- 10.
- 9.
שחר, 01/03/10 16:09
-
לשחר - נראה לי שלא הבנת את הכתבהארז, 02/03/10 13:36
-
- 8.
- 7.
קים, 05/02/10 18:21
ארז,
אתה אומר שאין הכחדה, מכיוון שמלכתחילה הכל ריק, ואין דבר להכחיד.
זה נכון, אבל אולי צריך לעבור את כל הדרך על מנת להבין את זה.
מי שעומד על סיפה של הדרך, או הולך בה ועדיין אינו חי את ההבנה הזו- נדמה שהוא עשוי בהחלט לתפוס את הדרך שהציע הבודהא כפסימית.
כי אם אין שום דבר, אם הכל ריק- הרי בשביל מה להתאמץ בכלל?...
יפה שאתה מסייג את הרעיון של ההכחדה (''...כשלילית ופסימית- אולם מדובר בטעות...'').
ואולי, מורה זן היה ניגש אליך אחרי המשפט ''בפועל, דבר לא נכחד מכיוון שהכול מלכתחילה ריק'' עם מקל גדול ושואל אותך: והמקל הזה, האם גם הוא ריק?-
ארז, 06/02/10 00:54
קים,
אתה כמובן צודק, ולא אולי. בטוח שצריך לעבור את הדרך על מנת להבין את זה, וזה באמת האתגר הגדול בהבנת תורתו של הבודהה. אנו צריכים ללכת בדרך על מנת לגלות שאין לאן ללכת, אנו צריכים להבין על מנת להבין שאין מה להבין, אנו צריכים להתאמץ על מנת להבין שאין עבור מה להתאמץ.
ובקשר למורה זן... הייתי לוקח את המקל ומכה ברצפה...
:-)
-
ארז, 06/02/10 17:53
קים,
אתה צודק לחלוטין, ולא רק שאולי צריך לעבור את כל הדרך על מנת להבין שהכל ריק ואין מה להכחיד, אלא בטוח. אבל זה כל היופי של הדרך הבודהיסטית. אנו צריכים ללכת לאורכה על מנת לגלות שמעולם לא היינו צריכים ללכת לשום מקום, אנו צריכים להבין אותה על מנת להבין שאין מה להבין, אנו צריכים להתאמץ על מנת לגלות שאנו לא צריכים להתאמץ...
ובנוגע למורה הזן... הייתי לוקח לו את המקל ומכה ברצפה... -
-
- 6.
ארז, 05/02/10 12:36
הי שחר.
כאשר כתבתי ''בנירוואנה אין כאב, מהסיבה הפשוטה שאין אף אחד שיחוש את הכאב'- הכוונה שלי לא היתה כי פיזית אין אף אחד שיחוש את הכאב, אלא כי האדם אשר הגיע להארה ולנירוואנה מספיק לתפוס את עצמו כקיים בתור ישות אינדיבידואלית נפרדת ולפיכך לא מגיב לכאב באופן שהופך אותו לסבל (כאב תמיד קיים. גם הבודהה לאחר ההארה הרגיש כאב. סבל הוא תוצאה של תגובה לכאב - בריחה ממנו).
תודה על התגובה שלך. ייתכן כי לא הבהרתי את עצמי מספיק.
- 5.
שחר, 04/02/10 18:24
כתבת ''בנירוואנה אין כאב, מהסיבה הפשוטה שאין אף אחד שיחוש את הכאב'' . יש פה ערבוב בין ההשקפת האמת המוחלטת והאמת הנתפסת (קונבציונאלית).
''אין אף אחד שיחוש את הכאב'' -נכון מנקודת מבט של האמת המוחלטת. במקרה זה גם בנירוונה כמו גם בסמסרה אין סבל אך זה לא קשור לכך שאין מי שיחוש אותו אלא לזה שאין לסבל קיום עצמאי. ז''א שהסיבה שציינת אינה הסיבה לכך שאין סבל על פי השקפת האמת המוחלטת.
בנקודת מבט של האמת הנתפסת (CONVENTIONAL TRUTH) לא ניתן להגיד שאין סבל כי אין מי שיחוש אותו. הבודהה קיים, בתקופתו היו ארהאטים נוספים והם לא חוו סבל (הינהיאנה ארהאט נמצא במצב של נירוונה) ולכן כשמדברים מנקודת מבט של האמת הנתפסת הסיבה שאין סבל בנירוונה היא שהסיבות לקיומו של הסבל ננטשו ולא שאין מי שיחוש אותו.
- 4.
- 3.
הייתי נזהרת, נזהרת מאוד, לעשות השוואות שכאלו (ל''ת)
אוזניים לכותל, ולא תמיד ללובש האוזניים מטרות טובות, 04/02/10 13:27
- 2.
- 1.
מאיטרייה, 03/02/10 18:22
ארז,
אני איתך בעניין המאבק (אם יש כזה) למען התרנגולות ושאר יצורים חיים, אבל בענייני בודהיזם ותפיסות פילוסופיות מזרחיות ומערביות אחרות, קיימות אצלך מספר טעויות בסיסיות.
הקיום אינו ''תופעה שלילית'' עפ''י הבודהא, אלא מנותח ומובן על ידיו וע''י ממשיכיו האותנטיים כפי שהוא: כ''סבל'', שאינו תופעה חיובית, אך גם לא שלילית; כולנו נקראים למנוע סבל (כדי לפתח חמלה, לצבור קארמה חיובית וכו') אך בד בבד, נדרשים להבין כי דווקא הסבל - כפי שטענו, אגב, גם היוונים העתיקים - מביא לשחרור וככזה, ודאי שאינו יכול להיות שלילי.
בעניין האונטולוגי אתה מבולבל לחלוטין. קודם כל, לאונטולוגיה אין שום קשר לאתיקה (היא קודמת לה) ולכן, מושגים כמו ''יש חיובי'' ו''אין שלילי'' זרים לה מכל וכל. היפוך מושגים (''יש שלילי'' ו''אין חיובי''), אינו מהווה שוני רדיקאלי, כי הוא משאיר את הפרמטרים הישנים על כנם: את ה''יש'' צריך להכחיד ואז ההכחדה, המתרחשת במישור הפנומנאלי הופכת חיובית והרי לך שוב ''יש חיובי''.
קצרה היריעה מלהסביר הכל בפרטים אבל אינך מדייק בהבנת המונחים הפילוסופיים והבודהיסטים.-
ארז, 04/02/10 16:59
הבודהיזם, כפי שאתה בוודאי יודע, מדבר על שתי אמיתות - האמת היחסית והאמת המוחלטת. אין ספק כי ברמת האמת המוחלטת אתה צודק - קיום אינו ''תופעה שלילית'', מכיוון שסבל אינו מאפיין של הקיום (שהוא בסופו של דבר ריק) אלא של התודעה הלא מוארת. יחד עם זאת, כל עוד התודעה שלנו אינה מוארת, אנו מביטים על העולם מתוך האמת היחסית, ועל פי אמת זאת הקיום םהוא תופעה שלילית ועוד איך. אין אלא לצטט מתוך דברי הבודדה עצמו שאמר:''לידה היא סבל, הזדקנות היא סבל, מחלה היא סבל, מוות הוא סבל; להיות מחובר אל מה שאינך אוהב הוא סבל, ולא להיות מחובר אל מה שאתה אוהב הוא סבל; לא להשיג את מה שאתה רוצה הוא סבל.
בכלל, בכל פעם שהבודהה נשאל, הוא אמר כי הדבר היחיד שהוא מלמד הוא את עובדת קיומו של הסבל ועל הדרך להשתחרר ממנו. אם קיום ''אינו תופעה שלילית'', לפחות ברמה היחסית, מדוע עלינו להקשיב לבודהה ולעמול כל כך קשה על מנת לזכות בהארה ולחמוק החוצה מסמסרה?
-
ארז, 04/02/10 17:13
(המשך)
אתה בעצמך כותב ''כולנו נדרשים להבין כי דווקא הסבל - כפי שטענו, אגב, גם היוונים העתיקים - מביא לשחרור וככזה, ודאי שאינו יכול להיות שלילי.'' --- זאת טענה מעגלית, כי אם אתה טוען שהסבל אינו יכול להיות תופעה שלילית כי הוא מוביל לשחרור מהסבל, הרי שהסבל ממנו אנו משתחררים חייב מלתכתחילה להיות תופעה שלילית, אחרת מדוע שהשחרור ממנו לא יהיה שלילי בעצמו?
לגבי הקשר בין אונטולוגיה ואתיקה בתפיסה המערבית אני בטוח כי הבנתך מעמיקה הרבה יותר מהבנתי, אולם להבנתי דווקא בתפיסה המזרחית יש קשר בין רעיונות הקיום והמוסר, כאשר המנגנון המקשר הוא מנגנון הקארמה, בבחינת ככל שתפעל בצורה מוסרית ותצבור קארמה טובה יותר, כך תתקדם לקראת המטרה העליונה של כל בודהיסט שהיא השחרור מכבלי הקיום (מסמסרה). הבודהה הרי הדגיש את עקרונות ה''סילה'' (מוסר) כחלק מהדרך המתומנת האצילה שכוללת פעולה נכונה, דיבור נכון ופרנסה נכונה, הכל כחלק מהניסיון להגיע להארה ולהשתחרר מסמסרה.-
מאיטרייה, 04/02/10 23:56
ארז, כניסה לעומק הדיון בעייתית במדיום הזה, אבל כדי להיות הוגן עם התגובה שלך לטענה שלי אפרט בכל זאת מעט.
הטעות מתחילה עם הבלבול בין אונתולוגיה (תורת ה''יש'') לאתיקה (מערכת שיפוטים איכותיים -רלטיביסטית מטיבה - לגבי ''ישים'' שונים): א. הקיום אינו תופעה הניתנת לשיפוט. הקיום (כמהות, כ''הוויה'' של כל ''יש'', ז''א ה''אלוהות'', בצלמה נברא הכל) נמצא מעבר למישור הפנומנים. ''עצמיות'' זו של כל ''יש'' אמפירי, מתוארת ע''י הבודהיזם כ''ריק'' (Shunya), ע''מ להדגיש את היותה רוח ולא חומר. אי אפשר ולא כדאי לנסות לשפוט את המהות, אתית (''טוב''/''רע''), כי משיפוט כזה בדיוק נובע הבלבול האקזיסטנציאלי של האדם. כל תורה רוחנית אותנטית מנסה להביא את שוחריה מעבר לשיפוטים כאלה...
ב. המעגליות בטיעון אינה שלי. הקיום, כאמור, אינו חיובי ולא שלילי, הוא פשוט מה שיש (או אין, תלוי בשפה) באמת (הוא האמת)! הכחדת הקיים (זו של הקיום בלתי אפשרית) אינה ''טובה'' ולא ''רעה''. היא איהרנטית ל''אשלייה'' של עולם החומר, המופיע בדמיונו הקוסמי של הבורא ונעלם, כשהאחרון תופס את עצמו כפי שהוא במהותו, באמת, כאמת האחת!-
ארז, 05/02/10 09:58
הי. מאיטרייה.
תודה על תגובתך. אני מסכים עם כל מה שכתבת, ובו זמנית גם לא מסכים. מדוע? כי כפי כבר ציינתי, ברמה האבסולוטית אתה צודק, וברמה היחסית (לפחות לדעתי) אתה טועה.
ברמה האבסולוטית אכן אין מקום לשיפוטים ערכיים או אף לשימוש במונחים ובשפה. הדברים הם פשוט כפי שהם, suchness. לעומת זאת, ברמה היחסית, לא רק שיש מקום לשיפוטים אלו, אלא שכלל אין לנו ברירה אלא לבצע אותם. התודעה הלא מוארת מבצעת אותם כל הזמן.
אם מותר לי לעשות שימוש בשיר הייקו איסה (תרגום יואל הופמן):
העולם הוא כטל
אכן, העולם הוא כטל
אבל.
לטעמי, אתה מדבר על כך שהעולם הוא כטל (אמת מוחלטת) בעוד אני, לפחות בכתבה זאת, ניסיתי לדבר על האבל (אמת יחסית) שכבני אדם (לא מוארים) אנו מחוייבים גם לה.-
-
עמית, 09/02/10 17:43
-
-
-
-
-