מגוחך, לא שמעתי על זה מעודי.

ועל זה מדבר הזן...
צריך פשוט לפתוח את העיניים ולשחרר...

אם האושר הוא המטרה אז מה תעשו אם חס וחלילה תמצאו אותו ? מה אז ?

ועל זה סבתי הפולניה היתה אומרת - אויש אתכם

תעשו ילדים
תעשו מעשים טובים
תלמדו אסטרונומיה ותגדלו ענווה
ותהיו שמחים שיש לכם את כל הגפיים במקום, אין מחלות מיוחדות, יש מים חמים במקלחת ושירותים בתוך הבית.

זה דרך חיים. לא חיפוש...וזה נגמר כשמתים
:-)

הבעיה היא שרוב האנשים מבינים את הדברים הקטנים האלה כאשר הם מאבדים חלקים מהגוף, או חולים מאד או מזדקנים והמציאות מכה על פניהם.

ברוררר ??? מה לא ברור ???
ובהצלחה לכולכם

silverlightpro קו איל

עצמנו. זאת אומרת, ראייה ישירה של האופן שבו עובדת המערכת או התוכנה ששמה ''אני''. לראות ולהבין ישירות באיזה אופן היא מייצרת סבל/ריכוז עצמי/נפרדות.
ראייה כזאת אפשרית רק כאשר הצופה הופך להיות חלק מן הנצפה. זאת אומרת - כאשר אין מניע מאחוריי הראייה של עצמי, כאשר הראייה לא מונעת מתוך חיפוש אחריי פתרון לסבל או חיפוש אחריי אושר. או במילים אחרות - כאשר כאשר המניע הבסיסי מאחוריי כל פעולה שלנו הופך גלויי לנו, הופך למודע. והמניע הוא רצון ש''אני אהיה מאושר''.
אבל ראייה כנה שכזאת אפשרית רק כאשר אדם מודה שהוא אינו יודע איך להיות מאושר... רק אז הוא מוכן להטיל בספק הכל ומתחיל ללמוד את המערכת ששמה ''אני''... ואותו לימוד עצמי הוא ראייה ללא מניע, ללא רצון סמויי (להפטר מסבל או להיות מאושר). אותו לימוד עצמי חסר מניע הוא סוף הסבל, הוא סופו של אותו ריכוז עצמי, של אותו ''אני'', של אותו מרכז בתודעה, ולכן הוא גם סופו של החיפוש אחריי אושר והעלמותה של נפרדות.