שבע!

הטור נותן השראה

אפשר לחשוב מה זה תל אביב היום. עיר דחוסה של וואנה ביז שמנסים לשכנע את עצמם שהם גרים בניו יורק ושזה נורא חשוב אם הם יושבים באיזה מקום כי אולי מישהו רואה אותם שם.

לגור בכוכים מכוערים ולשלם מחיר על וילה מפוארת.
לראות ילדים סטלנים ברחוב מבזבזים את החיים שלהם וחושבים שזה מגניב לחיות בזוהמה ומבזבזים את החיים שלהם.

תל אביב היא לא מה שהיתה, ואולי אף פעם לא באמת היתה משהו.

עיר או מקום מגורים לא ממש מגדירים אותך. החיים שאת תנהלי שם, האנשים שתפגשי, מערכות היחסים שיהיו לך, הדברים שתעשי ואיכות החיים- זה הדברים שחשובים במקום שבו תגורי.

את יכולה להרשות לעצמך לעבור למצפה כי את כותבת, ואת זה אפשר לעשות מכל מקום. כשאני אעזוב את תל אביב בקרוב-מרוששת ושבורת לב- אאלץ לחיות במקום שיש בו ''אפשרויות תעסוקה''.
כיף לך, באמת.

כתל אביבית , אני מזדהה איתך.
סוזאבי

אחרי 25 שנה בתל אביב, חוזרת לעיר הולדתי. גם אני לא מצליחה יותר להתמודד עם המחירים ההזויים, עם יוקר המחיה, עם התחושה שאף אחד לא סופר אותי ושכמותי ממטר. לקחתי לי 3 שנים להחליט על העזיבה. מעבר לצורך לחיות על חסכונות כדי לשכור דירה (אני ובן זוגי עובדים ואפילו מרוויחים ביחד סכום נאה- רק שזה לא מספיק בשום אופן לשכר הדירה ההזוי ולמחירי החינוך והמחיה, נשברתי סופית כאשר ראיתי את העיר משנה פניה ואת המרקמים הקיימים והפינות שזכרתי מילדותי (גדלתי בסביבה) מחליפות פינות נדל''ן ''יוקרתי'' מפונפנות ומנוכרות.
אני מאחלת לך הצלחה ומאמינה שלא תצטערי (גם אם לא תחיי, בסופו של דבר במצפה רמון). יש רגע מכונן שבו מבינים שמה שניסינו לדבוק בו בכוח הוא כבר לא מה שחשבנו שהוא.מעה סלאמה!

ויודעים ומבינים מה טוב בשבילך
וממציאים בדיחות וכו
ולא רואה שאת בדיוק כזו בעצמך!!
מקווה שהמקום החדש יפתח לך את העינים

תצליחי. ןתעדכני מה קורה שם. אולי גם אני אגיע....
גם אני רווק בן 35 :)

עברתי את אותו התהליך לפני 3 שנים .בדיוק כשהתחילה כל העלייה המטורפת הזו בתל אביב.גילוי נאות.. עברתי בגלל שפשוט לא יכולתי לעמוד במחירים ההזויים של העיר.
עברתי לצפון ובהתחלה היתה לי התנגדות אפילו סוג של התנשאות על המקום ''הפרובנציילי מדי.לקח לי זמן להבין דברים על עצמי שכנראה לא הייתי מבינה אותם אם הייתי נשארת בבועה שלי.התהליך הוא סובייקטיבי לחלוטין כמו הדעות של האנשים שסביבך.מה שראוי להערכה שאת פועלת למרות הפחדים .החלטת החלטה לבד כנגד כל ''הגיון'' תל אביבי .אני בטוחה שאם תלכי לשם עם ראש פתוח ותתני לזמן לעשות את שלו.כי הרי השינוי הוא לא שינוי גאוגרפי בלבד.אלין אני מאחל לך שתעברי חוויה מעצימה ושמשהו בפנים ינוח, מנסיון הקצב של החיים מחלחל לאט לאט לנפש .את רק צריכה לפתוח את הלב.
עוקבת אחרייך בהצלחה מתוקה יאלה לכי על זה.